תעלומת מלי יהלומי: האם ובתה נעלמו בווינה, להב 433 השתלטה על החקירה — ובנק ירושלים נקלע לסערה.
צו איסור פרסום גורף הוטל על החקירה עד 13 בספטמבר • מלי יהלומי, עובדת בנק ירושלים, ובתה ליאל נעלמו במהלך שהותן באוסטריה • המשטרה בוחנת אפשרות שהשתיים עזבו מרצונן ולא נחטפו • המשפחה מתקוממת נגד דיווחים על משיכת סכומי כסף וטוענת כי השימוש האחרון בחשבונות היה עוד ב־3 באוגוסט • מניית בנק ירושלים היטלטלה בחדות בעקבות גל השמועות • המנכ”ל יאיר קפלן לעובדים: “למעט העובדה שמדובר בעובדת הבנק, לא נמצא כל קשר בין האירוע לבנק” • מה באמת ידוע בפרשה שמסעירה את המדינה — ומה עדיין אסור או בלתי אפשרי לקבוע
משהו חריג מאוד מתרחש סביב היעלמותן של מלי יהלומי ובתה ליאל בווינה. מה שהחל כדיווח מדאיג על שתי ישראליות שיצאו לחו”ל, נותק עמן הקשר ולא התייצבו לטיסה חזרה לישראל, הפך בתוך ימים לחקירה של להב 433, לעדויות בני משפחה בפני חוקרי היחידה, לצו איסור פרסום גורף שהוציא בית המשפט — ולסערה שהגיעה אפילו לבורסה בתל אביב ולמניית בנק ירושלים, שבו מועסקת האם.
אבל דווקא משום שהפרשה מסעירה כל כך ומציתה שמועות בקצב מסחרר, חשוב להפריד בין העובדות שכבר מותר לפרסם לבין התיאוריות שמתרוצצות ברשת. נכון לעכשיו אין בסיס פומבי המאפשר לקבוע שמלי יהלומי ביצעה מעילה בבנק, אין אישור ל”עוקץ מיליונים”, אין אישור להעברת כספים לקריפטו ואין כל בסיס פומבי לטענה שבנק ירושלים נמצא בסכנת קריסה. להפך: הבנק הודיע היום באופן מפורש כי בבדיקות שערך לא נמצא קשר בין האירוע לבין פעילות הבנק ולא נמצא ממצא המצביע על פעולות חריגות בכספיו או בנכסיו. וזו נקודת המוצא לכל מה שאפשר לספר כרגע.
מלי יהלומי, בת 50, ובתה ליאל, בת 23, יצאו לאוסטריה והגיעו לווינה. הקשר עמן נותק ביום שישי, 7 באוגוסט. כאשר לא שבו כמתוכנן לישראל ולא ניתן היה ליצור עמן קשר, החל החיפוש אחריהן בסיוע הרשויות באוסטריה, משרד החוץ והשגרירות הישראלית.
אחד הפרטים האחרונים שנותרו למשפחה הוא סרטון ששלחו השתיים מדירת האירוח שבה השתכנו. הן הציגו למשפחה את המקום ונשמעו מרוצות מהגעתן. מאוחר יותר, כאשר הרשויות הגיעו לדירה, היא נמצאה ללא חפציהן האישיים של השתיים. המשמעות האפשרית היא שהן לא פשוט יצאו מהדירה לזמן קצר ונעלמו בדרך, אלא לקחו עמן את רכושן ועזבו אותה. אבל לאן — זאת בדיוק השאלה שהחוקרים מנסים לפתור.
ככל שהבדיקה התקדמה, התרחיש שלפיו השתיים נחטפו או נפלו קורבן לאירוע אלים החל להתחרות בתרחיש אחר: שהן עזבו את הדירה מרצונן. לפי מידע שפורסם בטרם הוטלו מגבלות הפרסום, בבדיקה הראשונית נמצאו אינדיקציות שהובילו את המשטרה לבחון ברצינות את האפשרות שההיעלמות היתה מתוכננת או לכל הפחות רצונית.
כאן נכנסה לתמונה להב 433.
בהנחיית מפכ”ל המשטרה הועברה החקירה ליחידה הארצית, ובני משפחת יהלומי הגיעו ומסרו לחוקרים עדות מפורטת. המשפחה הודיעה כי העבירה למשטרה את כל המידע שברשותה והיא משתפת פעולה באופן מלא בניסיון להבין מה אירע למלי ולליאל.
