בחודשי חייו הראשונים של התינוק מערכות פיזיולוגיות רבות עדיין לא הגיעו למלוא התפתחותן. לכן, התינוק סובל מתופעות נפוצות כמו גזים, כאבים בבקיעת שיניים, עור רגיש (אדום או מגרד) ופליטות. במאמר זה ננסה להכיר את אחת התופעות הנעה על הציר של התנהגות אופיינית עד לתופעה פתולוגית המכונה ריפלוקס תינוקות. בלשון היום יומית אנו מתייחסים לכך כ"פליטה" של המזון המתרחשת לאחר הנקה או שתיית פורמולה מבקבוק. אצל כמחצית מהתינוקות הבריאים פליטה מתרחשת לפחות אחת ליממה כאשר בגיל ארבעה חודשים קיימת עלייה בכמות הפליטות עד לגיל שנה בה כמות הפליטות יורדת[1].
מתי הפליטה עשויה להעיד על בעיה?
בתום הארוחה חלק מהתינוקות פולטים החוצה חלק מהמזון הנוזלי. תופעה זו מתרחשת בשל העובדה כי הסוגר המפריד בין הוושט לקיבה עדיין לא התפתח לחלוטין ואינו יוצר מעבר חד כיווני (מלמעלה למטה). עבור מרבית התינוקות מדובר בתופעה שתסתיים כאשר סוגר זה יהיה בשל דיו לבצע את תפקידו. עם זאת, חלק מהתינוקות ממשיכים להתבגר ועדיין פולטים חלק ניכר מהאוכל. במצב זה יתכן וכדאי לפנות לרופא ולבחון את תוצאות הפליטה.
תוצאות ריפלוקס שאינו תקין
יחד עם המזון שהגיע לקיבה עולים מיצים חומציים שנועדו להקל על תהליך פירוק המזון. כאשר מיצים אלה באים במגע עם הוושט אנו חשים צריבה קלה (כמו במקרה של צרבת בגילאים מאוחרים יותר). מיצים אלה עשויים לגרום לא רק לכאב או תחושת אי נוחות אצל התינוק אלא גם לגרום לפצעים בוושט הרגיש כל כך.
סיבה נוספת שבעטיה הורים רבים מגיעים לטיפול רפואי היא כאשר כמות המזון הנפלט לאורך היממה גדל עד לרמה שבה התפתחותו התקינה של התינוק נפגעת בשל חוסר במזון. התינוק עשוי לאבד ממשקלו או לגדול בקצב איטי יותר. חלק מהתינוקות מגיעים לטיפול רפואי מבלי שההורים יבחינו בפליטה עצמה. זאת משום שלעתים המזון עולה לוושט אך אינו עושה את דרכו לכיוון השפתיים. במצב זה התינוק יחווה אי נוחות רבה, במיוחד לאחר ההאכלה וירבה לבכות.
תופעות נוספות העשויות לגרום לפליטות
לצד תופעת ריפלוקס התינוקות, לפעמים הפליטות נגרמות דווקא מסיבות שאינן קשורות לפיזיולוגיה של התינוק[2]. האכלת יתר היא אחת הסיבות הנפוצות. קיבתו של התינוק עדיין אינה מפותחת דייה להתמודד עם כמויות גדולות מדי של מזון ועודפי המזון עולים חזרה לוושט. מלבד כמות המזון גם הקצב שבו הוא מגיע לקיבה עשוי להשפיע על יכולתה לעכלו. לכן, בקבוקים בעלי פייה גדולה מדי עשויים לגרום לפליטה. אספקט נוסף המשפיע על פליטת המזון הוא מידת הסמיכות של הפורמולה.
כיצד לנסות למנוע פליטות?
לאחר האכלת התינוק מומלץ להמשיך ולהחזיק אותו (גם לאחר שגיהק) הנחת התינוק במהירות רבה מדי עשויה לגרום למצים לעלות חזרה מעלה. בנוסף, מומלץ לנשים בעלי גודש של חלב להניק בזווית שתאפשר לתינוק להרחיק את ראשו כאשר הוא זקוק להפוגה במהלך היניקה. אם התינוק יונק פורמולה מבקבוק מומלץ לבחור בבקבוק עם פיה בגודל קטן. בהתאם להמלצות הרופא כדאי לעתים לעבור לפורמולות סמיכות יותר המותאמות לתינוקות הנוטים לפלוט את המזון הדליל.
כיצד לדעת האם להיוועץ עם רופא?
הורים רבים מגיעים להתייעצות קבועה בטיפת חלב או עם רופא הילדים בחודשי חייו הראשונים של התינוק. אם אתם מבחינים כי התינוק פולט יותר מפעם ביום או שנפלטת כמות גדולה בכל פעם, חשוב לגשת לייעוץ רפואי. בנוסף, חשוב לשים לב לסימפטומים הבאים:
- הפסקת עלייה במשקל: מדי שבוע או ירידה במשקל בהשוואה לשבוע שעבר.
- בטן נפוחה: העשויה להעיד על כך כי קיימת חסימה כלשהי במערכת העיכול הגורמת לפליטות.
- הקאות ופליטות הכוללות חלקים ורודים: סימפטום זה עשויה להעיד על פציעה בוושט כתוצאה מחומציות הפליטות. כמו כן, אם יש חלקי אוכל ולא רק נוזלים בפליטה יתכן והתינוק אינו מקבל את כמות המזון המספיקה.
לסיכום, פליטות כתוצאה מתהליכי התפתחות טבעיים מופיעות אצל כמחצית מהתינוקות ואינן מעידות בהכרח על פתולוגיה. חשוב לשים לב להתפתחות התינוק בחודשים הראשונים ולזהות האם הפליטות הן בכמות סבירה או מוגברות ומעורבות בחלקי מזון. בכל מקרה – התייעצו עם האחות או הרופא כאשר עולה ספק.
[1] Poddar, U. (2018). Gastroesophageal reflux disease (GERD) in children. Paediatrics and international child health, 1-6.
[2] Ferguson, T. D. (2018). Gastroesophageal Reflux: Regurgitation in the Infant Population. Critical Care Nursing Clinics, 30(1), 167-177.
