אנחנו לא רק צורכים חדשות — החדשות צורכות את הקשב שלנו. הן נכנסות לכיס דרך התראות, גולשות בין סרטוני בידור, מגיעות בקבוצות המשפחה ובפידים, וממשיכות למשוך אותנו לעוד עדכון גם אחרי שכבר הבנו מה קרה.
עבור מי שמבקש להשפיע עלינו, זו הזדמנות: לא צריך לשכנע את הציבור כולו בטענה אחת. מספיק ללכוד את תשומת הלב, להצמיד לאירוע רגש חזק, לחזור עליו שוב ושוב ולהניח לאלגוריתם להפיץ אותו הלאה.
מחקר בינלאומי שנערך ב־48 מדינות מצא כי רשתות חברתיות ופלטפורמות וידאו הן כיום הדרך הנפוצה ביותר לצרוך חדשות ברשת. בקרב צעירים בני 18–24, יותר ממחצית אמרו כי רשתות חברתיות, סרטונים וצ׳אטבוטים הם הדרך העיקרית שלהם לקבל חדשות. אצל בני 45 ומעלה, הטלוויזיה נותרה מקור מרכזי.
החדשות אינן עוד יעד שאליו נכנסים בשעה מסוימת. הן זרם שמופיע בתוך שאר החיים — ולרוב בלי שביקשנו. צעיר יכול להגיע לסרטון חדשותי בין קטע מוזיקה לבדיחה. מבוגר יכול לעבור משידור חי לאתר חדשות ואז לקבוצת וואטסאפ. המדיום אינו רק צינור: הוא קובע מה יופיע, באיזה סדר, באיזה אורך ובאיזה טון.
האלגוריתם לומד מה עוצר אותנו
מחקר שנערך במשך שמונה שבועות בקרב 2,000 משתמשים בחן פידים שתוכננו בשיטות דירוג שונות. כשהפיד הציג תכנים לפי מידת המעורבות שהם מעוררים — תגובות, שיתופים ולייקים — הופיעו בו יותר תכנים פוליטיים, טעונים ומעוררי זעם מאשר בפיד כרונולוגי. החשיפה לתכנים האלה הגבירה גם את תחושת העוינות בין מחנות פוליטיים.
החוקרים הצליחו לצמצם את החשיפה לתוכן רעיל באמצעות שינוי שיטת הדירוג, בלי לפגוע בחוויית השימוש הכללית. המסקנה ברורה: הפיד אינו חלון ניטרלי לעולם. הוא משפיע על התמונה שהמשתמש רואה, ומה שמקבל בו יותר מקום אינו בהכרח מה שהצופה ביקש לראות — אלא מה שמצליח להפעיל אותו.
מכאן מתחיל המעגל: תוכן מקומם מעורר תגובה; התגובה מאותתת למערכת שהמשתמש מעורב; המערכת מציגה עוד תכנים דומים; המשתמש מרגיש שהנושא נמצא בכל מקום ושכולם זועמים. בתוך זמן קצר, עמדה רועשת של קבוצה קטנה יכולה להיראות כמו דעת הקהל כולה.
לא צריך חדר חשוך שבו יושבים אנשים ומתכננים כיצד להפחיד את הציבור. די במערכת עסקית שמתגמלת זמן צפייה ומעורבות, יחד עם שחקנים פוליטיים, מסחריים או אידאולוגיים שיודעים לייצר תוכן שמפעיל רגשות. אלה התנאים שבהם פחד, טינה ותחושת איום נעשים מטבע עובר לסוחר.
קודם רגש, אחר כך פרשנות
כאן נכנסת נקודת המבט של טריינר NLP. לפני שהקורא בודק אם דיווח נכון, הוא פוגש מסגור. האם אותו אירוע יוצג כ״תקלה״, ״מחדל״ או ״קריסה״? האם הכותרת שואלת שאלה פתוחה, או קובעת כבר מי אשם? האם היא מתארת עובדה, או מדביקה לה תווית שמזמינה פחד או כעס?
עיגון: הפרט הראשון שנמסר קובע את נקודת המוצא. אם הידיעה נפתחת באיום, כל הפרטים שיבואו אחריו ייקראו דרך האיום.
הנחת יסוד: שאלה כמו ״איך הצליחו להסתיר את האמת?״ כבר מניחה שהאמת הוסתרה. הקורא עלול להתחיל לחפש אשמים לפני שבירר אם ההנחה נכונה.
חזרתיות: אותו מסר שמופיע בכותרת, בסרטון, בהודעה ובתגובות נעשה מוכר. מוכרות אינה הוכחה, אך לעיתים היא נחווית כך.
הוכחה חברתית: ״כולם מדברים על זה״, אלפי תגובות או סרטון ויראלי יוצרים תחושה שהקהל כבר הכריע. בפועל, מספר צפיות מלמד על חשיפה — לא בהכרח על הסכמה.
קצב ודריכות: התראות תכופות, ניסוחים כמו ״עכשיו״ ו״דחוף״, ושרשרת עדכונים חלקיים משאירים את הקורא במצב המתנה. אולי בעוד רגע יגיע הפרט שישנה את התמונה. אז הוא בודק שוב.
