מבלי להכנס לפירוט מתיש זו התמונה האמיתית בשדה הקרב האוקראיני: הצבא הרוסי שנבלם בשבועיים הראשונים לאחר שהבין שהדרך לקייב לא תהיה טיול קליל עם פה ושם מכה קלה בכנף הטנקים נעצר, חישב את מהלכיו מחדש ומאז מתקדם באיטיות אך משיג את יעדיו בתכלתיות מקפיאת דם.
הצבא הרוסי שכבודו נרמס בתקשורת העולמית מגלה לראשונה מוטיבציה יוצאת דופן להגשים את כל מטרותיו והוא עושה זאת תוך חתירה למגע, מיעוט בהפצצות של ריכוזי אוכלוסייה ואיתור מדוייק של ריכוזי התנגדות.
וכך נכבשים לאט לאט יישובים ואף ערים כמו מריופול נופלות לידי צבא פוטין. בכל מקום כזה, נלקחים בשבי ונכלאים שליטי המקום ובמקומם ממונים מיידית ראשי ערים וכפרים מטעם הכיבוש.
זלנסקי מודע למצב ובימים האחרונים הוא מדבר לגמרי אחרת. השחצנות נעלמה ותחתיה מגיעה ההכרה במציאות: הרוסים עומדים לכבוש את אוקראינה גם אם התהליך יארך עוד שבועות ארוכים.
ראש ממשלת ישראל ממשיך במאמצי התיווך שלו ובשבת שוחח עם הנשיא האוקראיני במשך כשעה. מקייב נמסר שזלנסקי מסכים להצעה הישראלית שהשיחות לסיום המלחמה יתקיימו בירושלים. בנט יורד בשיחותיו עם מנהיגי רוסיה ואוקראינה לפרטים ועושה מאמץ כן ואמיתי לסייע לסיים את הסאגה הנוראה הזו. אבל האמת היא שאין לדעת.
פוטין מסכים לדבר עם כולם ובשטח הצבא ממשיך בשלו. כרגע הרוסים לא מסכימים לשום דבר זולת הסתלקות זלנסקי ונפילת המדינה בשלמותה לידיו. אחר כך יסכים לתת הקלות לאוכלוסיה אבל לא הרבה מעבר לכך. רוסיה מגלה עיקשות מפחידה והמלחמה רחוקה כנראה מסיומה. כל יום שחולף הוא לרעת זלנסקי. כל השאר ספינים.
״עניין מרכזי״
