מ"מקלות בגלגלים" ועד היסח דעת במאה ה-20: בטיחות הנהג היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות הרכב
מרכיבי הבטיחות לנהג התפתחו לאורך השנים לצד האבולוציה של המכונית עצמה. היום, הודות לפיתוח ישראלי חדש של חברת SaverOne, האבולוציה הזו התקדמה שלב נוסף ויודעת למנוע הסחות דעת הנובעות משימוש בטלפון הסלולרי
המכונית הפרטית מלווה אותנו כבר למעלה ממאה שנה. מה שנולד כחידוש לבני המעמד הגבוה בלבד, הפך עם השנים לכלי התחבורה שהניע חלק נכבד מן השינויים החברתיים והכלכליים שהשפיעו עמוקות על המאה העשרים. עם זאת, המכונית עדיין אינה פתרון מושלם וחף מאתגרים. לצד האתגר הסביבתי, נאלצת התעשייה להמשיך ולהתמודד גם עם מניעת תאונות דרכים והניסיון המתמיד לצמצם את הסכנות לנהג.
שאלה של מהירות
ב-17 באוגוסט 1896 נהגה הגברת בריג'דט דריסקול ב'כרכרה הממונעת' שלה ברחובות לונדון והתנגשה חזיתית בכרכרה ממונעת שנסעה מולה. בריג'ידט נפצעה אנושות ומתה מפצעיה בבית החולים בלי להבין שהיא עשתה היסטוריה והפכה למקרה המתועד הראשון של מוות בתאונת דרכים בין שני רכבים ממונעים. למרבה הצער, מאז בריג'ידט דריסקול נהרגו עשרות מיליונים בתאונות דרכים ובכל שנה נוספים לרשימה הזו עוד כ-1,200,000 איש ומיליונים רבים אחרים שנפגעים קשה.
בתחילת העשור השני של המאה העשרים תאונות דרכים נתפסו כבעיה אשר אילצה את חברות הרכב להתמודד באמצעות פיתוח של אמצעי בטיחות. בתחילה, הושקע מאמץ בחיזוק הרכב עצמו, בייצור רכבים עם שלדה חזקה וב-1914 בוצע מבחן הריסוק הראשון. לאחר שבשנות העשרים חלק ניכר מהרוגי תאונות הדרכים נפגעו מהתרסקות זכוכית החלון הקדמית, פותחה הזכוכית הרב שכבתית, שבשנת 1924 הפכה לסטנדרט. עם זאת, המכוניות הפכו למהירות יותר, וכל פגיעה יצרה אימפקט חזק יותר.
חגורות וכריות
ב-1950 הוצגה חגורת הבטיחות הראשונה. החגורות הראשונות היו חגורות בטן, כמו החגורות במטוסי הנוסעים. חגורות אלו אמנם השאירו את הנהג בכיסא בשעת תאונה, אך לא מנעו מראשו להיחבט בהגה או בלוח המחוונים. בשנת 1959 הופיעה חגורת הבטיחות בחגירה צדית, זו שבגדול משרתת אותנו גם היום. בתחילת שנות ה-60 עיתונאי אמריקאי בשם רלף ניידר לקח על עצמו את המשימה של הגברת המודעות, פרסם ספר בנושא, וניהל קמפיין מוצלח שבסופו הפכו ביטחון הנהג והנוסעים לנושא שחייב יצרני רכב ורגולטורים להתייחס אליו במלוא הרצינות, בדגש על הבטיחות הפיזית. כך נולדו מכוניות שתוכננו עם 'אזורי ריסוק' שיספגו את אנרגיית הפגיעה במקום הנוסעים, מה שהוביל להמצאה של כרית האוויר בשנת 1973.
טכנולוגיה של מניעה
בשנות השמונים של המאה הקודמת הופיעה גישה חדשה בתעשיית הרכב. אם עד אז מרבית המערכות התמקדו בניסיון לצמצם את הנזק ליושבי הרכב במקרה של תאונה, הרי שמסוף שנות ה-80 התפיסה הרווחת הייתה 'מניעה אקטיבית'. הדוגמה הבולטת ביותר היא מערכת ה-ABS שמונעת מצב שכיח של 'נעילת גלגלים' שגוררת החלקה.
בעקבות ה-ABS פותחו עוד מערכות של הגנה אקטיבית, כמו למשל מערכת שמגבירה את אחיזת הכביש. בשלב הבא באבולוציה של מרכיבי הבטיחות ברכב הפוקוס עבר לנהג כשהרעיון היה להתריע במקרים מסוכנים.
דוגמה לפיתוח מסוג זה היא המערכת של חברת Mobileye הישראלית המבוססת על מצלמות וחיישנים המנתחת את הסיטואציה על הכביש, תוך כדי תנועה, ונותנת לנהג התרעה על הסכנה המתקרבת.
לחסום את הסחות הדעת
ההתקדמות הטכנולוגית שמולידה את החדשנות בשמירה על הנהג ברכב, גם יוצרת אתגרים חדשים. לפני 35 שנה אף אחד לא חשב על הטלפון הנייד ובטח לא על כך שכעבור עשורים בודדים התעסקות בו בזמן נהיגה תהווה גורם מרכזי בתאונות דרכים. על פי דוח שפרסמה הרשות למלחמה בתאונות הדרכים ב-2018 שימוש במכשיר טלפון נייד בשעת נהיגה מגדיל פי 10 (!) את הסיכוי לתאונת דרכים. על רקע זה שווה להכיר את הפיתוח החדשני של חברת SaverOne הישראלית שהתמודדה עם שורשי הבעיה ופיתחה טכנולוגיה שפשוט חוסמת אפליקציות של הודעות והתראות שעשויות לגרום להסחת דעת מסוכנת, בזמן נהיגה.
המערכת שמופעלת באופן אוטומטי עם כניסתו של הנהג לרכב מייתרת את שיקול דעתו של הנהג האם להשתמש ביישומים מסיחי דעת. מדובר בפתרון משולב של חומרה ותוכנה שכולל יחידת בקרה המוסלקת ברכב, אפליקציה חכמה שיודעת לזהות את המכשיר של נהג הרכב ולנטרל רק אותו מיישומים מסוכנים, ומערכת ניהול מרכזי בענן. לטכנולוגיה החדשנית של SaverOne יש עוד מגוון יישומי בטיחות, כדוגמת התראה מפני שכחת ילדים ברכב, או טקסט אוטומטי לשולח הודעה כי הנהג נמצא בנהיגה.
בשלב זה המוצר נועד בעיקר לחברות וארגונים שהעובדים שלהם נדרשים לנהוג במסגרת התפקיד, אך ראשי החברה מאמינים שבגלל עומק הבעיה – לא ירחק היום שבו כל חברת רכב המתייחסת לנושא ברצינות תצטרך לספק פתרון כלשהו לגורם מספר 1 של תאונות הדרכים במאה ה-21 – השימוש בטלפון הסלולארי בנהיגה.
