מהן ההגנות מפני תביעת דיבה לפי החוק?

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע שלוש מערכות הגנה בהן נתבע יוכל לעשות שימוש כדי להדיח טענה לפרסום לשון הרע במסגרת תביעת דיבה. כלומר, גם אם יקבע שאמירה מסויימת עולה כדי לשון הרע,  אם הנתבע יצליח להוכיח את אחת מאותן הגנות התביעה נגדו תדחה.

קטגוריה ראשונה: קבוצת הפרסומים המותרים

קטגוריה זו, הקבועה בסעיף 13 לחוק, כוללת שורה של 11 נסיבות שונות שקיומה של כל אחת מהן יוצרת הגנה מוחלטת מפני טענה לפרסום לשון הרע. המשותף לכל הנסיבות הוא שהמחוקק העניק להן מעין חסינות מתביעות לשון הרע שכן הוא ראה אינטרס ציבורי חשוב בחופש ביטוי מוחלט במסגרת אותן נסיבות.

הסעיף מונה, בין היתר, נסיבות בהן הפרסום הוא של חבר כנסת; הפרסום נעשה בישיבת הממשלה; הפרסום נעשה על ידי הממשלה או חבר ממשלה; הפרסום נעשה על ידי מבקר המדינה; ועוד. אחת הנסיבות החשובות היא פרסום שנעשה אגב דיון משפטי [סעיף 13(5)]: בית המשפט קבע בפרשת חיר נ' גיל [רע"א 1104/07 חיר נ' גיל פ"ד סג(2) 511 (2009)] שההגנה חלה על כל ביטוי שנאמר במהלך הדיון המשפטי, בצורה מוחלטת. למידע נוסף קראו את המדריך המלא על – תביעה בגין הוצאת דיבה .

קטגוריה שנייה: הגנת "אמת דיברתי" או הגנת "אמת הפרסום"

הגנה זו קבועה בסעיף 14 לחוק, ותתגבש לנתבע בהתקיים שני תנאים מצטברים:

1. תוכן הפרסום הוא אמת אובייקטיבית. הפסיקה קבעה בפרשת סרן ר' נ' אילנה דיין [דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין (פורסם בנבו, 18.9.2014)] כי הסעיף מדבר על אמת אחת מוחלטת, דהיינו שאפשר להגיד עליה שהיא אמת בדיעבד. זאת, בניגוד ל"אמת לשעתה" שהיא אמת מנקודת המבט של מי שאומר אותה בנקודת הזמן בה היא נאמרת.
2. יש בפרסום עניין ציבורי. היינו, לא מספיק שהביטוי נכון עובדתית כדי שיזכה להגנה זו, אלא צריך גם שפרסומו יקיים מטרות חברתיות, מוסריות או ערכיות.

קטגוריה שלישית: קבוצת הגנות תום הלב

קבוצה זו, הקבועה בסעיף 15 לחוק, מונה 12 סיטואציות שונות של מקרים שפרסום במסגרתם בתום-לב מעמיד הגנה מפני טענה לפרסום לשון הרע. אם כן, ניתן לומר כי כדי שהגנת תום-הלב תתקיים צריכים להתמלא שני תנאים:

1. הפרסום נעשה במסגרת אחת הנסיבות המנויות בסעיף 15, הכוללות תרחישים בו הנתבע לא ידע או לא היה יכול לדעת על הפגיעה שנבעה מפרסומו; הפרסום נבע מחובתו החוקית, מוסרית או חברתית של הנתבע מכוח יחסיו עם התובע; הוא נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר; הבעת דעה על התנהלותו של התובע בתפקיד ציבורי, ועוד.
2. הפרסום נעשה בתום-לב. סעיף 16 קובע חזקה – כלומר הנחה ניתנת לסתירה – שמי שפרסם פרסום באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 באופן שהוא בתוך גבולות הסביר, הרי שהוא פעל בתום-לב. המשמעות היא שבמצב כזה נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח כי הפרסום נעשה שלא בתום-לב; נטל שלא תמיד קל להוכיח.

לסיכום

כדי לדעת האם נכון להגיש תביעת לשון הרע, יש לחשוב לא רק על השאלה האם פורסמה לשון הרע אלא האם לנתבע עמודות הגנות שיכולות להביא לדחיית התביעה. אם נחשפתם להוצאת דיבה, מומלץ מאוד לפנות לעורך דין עם ניסיון בדיני לשון הרע כדי לקבל ייעוץ מקצועי בדבר הסיכוי הריאלי שלכם לנצח בתביעת דיבה. להרחבה בנושא קראו מאמרים נוספים באתר המקיף ביותר להוצאת דיבה ולשון הרע – www.lawdesk.co.il .

בנוסף, אם הוגשה נגדכם תביעת לשון הרע, דעו כי עומדות לרשותכם שורת הגנות המאפשרות אשר שימוש נכון ומושכל בהן יעול להוביל לדחיית התביעה שהוגשה נגדכם, מבלי שתשלמו דבר ואולי אפילו תוך חיוב התובע בהוצאותיכם. לכן, מומלץ בחום לפנות לעורך דין שמתמחה בהוצאות דיבה ותביעות לשון הרע, וכך לדעת מהן האפשרויות העומדות בפניכם.