הדרך לאיסלאמבאד נפתחת מחדש — אבל מתחת לפני השטח העולם רותח: איומים, לחצים, וסימני שאלה כבדים סביב חידוש השיחות הגורליות. העדכון של ערב יום העצמאות: פקיסטן אומרת שאיראן טרם הודיעה שהיא מתייצבת לסבב השיחות השני.
בזמן שהעולם מנסה לנשום לרווחה אחרי ימים של הסלמה מסוכנת, מתברר כי מאחורי הקלעים מתנהל מרוץ קדחתני להחזיר את הצדדים לשולחן המשא ומתן באיסלאמבאד — אולי הסיכוי האחרון למנוע הידרדרות למלחמה רחבה יותר. בשעות האחרונות נרשמה תזוזה משמעותית: מגעים דיפלומטיים אינטנסיביים, מסרים סותרים מצד וושינגטון וטהרן, ולחצים כבדים מצד מדינות המפרץ, אירופה ואפילו סין — כולם מנסים למשוך את החבל לכיוונם.
האיתות המרכזי הגיע ממקורות דיפלומטיים המעורים בשיחות: למרות ההצהרות הפומביות החריפות של איראן על ביטול המו״מ, מתקיימים כעת ערוצים חשאיים שמטרתם להחזיר את הצדדים לפגישה נוספת כבר בימים הקרובים. ההערכה היא כי פקיסטן, ששימשה עד כה כמתווכת שקטה, מגבירה את מעורבותה — ואף מפעילה לחץ ישיר על טהרן להסכים לשוב לשולחן, מחשש להסלמה שתפגע ביציבות האזורית כולה.
במקביל, בארצות הברית נרשמת התנהלות דו־קולית. מצד אחד, הנשיא דונלד טראמפ ממשיך לשגר איומים חריפים — כולל אמירות פומביות על אפשרות של חידוש הפצצות אם לא יושג הסכם מהיר. מצד שני, מאחורי הקלעים מופעל לחץ אמריקני כבד דווקא בכיוון ההפוך: להגיע להבנות, גם במחיר ויתורים טקטיים, בעיקר סביב חופש השיט במיצרי הורמוז והקלות מסוימות בסנקציות.
האיראנים מצדם משחקים משחק מורכב ומחושב. ההצהרה הרשמית שלהם מדברת על חוסר אמון מוחלט בארה״ב ועל סירוב לנהל “משא ומתן סרק תחת איום”. אך במקביל, לפי הערכות מודיעיניות, טהרן מאותתת כי תסכים לשוב לשיחות — בתנאי שיובטחו לה הישגים מוחשיים מראש, ובראשם הקלות כלכליות והכרה בזכויותיה בתחום הגרעין.
מדינות המפרץ נכנסו אף הן לתמונה באופן אינטנסיבי במיוחד בשעות האחרונות. סעודיה, איחוד האמירויות וקטר מפעילות לחץ כבד על שני הצדדים — כל אחת בדרכה. החשש המרכזי שלהן: קריסה מוחלטת של השיחות תוביל להתלקחות שתפגע ישירות בכלכלה האזורית, ובעיקר בשוק האנרגיה. גורמים במפרץ אף הביעו דאגה מפני “משחק מסוכן של כבוד ואגו” בין וושינגטון לטהרן, שעלול לצאת משליטה.
גם באירופה מורגשת דריכות. צרפת, גרמניה ובריטניה מגבירות את המאמצים הדיפלומטיים בניסיון לייצר מסגרת ביניים שתאפשר חידוש שיחות בלי אובדן פנים לאף צד. מקורות אירופיים מציינים כי מתקיימות שיחות קדחתניות עם שני הצדדים, בניסיון “לרכך את הקרקע” לפני פגישה אפשרית נוספת באיסלאמבאד.
סין, מצדה, נכנסה גם היא לזירה — אך באופן מחושב ושקט. בייג’ינג הבהירה בשיחות סגורות כי לא תסכים לפגיעה בחופש הסחר הימי, ורמזה כי כל הסלמה נוספת שתפגע בנתיבי האנרגיה תיתקל בתגובה כלכלית ואולי אף מעבר לכך. המסר הסיני ברור: המשבר הזה כבר מזמן אינו רק עניין אמריקני-איראני.
ובתוך כל זה — ישראל עוקבת בדריכות, ואולי גם משפיעה יותר ממה שנראה לעין. גורמים מדיניים בירושלים מעריכים כי כל הסכם שייחתם ייבחן בזכוכית מגדלת, במיוחד בכל הנוגע לסוגיית הגרעין וההתעצמות האזורית של איראן. במקביל, יש מי שמזהירים כי ישראל עצמה עלולה להפוך לשחקן פעיל יותר אם השיחות ייכשלו.
אבל מעל כל המהלכים הללו מרחף סימן שאלה גדול: האם מדובר בפריצת דרך אמיתית — או בעוד סיבוב של איומים, ספינים ודחיות שמובילים את העולם צעד נוסף לעבר עימות בלתי נמנע?
ההיסטוריה הקרובה כבר הוכיחה: רגעים לפני פיצוץ — מגיעה לעיתים הפסקת אש. אבל באותה מידה, גם רגעים של תקווה עלולים להתברר כאשליה.
והפעם, כך נראה, אף אחד כבר לא בטוח מה יבוא קודם.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
