מי היה מאמין שנגיע להיום הזה שבו עם ישראל מתאבד בהתנדבות ומוביל את עצמו להתרסקות אנושית, ערכית, חברתית ואפילו כלפי האלוהים הוא חוטא ומחטיא.
היום הזה הוא היום שייכנס להיסטוריה. מי שלא נולד פה מן הסתם אומר לעצמו: לא בשביל זה ברחנו משיירי דיקטטורה אכזרית של סטלין, היטלר וצ׳אושסקו כדי להקים מדינה יהודית שמהר מאוד תהיה תואמת ארדואן ופוטין.
לא רחוק מקפלן ראיתי גם הבוקר את המדבקה שמישהו הצמיד ליד היכל התרבות לפח אשפה עירוני עשוי עץ ומעוצב בנכבדות תל אביבית ראויה. זו מדבקה מבעיתה משום ששתי האופציות איומות. הקרעים והשסעים בחברה הישראלית מפוררים אותה ללא תקנה. כמה עצובה המציאות.
הנה הבעיה: הפעם, אין אין כנראה לאן לברוח. אכלנו אותה. אפילו להתפלל כבר לא יעזור.
עניין מרכזי
