כך טובעה ״מוסקבה״ הרוסית – הפגיעה באוניית הדגל הרוסית
רקע
אוניית הדגל הרוסית הפליגה במימי הים השחור, כ- 16 מייל ימי מול חוף הים של העיר אודסה האוקראינית. היה זה ליל ה- 13 לאפריל, ליל חורף קר, סערה התחוללה בים.
צוות האונייה, בפיקוד אלוף המשנה הותיק, הפעיל את המכ"מ גילה מטרות אוויריות רבות, ביניהן מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאויישים(כטב"מ).
בינתיים, לא רחוק משם יצאו מתוך מסתורם שני רכבים גדולים. האחד מהם נושא מכ"מ ימי גדול ומתוחכם ומערכת שליטה ובקרה ימית. הרכב השני היה רכב שיגור טילי חוף-ים נגד כלי שיט.
הסוללה נפרסה במהירות ותוך פחות משלוש דקות הוצבה במקומה. המכ"מ החל לפעול גילה את המטרות בים, כולל את אוניית הדגל הרוסית, המוסקבה.
בינתיים בים, באונייה הרוסית איתרו מפעילי המכ"מ שני כטב"מים טורקיים, המופעלים בשדות הקרב של אוקראינה פעם אחר פעם, יום אחר יום, ומסייעים לכוחות צבא היבשה האוקראיניים לגלות ולזהות מטרות, כמו טנקים, רכבים משוריינים וריכוזי כוחות רוסים, על מנת לירות לעברם רקטות ואמצעי חימוש נוספים. הכטב"מים טסו מעל הים, כמו מה שנראה משימת סיור.
רכב הבקרה האוקראיני הכווין את מפעילי הכטב"מים לכיוון האונייה, גם על מנת לקבל תמונה ברורה יותר אודות זהות המטרה, אך גם לייצר הטעייה. תמונות הכטב"מים שודרו לאחור ליבשה. אוניית הדגל הרוסית זוהתה בודאות. לא ניתן היה לטעות בזהותה.
הרכב האוקראיני השני, רכב הטילים, החל בהכנות. המשגר הנושא ארבעה טילים מדגם נפטון התרומם, והתייצב אל כיוון המטרה שבים. מפעיל מערכת הטילים קיבל מקרון הבקרה את נקודת הציון המדוייקת של המטרה – המוסקבה – והחל בתהליך שיגור הטילים. התהליך היה קצר, כשלוש דקות, ושני טילים שוגרו לעבר המטרה. לאחר פחות משתי דקות פגע לפחות טיל אחד במטרתו. אוניית הדגל הרוסית החלה לבעור, כשפיצוצים נוספים נגרמים על סיפונה כתוצאה מהתלקחות 16 הטילים שעל סיפונה.
מספר שעות לאחר מכן, בניסיונות לחלצה, טבעה האונייה במימי הים השחור, ואיתה כ- 280 לוחמים שנהרגו, יחד עם מפקד האונייה.
הייתה זו הצלחה מסחררת לאוקראינה בכלל, ולכוחות הימיים שלה בפרט. טביעתה של אוניית הדגל הרוסית היא הישג אסטרטגי משמעותי, אשר מייצר הרתעה לצי הים הרוסי, הפועל מול חופי אוקראינה והים השחור במספר משימות. משימתו הראשונה של הצי הרוסי היא לייצר סגר ימי על אוקראינה ולמנוע יכולת אספקה ממדינות העולם. שנית, פועלים בים השחור הספינות והצוללות כלטפורמות ארטילריה מהים אל עבר מטרות איכות ביבשה. משימתו השלישית של הצי הרוסי היא לאפשר שיט חופשי ובטוח של אוניות סוחר רוסיות אל ומהים השחור, לרבות אוניות המובילות נפט וגז. ולבסוף, מול חופי אודסה ממתינות נחתות עם מיטב כוחות הנחתים הרוסים ליום פקודה, לביצוע איגוף ימי ותמרון מהים אל היבשה.
כיצד אם כן קרה, שאחד מכלי השיט הטובים והמתקדמים ביותר של הצי הרוסי טובע מפגיעת טיל ואינו מצליח להתגונן מפניו.
