גדי איזנקוט קבר את בנו הצעיר גל שנהרג בעזה. בחרנו לפרסם את הפוסט המרגש של השר גדעון סער המשקף את דעת רוב הציבור על האב השכול הטרי שהתבשר לחרדתו הרבה ביום שישי כי גם הבן של אחותו נפל ברצועה.
*השר גדעון סער לחברו השר גדי איזנקוט*:
את חברי, השר גדי אייזנקוט הכרתי לפני קרוב ל-23 שנים, בתחילת 2001. הימים – ימי האינתיפאדה השניה. ממשלתו הראשונה של אריאל שרון. גדי שימש בתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ואני בתפקיד מזכיר הממשלה. פגשתי במהלך עשרות שנים בצמתי קבלת ההחלטות של ישראל קציני צבא רבים. כמו גדי לא פגשתי. חכם ושקול; צנוע ובעל מידות טובות; רציני, ענייני ורציונלי; ישר כפלס וישיר; דבק במשימה ולא נרתע מדבר; אפס זיוף ואפס חנופה. וכמובן: פטריוט, ממלכתי, אוהב אדם ואוהב המולדת.
אין אדם שגדי בא איתו במגע ולא התמלא בהערכה כלפיו. אני מודה שאני גם מעריך וגם אוהב אותו.
רב-אלוף גדי איזנקוט היה אחד הלוחמים והמפקדים הנועזים בצה״ל. הוא הכיר היטב את השכול: חברים לנשק שנפלו. לוחמים שהוא היה מפקדם.
אתמול פקד השכול את ביתו .
לפני שעה קלה ליווינו את בנו, רס״ר (מיל.) גל איזנקוט, בדרכו האחרונה. מההספדים של החברים הקרובים ושל בני המשפחה הזדהרה והזדקקה דמותו של גל כצעיר ערכי, איכפתי, שערך החברות מאפיין אותו. אדם צעיר שהלך ללא היסוס לשדה הקרב מתוך הבנה עמוקה של צידקת וחשיבות המלחמה.
כל כך מובן שהבן של גדי וחנה גדל להיות הגבר הזה. כל כך מרשים ומעורר השראה. כל כך עצוב שאחרי עשרות שנים שעשה גדי במדים למען ביטחון ישראל על חשבון משפחתו וילדיו – לא נחסך ממנו האובדן הזה, שאין כבד וקשה ממנו. אחרי עשרות שנים של הקרבה, שהד לה ניתן בדבריו של גדי עצמו בקול שבור, הקריבה משפחת איזנקוט את היקר מכל: את הבן. את בן הזקונים.
משפחת איזנקוט נוספה למשפחת השכול ההולכת וגדלה מיום ליום. המחיר כבד ושובר לב. המשפחה הזאת היא תו תקן של פטריוטיות אמיתית ושל ערכים.
בפראפרזה על דברי הנשיא קנדי: ״אל תשאל מה ישראל יכולה לעשות למענך – שאל מה אתה יכול לעשות למען ישראל״.
אתמול בלילה הגעתי לביתם בהרצליה, אליו הגעתי בעבר בנסיבות אחרות. לבי איתם בשעתם הקשה.
אין נחמה לגדי, לחנה, לבני המשפחה. אבל יש גאווה גדולה: על מי שהיה גל ז״ל. על המשפחה המפוארת שהקימו. על ההשראה שניתנה על ידם לעם ישראל כולו, בימים מרים וכואבים.
יהי זכרו של גל מאיר איזנקוט חקוק לעד בלב האומה.
ונצח ישראל לא ישקר.