עצם העברת התיק ללהב 433 היא כמובן התפתחות משמעותית, אבל צריך להיזהר גם כאן ממסקנה שאינה מתחייבת ממנה. להב 433 מחזיקה ביכולות חקירה ארציות ובינלאומיות הנדרשות במיוחד כאשר תיק חוצה גבולות ומחייב עבודה מול רשויות זרות. העובדה שהיחידה מעורבת אינה כשלעצמה הוכחה למעילה, להונאה בנקאית או לכל עבירה מסוימת אחרת.
ואז הגיע צו איסור הפרסום.
בית משפט השלום בראשון לציון נעתר היום לבקשת להב 433 והטיל צו האוסר לפרסם פרטים מחקירת היעלמותן. הצו נקבע בשלב זה עד 13 בספטמבר. מכאן ואילך חלק משמעותי ממה שיודעים החוקרים אינו יכול להגיע לציבור, וממילא נוצר חלל מידע גדול שהשמועות ממהרות למלא.
אחת הסוגיות הרגישות ביותר נוגעת לכסף. פורסם כי החוקרים בוחנים מידע שלפיו השתיים הצטיידו בסכום גדול במזומן וכן מידע הקשור לנתוני המיקום של מכשיריהן. אלא שכאן התפתחה מחלוקת ממשית. בני המשפחה יצאו נגד הפרסומים וטענו כי הם מבוססים על מידע חלקי וכי בדיקתם שלהם מעלה שהשימוש האחרון בחשבונות של השתיים היה ב־3 באוגוסט. גורם משטרתי אף צוטט בפרסום אחר כשהוא מבהיר שהמשטרה לא תדרכה את התקשורת בדבר משיכת סכום כסף גדול לפני היציאה מהארץ. לכן אין בשלב הזה בסיס להציג “משיכת מיליונים” או אפילו משיכת סכום גדול מחשבון בנק כעובדה מוכחת.
ההבדל הזה קריטי. אדם יכול לצאת לחו”ל כשברשותו מזומן מבלי שמשך אותו סמוך לנסיעה, ופרסום בדבר “סכום כסף גדול” אינו מלמד כשלעצמו מה מקורו, למי הוא שייך או מדוע הוחזק. בוודאי שאין בכך לבדו ראיה לעבירה.
אבל אז נכנס לתמונה מקום עבודתה של מלי — בנק ירושלים.
עצם העובדה שעובדת בנק נעדרת בחו”ל, שהתיק הועבר ללהב 433 ושבית המשפט הטיל על החקירה צו איסור פרסום יצרה שילוב מושלם לחרושת שמועות. ברשת החלו להתגלגל תיאוריות על מעילה, כספים שנעלמו, מנגנוני בקרה שנעקפו ואפילו השוואות לפרשת אתי אלון והבנק למסחר.
השמועות הגיעו במהירות גם לבורסה.
מניית בנק ירושלים נחלשה בחדות במהלך המסחר והציגה תנודתיות חריגה על רקע חוסר הוודאות והפרסומים סביב עובדת הבנק. בשלב מסוים פורסמו ירידות חדות במיוחד, ובהמשך התמתנה התגובה. בשוק היה ברור שהמשקיעים אינם מגיבים לממצא פיננסי רשמי שפרסם הבנק אלא בעיקר לאי־הוודאות ולשמועות המתפשטות סביב הפרשה.
הנהלת בנק ירושלים הבינה מיד את הסכנה. בבנקאות, שמועה עלולה להפוך בעצמה לאירוע עסקי גם כאשר העובדות שמאחוריה אינן נכונות. מנכ”ל הבנק יאיר קפלן שיגר היום מסר לעובדים שנועד להרגיע את המערכת.
“בימים האחרונים אנו עדים לכתבות בתקשורת אודות היעלמותה של מלי יהלומי. אנו מבינים שאירוע כזה מעורר חששות וחוסר ודאות”, כתב קפלן.
המנכ”ל הבהיר לעובדים כי מלבד העובדה שמדובר בעובדת הבנק, לא נמצא קשר בין האירוע לבין הבנק, והזכיר כי על החקירה מוטל צו איסור פרסום ולכן אסור להעביר מידע בנושא לגורמים אחרים.
הבנק הלך צעד נוסף והבהיר כי בדיקות שנעשו לא העלו כל ממצא על פעולות חריגות בכספי הבנק או בנכסיו. זוהי, נכון לעכשיו, העובדה החשובה ביותר בכל הנוגע לבנק ירושלים: אין הודעה רשמית על מעילה, אין הודעה על כסף שנעלם ואין הודעה על פגיעה בנכסי הבנק. ההודעה הרשמית שנמסרה לציבור אומרת את ההפך. לכן גם ההשוואה המיידית לאתי אלון מטעה בשלב הזה.
