דונלד טראמפ הפתיע כשהגיע לבייג׳ינג בליווי אילון מאסק, מנכ״ל אנבידיה ושורת טייקונים אמריקנים. כל הציפיות, ההערכות והאפשרויות הטמונות במפגש בין שני הנשיאים החזקים בעולם מתנקזות לעימות אישיותי כמעט בלתי נתפס: מצד אחד טראמפ – אימפולסיבי, הפכפך, יצרי, מכור לדרמה ולכוח, מנהיג הבורא לעצמו מחדש את המציאות הפוליטית כמעט מידי יום; ומולו שי ג׳ינפינג – שליט קר רוח, מחושב, מאופק וסבלני, המקרין עוצמה שקטה וביטחון של מי שמאמין שההיסטוריה נעה לטובתו.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
דונלד טראמפ נחת הלילה בבייג׳ינג לביקור שנראה כבר בשעותיו הראשונות כאחד האירועים הגיאו־פוליטיים והכלכליים הדרמטיים ביותר של השנים האחרונות. נשיא ארצות הברית התקבל בטקס סיני מפואר, כמעט קיסרי באופיו, עם משמר כבוד, דגלים אמריקניים וסיניים, תלמידים שקראו לעברו “ברוכים הבאים” במנדרינית, ומצלמות מכל העולם שתיעדו כל חיוך, כל לחיצת יד וכל מבט בין טראמפ לבין שי ג׳ינפינג.
אבל מאחורי הטקסים והחיוכים מסתתרת מציאות מורכבת בהרבה: מלחמה אזורית מול איראן שמאיימת על הכלכלה העולמית, קרב טכנולוגי אדיר סביב בינה מלאכותית ושבבים, מאבק על טייוואן, משבר בשוקי האנרגיה, חשש אמריקני מהתחזקות סין – ובעיקר ניסיון של טראמפ להשיג הישג עולמי שיחזיר לו עוצמה ותדמית של “האיש שעושה עסקאות” גם כשהעולם כולו בוער.
כבר בירידתו מהמטוס עצר טראמפ באמצע השטיח האדום, הניף אגרוף באוויר וחייך לעבר המצלמות, בעוד הילדים הסינים מריעים לו בהתלהבות מבוימת היטב. הסינים השקיעו בהפקת קבלת פנים כמעט תיאטרלית, שנועדה להעביר מסר כפול: מצד אחד כבוד למנהיג האמריקני, ומצד שני הצגת סין כמעצמה בטוחה בעצמה, יציבה ומסודרת – בניגוד לאמריקה המפולגת והמותשת מהעימות עם איראן.
במטוס הנשיאותי של טראמפ ישבו הפעם לא רק יועצים מדיניים ובכירים ביטחוניים אלא גם שורה של אילי הון ומנהלי ענק מהחברות החזקות בעולם. הבולט שבהם היה אילון מאסק, האיש שמנהל מערכת יחסים מורכבת עם בייג׳ינג כבר שנים דרך טסלה ומפעל הענק שלו בשנגחאי. לצידו הגיע גם מנכ״ל אנבידיה ג׳נסן הואנג, שסיפור השתתפותו הפך לדרמה בפני עצמה לאחר דיווחים סותרים אם הוזמן בכלל לביקור או “הושב לרשימה” ברגע האחרון בעקבות לחצים כלכליים ופוליטיים כבדים.
העובדה שהמנכ״ל של אנבידיה צורף למשלחת אינה פרט טכני. היא אולי הסיפור האמיתי של הביקור כולו. אנבידיה הפכה לסמל מלחמת הבינה המלאכותית בין ארצות הברית לסין. וושינגטון הגבילה יצוא שבבי AI מתקדמים מחשש שישמשו את הצבא הסיני, בעוד בייג׳ינג מנסה לשבור את התלות בטכנולוגיה אמריקנית ולפתח תעשייה עצמאית. טראמפ רוצה מצד אחד להיראות קשוח מול סין, אך מצד שני הוא מבין היטב שחברות אמריקניות לוחצות לפתוח מחדש את השוק הסיני.