כך נוצרת התמכרות לדפוס: לא בהכרח לתוכן אחד, אלא לבדיקה החוזרת. עוד התראה, עוד גלילה, עוד תגובה. לפעמים מחפשים מידע; לפעמים מחפשים הקלה; ולפעמים רק רוצים לוודא שלא החמצנו את האירוע הבא.
בישראל, הרשתות הן גם מקור חדשות וגם זירת שמועות
סקר ישראלי בקרב משתמשי אינטרנט בוגרים מצא כי 58% צורכים חדשות בתדירות גבוהה ברשתות החברתיות, לצד 61% באתרי חדשות ובאפליקציות של כלי תקשורת. בקרב בני 18–24, חברים ובני משפחה דורגו כמקור החדשות האמין ביותר; אצל בני 50 ומעלה זכה השידור הציבורי לאמון הגבוה ביותר.
המשיבים דיווחו גם על חשיפה גבוהה למידע כוזב או מטעה בנושאי פוליטיקה ובחירות, ביטחון ומלחמות. ברשתות החברתיות הם פוגשים חדשות רבות, אך גם שמועות, פרשנות ותוכן שמתחזה לדיווח. כשהכול מופיע באותו פיד, לא תמיד ברור אם מדובר בהודעה רשמית, בדיווח של כלי תקשורת, בסרטון ישן או בפרשנות של אדם פרטי.
איך מחזירים לעצמנו את ההגה
הפתרון אינו להתנתק מהחדשות, אלא לזהות מתי מנסים להפעיל אותנו לפני שבדקנו מה ידוע. כשכותרת מקפיצה פחד או זעם, כדאי לעצור ולשאול: מה העובדה כאן? מה הפרשנות? מי אומר את זה? ומה עדיין חסר כדי לדעת אם המסקנה מוצדקת?
אפשר גם לשנות את סביבת הקשב: לבחור כמה כלי תקשורת קבועים, להיכנס אליהם ביוזמתנו במקום להמתין לפיד, להשתיק התראות שאינן חיוניות ולבדוק אם מקור נוסף מאשר את הדיווח. אלה אינם צעדים של אדישות. הם מאפשרים להישאר מעודכנים בלי למסור לכל כותרת את השליטה במצב הרוח.
צריכת החדשות נעשתה זמינה ומתוחכמת יותר. אותה טכנולוגיה שמאפשרת לנו לקבל מידע במהירות מאפשרת גם למי שמבקש להשפיע להחדיר מסרים אל תוך שגרת היום, לחבר אותם לרגש ולהגביר את תפוצתם. החדשות לא רק מספרות לנו מה קורה. כשהן מגיעות בפיד מתוזמן, טעון וחוזר, הן גם מאמנות אותנו מה להרגיש — ומתי לחזור לבדוק שוב.
תגיות: צריכת חדשות, רשתות חברתיות, אלגוריתמים, NLP, פייק ניוז, פחד, טינה, התמכרות למסכים, תקשורת בישראל
״עניין מרכזי״ — חדשות וסקופים מאז 1999. מומלץ!
הצעירים לא ויתרו על חדשות. הם פשוט הפסיקו לחכות להן בשעה קבועה, בערוץ קבוע ובפורמט שאחרים בחרו עבורם. הם פוגשים אותן בסרטון קצר באינסטגרם או בטיקטוק, בקטע מיוטיוב, בהודעה בקבוצה — ולעיתים גם בשיחה עם צ׳אטבוט. בני 45 ומעלה עדיין נוטים יותר לראות בטלוויזיה מקור חדשות מרכזי.
בדוח החדשות הדיגיטליות של מכון רויטרס באוקספורד לשנת 2026, שהתבסס על נתונים מ־48 שווקים, הרשתות החברתיות ופלטפורמות הווידאו עקפו לראשונה יחד את אתרי החדשות והאפליקציות כמסלול המרכזי לצריכת חדשות ברשת: 54% מהמשיבים השתמשו בהן בשבוע שקדם לסקר, לעומת 51% שנכנסו ישירות לאתרי חדשות או לאפליקציות שלהם. בקרב בני 18–24, יותר ממחצית — 52% — אמרו שרשתות חברתיות, וידאו וצ׳אטבוטים הם הדרך העיקרית שלהם לקבל חדשות.
הצעירים גוללים; המבוגרים מדליקים טלוויזיה
הפער הבולט אינו רק בין מכשירים אלא בין הרגלים. בני דור ה־Z והצעירים שבני דור המילניום מעדיפים לגלות חדשות בתוך הפיד ובפורמט חזותי. אצל בני 45 ומעלה, הטלוויזיה נשארת מקור החדשות המרכזי. אתרי החדשות והאפליקציות עדיין מגיעים לקהל גדול, אבל בקרב בני 18–34 השימוש בהם כמקור עיקרי יורד במהירות, והם הולכים ונעשים זירה המזוהה יותר עם קהל מבוגר.