בפרשת הבנק למסחר היתה מעילה מוכחת ורבת שנים שהגיעה להיקף עצום והביאה בסופו של דבר לקריסת הבנק. בפרשה הנוכחית אין נכון לעכשיו מידע פומבי המוכיח שבכלל התרחשה מעילה. הדמיון היחיד המותר כרגע הוא פסיכולוגי: עובדת בנק נעלמת, הציבור אינו יודע מדוע, יחידת חקירות ארצית נכנסת לתמונה — והזיכרון הישראלי חוזר מיד לטראומה הבנקאית הגדולה ההיא.
מבחינת בנק ירושלים, זה בדיוק התרחיש שממנו צריך להיזהר. בנק אינו עוד חברה ציבורית. הוא נשען במידה עצומה על אמון. כאשר הציבור מתחיל לשאול אם הכסף בטוח, גם שמועה חסרת בסיס יכולה לגרום נזק. זו הסיבה שהתגובה המהירה והחד־משמעית של ההנהלה היתה כמעט בלתי נמנעת.
ויש עוד נקודה חשובה: נפילה במחיר מניית בנק אינה שקולה לסכנה ליציבות הבנק. מניה יכולה לצנוח בגלל פחד, שמועה או אי־ודאות ולהתאושש כאשר התמונה מתבהרת. יציבות בנק נבחנת באמצעות הון, נזילות, איכות נכסים, פיקדונות, חשיפות וסדרה ארוכה של מדדים הנמצאים גם בפיקוח בנק ישראל. נכון לעכשיו לא פורסם מידע רשמי המעיד על בעיית יציבות בבנק ירושלים.
לכן הפרשה האמיתית, כפי שניתן לספר אותה היום, אולי אפילו מסקרנת יותר מן השמועות.
שתי נשים ישראליות יוצאות לווינה. הן מגיעות לדירה ושולחות למשפחה סרטון שנראה רגיל לחלוטין. אחר כך הן נעלמות. כאשר מגיעים לדירה מתברר שחפציהן אינם שם. הן אינן עולות על הטיסה חזרה. החיפושים מתחילים. מתגלים פרטים הגורמים למשטרה לבחון אם הן בכלל נחטפו או שמא עזבו מרצונן. החקירה מועברת ללהב 433. בני המשפחה מוסרים עדות. המשטרה פועלת מול גורמים בחו”ל. ואז בית המשפט מטיל צו איסור פרסום גורף.
ובמקביל, בישראל, העובדה שאחת הנעדרות עובדת בבנק מספיקה כדי להצית שרשרת אחרת לגמרי: שמועות ברשת, לחץ על מניית הבנק, שאלות מצד עובדים ומשקיעים ולבסוף הודעת הרגעה של המנכ”ל.
זה מה שאנחנו יודעים.
ומה איננו יודעים? הרבה מאוד.
איננו יודעים היכן מלי וליאל יהלומי נמצאות. איננו יודעים בוודאות מדוע עזבו את דירתן. איננו יודעים אם הן עדיין באוסטריה. איננו יודעים אם אדם אחר סייע להן. איננו יודעים מה עומד מאחורי ההתפתחויות שהביאו את המשטרה להעביר את החקירה ללהב 433. ובעקבות צו איסור הפרסום, ייתכן שהמשטרה כבר יודעת דברים שהציבור לא יוכל לדעת בשלב הזה.
ובעיקר — אין כרגע בסיס פומבי לקביעה שמלי יהלומי גנבה כסף מבנק ירושלים או שהבנק עצמו נפגע. זה הגבול העיתונאי שצריך לשמור עליו. אפשר לשאול שאלות, וצריך לשאול אותן. מדוע נעלמו השתיים? האם היעלמותן תוכננה? מדוע נלקחו החפצים מהדירה? מה גרם להעברת החקירה ללהב 433? מה עומד מאחורי בקשת צו איסור הפרסום? והאם קיים בכלל קשר מהותי בין האירוע לבין עבודתה של מלי בבנק אבל כל עוד אין תשובות מותרות ומאומתות, אסור להפוך סימני שאלה לסימני קריאה.
ייתכן שבסופו של דבר יתברר כי הסיפור גדול בהרבה ממה שמותר לפרסם היום. ייתכן גם שיתברר שהשמועות סביב בנק ירושלים היו חסרות יסוד לחלוטין. עד אז קיימות למעשה שתי פרשות מקבילות: תעלומת היעלמותן של מלי וליאל יהלומי באירופה — וסערת השמועות בישראל שכבר הצליחה לטלטל מניית בנק עוד לפני שהציבור יודע מה באמת קרה.
והפער העצום בין שתי הפרשות האלה הוא כרגע לב הסיפור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