ניתוח
מראשית המערכה באוקראינה פעל הצי הרוסי כמעט באין מפריע וביצע את משימותיו כמעט ללא איום משמעותי. אוניות הצי הצליחו ביצירת המצור הימי בים האגאי ובים השחור. נוכחותו שם יצרה דילול משמעותי של הכוחות הימיים של נאט"ו והאיחוד האירופאי. אף אחת מהמדינות לא רצתה להכנס לעימות עם הצי הרוסי. יתר על כן, הצליח הצי הרוסי לאפשר שיט בטוח לאוניות הסוחר הרוסיות ואף לבצע ירי של טילים מכלי השיט השונים אל עבר מטרות איכות בחוף לאורך כל ימי הלחימה.
כך להערכתי הצי הרוסי מראשית המלחמה פיתח תפיסה מבצעית ומודיעינית כי למעשה אין עליו איום וכי הוא יכול לפעול בשלווה יחסית בים השחור.
הסיבה השנייה להערכתי להצלחה האוקראינית היא השמיים הרוויים במטרות. מפעילי המכ"מ האווירי באוניה הרוסית היו רגילים לראות ריבוי של מטרות באוויר – כלי טיס רוסים ואחרים, כטב"מים. גם בדקות שלפני הפגיעה זוהו ונעקבו ככל הנראה הכטב"מים הטורקים שפעלו באזור.
לא לכל המטרות האוויריות היה זיהוי, סביר אף להניח שלא כולם הפעילו את מערכת הזיהוי עמית-טורף שלהם, כך שהיה קיים קושי אינרנטי בזיהוי המטרות, בדגש על הטילים המתקרבים במהירות גבוהה ובגובה נמוך יחסית (25-20 מטרים מפני הים) לכיוון האונייה.
יתר על כן מתמונות הפגיעה באוניה, יהיה נכון להניח שהאונייה לא הייתה בים כשחרטומה מופנה כלפי החוף, נראה שהאונייה עמדה כשהדופן שלה מופנה לחוף. כך בעיקר כיסוי מערכות ההגנה הקשה, התותחים נגד טילים, אינו מיטבי ואינו מאפשר הגנה מלאה מפני טילים. סביר יהיה אף להניח שמערכות הלוחמה האלקטרונית היו כבויות. אך כאמור, צוות האונייה פועל בתחושה כי אין עליו איום משמעותי בטווחים בהם פעל מהחוף.
נושא זה מקשר אותנו אל הסיבה אולי המרכזית לכשלון הרוסי –המודיעין.
האוקראינים החלו בפיתוח טיל הנפטון שנים רבות לפני המלחמה. כבר ב- 2015 הוצג הטיל בתערוכת אמל"ח, והאוקראינים השקיעו תקציבים ומשאבים רבים לפיתוחו. טיל הנפטון אינו המצאה אוקראינית, אלא מבוסס על נכסים של טיל רוסי, המכונה URAN או KH-35 (או בכינוי נאט"ו SS-N-25). הטיל הרוסי, שטווח הפעולה שלו מגיע ל- 300 ק"מ, הוא טיל ותיק שנכנס לשירות בצי הרוסי ב- 2003 ובשירות ציים אחרים, כדוגמת הצי ההודי והויאטנמי. במהלך השנים עבר הטיל שדרוגים רבים, בעיקר בראש הביות שלו, המיושם בטכנולוגיות מתקדמות יחסית, כדוגמת יכולת קוהרנטית. הטיל נושא ראש קרב במשקל של כ- 145 ק"ג והוא טס במהירות של כ- 0.9 מאך.
הטיל הרוסי, זכה במערב לשם "הרפונסיקי", לאור דמיונו הרב לטיל האמריקאי ה"הרפון", שככל הנראה חלק ממרכיביו יושמו בטיל הרוסי בסיוע איסוף מודיעין טכנולוגי.
חלקים מהטיל הרוסי, כדוגמת מרכיבים של ראש הביות שלו, פותחו ויוצרו באוקראינה לאורך השנים, כך שהפיתוח האוקראיני של הטיל לא החל למעשה מאפס.
