לא חשוב מה יגיד בן גביר, אף אחד ממילא לא מאמין לאף מילה היוצאת מפי נתניהו ולקקניו הקרובים. ואפילו יואב גלנט מאבד במהירות מסחררת מאמינותו בשל תחזיות השווא שהוא מעיף לאוויר כל שני וחמישי ובמהירות מתברר שמאחוריהן לא מצויות עובדות שיבססו את הבטחותיו הכוזבות. אז כששר ביטחון מגיע לשטח ומאיף לאוויר מה שהמאמנים בספורט מכנים פפ טוק,כלומר שיחות עידוד, זה בסדר אחרת קשה להפיק מחיילים את המכסימום, אבל כמפזרים את השטויות הללו במסיבות עיתונאים לציבור, העם לא מטומטם וכיום זה כבר הגלנט שהצטייר תחילה. נקודת השבר היתה אגב, כשאמר שוב ושוב לסינוואר הנה הנה אנחנו מגיעים אליך. בבסיס אימונים גדול בדרום אפילו ציירו על הקיר את סינוואר כעכבר המסתתר במנהרות ומפחד להראות את פרצופו.
בפועל, נאמר את האמת ואנחנו יודעים שממש אבל ממש לא תאהבו אותה: בינתיים, לא הושגה שום מטרה מההתחיבויות של ביבי – גלנט – בן גביר. להיפך. אנחנו שוקעים בבוץ העזתי תרתי משמע עם מאות אלפי חיילי מילואים התקועים ברצועה מבלי יכולת מבצעית אמיתית להתקדם. ההישגים היחידים עם קטנים, מקומיים, חסרי משמעות אסטרטגית להשגת המטרה.
התקשורת הישראלית, בניגוד לזו האמריקנית, אינה מורגלת בהצגת המציאות לציבור מחשש לזעם השליט המקומי, שעניינו היחיד הוא השרדות אישית. הכתבים הצבאיים יודעים את האמת אבל ממעטים לשקף את המציאות מחשש שמא יבולע להם. וכך נותרה הזירה התקשורתית בידי הקיצונים – בעיקר מהימין המיליטנטי – ולממשלה אין האפשרות לומר את האמת לציבור. והאמת כרגע היא אחת: הזמן פועל לרעת ישראל.
בארצות הברית, לעומת זאת, התקשורת רואה כתפקידה המרכזי לנתח את המציאות באופן קר ושכלתני ולהביאה ולתווך אותה להמונים. בשל הפחדנות של הכתבים ופרשני האולפנים הדרך היחידה להביא את האמת להמון היא באמצעות ציטוטים מהניו יורק טיימס, היוול סטריט ג׳ורנל ודומיהם, שכתבים בכירים מהארץ כמו גם גנרלים ופרשני צמרת מעבירים להם את המידע הפרשני בתקווה שזה יחזור לארץ ואולי יתחיל לחלחל.
בתחילת השבוע למשל מתפרסם ממקור אמריקני בכיר וומפי מקורות ביטחוניים ישראלים בכירים עוד יותר את הכישלון הישראלי בתחום המינהור החמאסי. הידיעה מובאת בעברית לקורא הישראלי בלי שם של כתב או פרשן מהוול סטריט ג׳ורנל. וזה הולך ככה, הנה הציטוט: 80% ממערך המנהרות של חמאס ברצועת עזה נותר ללא פגע – כך לפי גורמים רשמיים אמריקנים וישראלים שצוטטו בוול סטריט ג'ורנל. השמדתן של המנהרות היא אחד המאמצים המרכזיים של ישראל במלחמתה בארגון הטרור, וזאת במטרה ללכוד בכירים שלו ולהציל את החטופים הישראלים.
המנהרות, שמשתרעות לפי הערכות על פני 500 קילומטרים, מאפשרות את אגירת הנשק של חמאס, המשך פיקוד ושליטה של בכירי הארגון במלחמה, וכן מקום מסתור עבורם. הגורמים התקשו להעריך את רמת ההרס שנגרם למנהרות בין השאר משום שלא יכלו לומר בוודאות את אורכן האמיתי. הן בישראל והן בארצות הברית מעריכים ש-20% עד 40% מהמנהרות ניזוקו או הפכו לבלתי שמישות, רובן בצפון הרצועה.
עוד מתפרסם באמריקה – לא אצלנו כמובן, שמא דיווח האמת ייחשב שיתוף פעולה עם האויב, כי הרעיון להציף את המנהרות במי ים כשל והופסק מיד לאחר שנוסה. בין הקשיים בהן נתקלו להשגת ההרס של המנהרות היו חומות, מחסומים והגנות בלתי צפויות שהאטו את זרימה המים בתוככי המנהרות. המאמץ הכולל נמצא בלתי יעיל ועדיין לא נמצאה הדרך להשמיד את המנהרות גם לאחר גילויין בעיקר נוכח המלכודים שקשה להתמודד עימם ללא סיכון חמור מאוד של הלוחמים הישראליים. גורמים אמריקנים טוענים כי קושי נוסף נעוץ במחסור בכוח אדם בצה"ל, שתפקידו יהיה לפנות את המנהרות.
קושי נוסף ומרכזי הוא משנה הזהירות בה נוקטים בצה"ל בשל החטופים המוחזקים במנהרות. לדברי בכיר בצה"ל, אם לא היו צריכים להתחשב בהוצאת החטופים בחיים, היו פועלים בתקיפות רבה יותר. וכך נותר מערך המנהרות העזתי בלתי פגיע בינתיים והפוליטיקאים מוכרים לציבור אשליות בלתי מבוססות.
לקראת הכניסה לחודש החמישי למלחמה הגיע הזמן לומר את האמת לציבור. מהרמטכ״ל, ראש אמ״ן, אלוף פיקוד הדרום וסביבתם כבר אין למה לצפות. הכישלון הקולוסאלי שלהם ב-7 באוקטובר הפך אותם לפיונים של הממשלה. אבל הציפייה היא שאם נתניהו וגלנט מפזרים אשליות, יקומו לפחות בני גנץ וגדי אייזנקוט ויספרו לעם את האמת לאמיתה. בינתיים זה לא קורה אבל אי אפשר יהיה לשתוק לנצח עם כל ההלוויות הבלתי פוסקות האלה אצלנו.
״עניין מרכזי״