אילון מאסק, כדרכו, הפך מיד לאחת הדמויות המדוברות ביותר בביקור. התקשורת הסינית מתייחסת אליו כמעט ככוכב־על. עבור בייג׳ינג, מאסק הוא ההוכחה שלא כל האליטה האמריקנית רוצה מלחמה כלכלית עם סין. מבחינת טראמפ, מאסק הוא גם גשר לעולם ההייטק וגם איש עסקים שמבין עד כמה הכלכלה האמריקנית תלויה עדיין בייצור ובשוק הסיני. מאחורי הקלעים יש גם לא מעט מתח: גורמים אמריקניים חוששים מתלות היתר של טסלה בסין ומהאפשרות שבייג׳ינג תשתמש במאסק כמנוף לחץ אסטרטגי בעתיד.
התקשורת הכלכלית בארצות הברית מנתחת את הביקור כמעט כמו ישיבת חירום של דירקטוריון עולמי. בוול סטריט עוקבים בדריכות אחר כל רמז להסכם חדש סביב מכסים, שבבים, אנרגיה וסחר. פרשנים כלכליים מדגישים כי טראמפ הגיע לבייג׳ינג כשהוא לחוץ הרבה יותר מכפי שהוא מנסה לשדר. מלחמת איראן ייקרה את הנפט, זעזעה את השווקים והכניסה את הכלכלה האמריקנית לחוסר ודאות מסוכן.
וזו אולי הזווית החשובה ביותר של הביקור: איראן נמצאת בכל חדר, בכל מסדרון ובכל שיחה – גם כשלא מזכירים אותה ישירות. טראמפ מקווה שסין תפעיל לחץ על טהרן כדי למנוע הסלמה נוספת במפרץ הפרסי ולהבטיח שהעימות לא יהפוך למלחמה אזורית טוטאלית שתמוטט את שוקי האנרגיה. הסינים מצדם מבינים שטראמפ זקוק להם עכשיו יותר משהם זקוקים לו.
בישראל עוקבים בדאגה רבה אחר ההתפתחויות. בירושלים חוששים שכל “עסקה גדולה” בין טראמפ לשי ג׳ינפינג תבוא על חשבון אינטרסים ישראליים. קיימת חרדה אמיתית מפני מצב שבו ארצות הברית תעדיף יציבות כלכלית עולמית, מחירי נפט נמוכים ורגיעה מול איראן – גם במחיר ריכוך הלחץ על טהרן. במערכת הביטחון הישראלית מודעים לכך שסין הפכה לשחקן משמעותי מאוד בקשרי הסחר עם איראן וביכולת ההישרדות הכלכלית של המשטר בטהרן.
גם סוגיית טייוואן מרחפת מעל הביקור. סין דורשת מטראמפ לרכך את התמיכה האמריקנית באי, בעוד בוושינגטון מזהירים מפני כל ויתור שייתפס כחולשה אסטרטגית. בתקשורת האמריקנית יש מי שטוענים שטראמפ עלול להיות מוכן “לשלם” בנושא טייוואן כדי להשיג שיתוף פעולה סיני מול איראן והכלכלה.
העיתונים בסין, כצפוי, מציגים את הביקור כהוכחה לכך שגם ארצות הברית מבינה שאין דרך לנהל את העולם בלי בייג׳ינג. הפרשנים הסינים מדגישים שוב ושוב שסין היא “אי של יציבות” מול כאוס מערבי, אינפלציה, עימותים ומלחמות. במקביל, הפרשנים האמריקנים מזהירים שטראמפ נכנס למשא ומתן מעמדת חולשה יחסית, כשהמלחמה מול איראן שוחקת את התמיכה הציבורית בו ואת המשאבים האמריקניים.
ומה רוצה טראמפ יותר מכל? הישג מיידי. תמונה היסטורית. כותרת עולמית. הסכם מסחרי. התחייבות סינית כלשהי שתאפשר לו לחזור לוושינגטון כמנהיג שהצליח “להכניס את סין למשחק האמריקני” במקום להידרדר לעימות בלתי נשלט.
אבל בבייג׳ינג יודעים היטב: טראמפ הגיע לבקש יותר משהגיע להכתיב.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