לפני המלחמה הנוכחית האוקראינים לא הכריזו על טיל הנפטון כטיל מבצעי, אך נראה ששדה הקרב שהגיע לפתחם האיץ את תהליכי המבצעיות ואפשר לאוקראינים לבדוק את הטיל בשטח הניסויים הטוב ביותר – שדה המערכה.
להערכתי, המודיעין הצבאי הרוסי, ה- GRU, כשל בהערכה כי תעשיית הביטחון וחיל הים האוקראינים, יצליחו להשמיש במהירות יחסית את מערכת הטילים "הלא" בשלה, ולכן העריך כי אוניות חיל הים הרוסי יכולות לפעול בטווחים מהחוף בהם אין איום ממערך הארטילריה האוקראינית (כדוגמת משגרי ה- 122 מ"מ). המודיעין הצבאי הרוסי לא לקח בחשבון שקיים איום אמיתי מטילי חוף-הים האוקראיניים, שעל פי תפיסתו, כאמור, לא בשלים מבצעית.
סיכום
הקוראים שעוד נותרו לקרוא עד שורות אלו יכולים אולי לשאול עצמם האם המאמר נכתב אודות הפגיעה באוניית חיל הים "חנית", ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, מול חופי הלבנון על ידי טיל סיני, שהורכב באיראן והופעל על ידי היחידה הימית של חיזבאללה ובסיוע חיל הים של משמרות המהפכה של איראן.
אין ספק שקווי הדמיון בין האירועים הם רבים, הן מבחינת הסיפור והן מבחינת הסיבות שהביאו לפגיעה.
הערכת החסר של המודיעין הרוסי, יחד עם תחושת הביטחון והתפיסה המבצעית, של העליונות הימית של הצי הרוסי, הביאו את הכוחות הימים הרוסים לפעול בים השחור, תחת התפיסה כי אין איום ימי משמעותי (למעט ארטילריה ומיקוש) לכלי השיט שלהם.
הערכת החסר של המודיעין הרוסי התבססה אולי על אי-הבנת היריב האוקראיני ויכולותיו, או אולי ואף סביר יותר להניח, על ניתוח שגוי של ההפתעות המודיעיניות הצפויות לצי הרוסי בפעילות המבצעית בים השחור.
החיבור הקטלני שבין הערכת מודיעין שגויה, תפיסה מבצעית לקויה ואולי אף יוהרה הביאו להערכתי לפגיעה במוסקבה, סמל העוצמה של הצי הרוסי.
ראוי לציין פה, שמבחינת חיל הים האוקראיני, מדובר בהישג מרשים במספר רמות. הראשון שבהם הוא היכולת להשמיש מערכת טילים תוך כדי מלחמה קשה, בה נגרם הרס כבד לערים, בסיסי צבא ותשתיות לאומיות, כדוגמת התעשייה הביטחונית.
ההישג השני הוא היכולת לפעול ללא חשיפה ובמהירות, בהוצאת התקיפה לפעול על ידי הסוללה – רכב השיגור ורכב המכ"מ, וחזרתם למקום מסתור ללא פגיעה.
ההישג השלישי הוא יכולתם של הכוחות האוקראינים הוא לסגור מעגלי אש במהירות בין הכוח היבשתי למפעילי הכטב"מים, המשמשים לא רק לגילוי, זיהוי וציון מטרות אלא גם ליצירת הונאה והסחה ממקור הירי האמיתי.
אירוע המוסקבה הוא תזכורת נוספת לכשלים בתפיסה ובהערכה המודיעינית אודות היריב ויכולותיו, אודות החשיבה על הפתעות מודיעיניות ועל כך שתפקידו של המפקד בשטח הוא לבצע הערכת מצב מבצעית, הנשענת על הערכת מודיעין וניהול סיכונים מבצעי, גם אם הוא מחמיר או סותר את ההערכה המודיעינית.
העיסוק בהפתעות מודיעיניות והיכולות לנהל סיכונים מבצעיים ומודיעינים תחת מצבי הפתעה הוכיח שוב עצמו, כבעל חשיבות עליונה לצבאות ולכוחות הביטחון.
עניין מרכזי