אינסטגרם הגיעה ב־2026 ל־42% מבני 18–24 כמקור חדשות, יותר מכל פלטפורמה חברתית אחרת בקבוצת הגיל הזאת. כמעט ארבעה מכל עשרה צעירים אמרו שהם צופים מדי שבוע בסרטוני חדשות בטיקטוק; 36% עושים זאת באינסטגרם. בקרב בני 55 ומעלה, הנתונים נמוכים בהרבה: 12% בטיקטוק ו־15% באינסטגרם. יוטיוב, לעומת זאת, חוצה דורות: בערך שליש בכל קבוצת גיל צופים בווידאו חדשותי מדי שבוע.
אלא ש״צפייה בחדשות״ אינה בהכרח החלטה מודעת. רוב משתמשי החדשות בטיקטוק ובאינסטגרם אומרים שהחדשות מופיעות להם בזמן שהם שם למטרה אחרת — בידור, קשרים חברתיים או גלילה חסרת יעד מוגדר. ביוטיוב התמונה שונה: רוב הצופים בחדשות אומרים שהם נכנסים אליו בכוונה כדי לקבל אותן. כך עשוי צעיר להיחשף לעדכון ביטחוני בין סרטון של יוצר תוכן למתכון, בלי שפתח מהדורה או אפילו חיפש את האירוע.
בישראל: גיל 30–39 בולט ברשתות, המבוגרים בטלוויזיה
בסקר ישראלי שנערך בקרב 1,005 משתמשי אינטרנט בוגרים בעברית, 61% אמרו שהם צורכים חדשות לעיתים קרובות באתרי חדשות ובאפליקציות של כלי תקשורת, ו־58% עושים זאת ברשתות החברתיות — גם דרך ערוצים שאינם בהכרח שייכים לכלי תקשורת. 48% דיווחו על צריכת חדשות תכופה בטלוויזיה, 31% ברדיו ו־14% בעיתונות המודפסת.
החלוקה לפי גיל מגלה תמונה מורכבת יותר מהניגוד הפשוט בין ״צעירים ברשת״ ל״מבוגרים בטלוויזיה״. בני 31–39 היו הקבוצה שדיווחה בתדירות הגבוהה ביותר על צריכת חדשות ברשתות: 68%. בקרב בני 50 ומעלה, הטלוויזיה הייתה מקור בולט במיוחד — 71% דיווחו שהם מקבלים ממנה חדשות — אך גם אתרי החדשות והאפליקציות נשארו משמעותיים, עם 65%. יותר ממחציתם, 52%, צורכים חדשות בתדירות גבוהה ברשתות החברתיות.
גם הנתון על בני 18–24 בישראל מפתיע: 24% אמרו שהם צורכים חדשות בעיתונות מודפסת, שיעור גבוה יחסית. ההסבר נעוץ בחלקו בצעירים חרדים: 35% מהם דיווחו על קריאת עיתונים, והם משפיעים על הממוצע של קבוצת הגיל כולה. אלה נתונים מסקר של משתמשי אינטרנט בעברית, ולכן אינם מייצגים במלואם את כלל הציבור בישראל, ובפרט אינם כוללים תמונה מלאה של צריכת החדשות בחברה הערבית.
החדשות עברו לפיד — והאמון נשאר מאחור
המעבר לפלטפורמות משנה גם את מי שמתווך לצופה את המציאות. בישראל, צעירים בני 18–24 דירגו חברים ובני משפחה כמקור החדשות האמין ביותר, לפני השידור הציבורי. בני 50 ומעלה העניקו את הציון הגבוה ביותר לשידור הציבורי. במקביל, המחקר הישראלי מצא שהרשתות החברתיות הן גם המקום שבו משתמשים נתקלים לעיתים קרובות במידע שגוי או מטעה.
בינה מלאכותית נכנסת אף היא למסלול: בעולם, 10% מהמשיבים השתמשו בצ׳אטבוטים לקבלת חדשות, עלייה מ־7% בשנה הקודמת. בקרב בני פחות מ־35 שיעור השימוש מגיע ל־16%. הצ׳אטבוט עדיין אינו מחליף את מהדורת החדשות עבור רוב הציבור, אבל הוא מוסיף שער חדש: במקום לחפש כתבה, משתמשים יכולים לבקש תקציר, הסבר או תשובה לשאלה נקודתית.
המשמעות לכלי תקשורת ברורה: התוכן כבר לא מתחרה רק בעיתון, באתר אחר או במהדורה המקבילה. הוא מתחרה בכל מה שמופיע באותו מסך — סרטונים, חברים, משפיענים, המלצות אלגוריתמיות ותשובות של בינה מלאכותית. הצעירים צורכים חדשות, אבל לא תמיד מגיעים אליהן דרך המותג שהפיק אותן. האתגר הוא להגיע אליהם בפיד בלי לוותר על דיוק, הקשר ואחריות עיתונאית.
תגיות: צריכת חדשות, תקשורת, רשתות חברתיות, צעירים, טלוויזיה, אינסטגרם, טיקטוק, בינה מלאכותית, מחקר תקשורת
״עניין מרכזי״ — חדשות וסקופים מאז 1999. מומלץ!



