תחקיר הוושינגטון פוסט:
בניגוד לסברת המודיעין הישראלי במשך שנים, בעקבות הכיבוש מחדש של הרצועה, חוקרי צה"ל בעזה גילו נתונים שהדהימו אותם. הסתבר שבידי חמאס מעט מאוד כלי נשק מתוצרת איראן וגם לא קיימים מפעלים גדולים להרכבה המונית של רקטות וטילים.
במקום זאת, יצר חמאס המון בתי מלאכה קטנים שבהם מסגרים עם מחרטות פשוטות שהתמחו בהפיכת הפכו צינורות וכימיקלים חקלאיים פשוטים לרקטות ולמטעני נפץ. בפועל ולאחר שהטכנולוגיה קיימת בעזה יכולים הפלסטינים לייצר בכל עת נשק התקפי יעיל שיכול למרר את חיי אזרחי ישראל כמעט בלי אפשרות מעשית לחסל את התופעה שלא באמצעות הסדר שיעניק שקט לצדדים.
לאחר פלישת צה"ל לעיר רפיח במאי הסתבר גם כי בניגוד להנחה הישראלית לא נמצא ולא מנהרת הברחת פעילה אחת וכי המצרים אכן נלחמו ביעילות בהברחות לרצועה וממנה,
מנהרה שנחשפה בעזה (צילום: דובר צה"ל)
לאחר הפלישה לרפיח הגיעו המומחים למסקנה כי רוב אספקת הנשק והרכיבים המיובאים של חמאס נכנסו דרך היבשה, במשאיות ובמכוניות שעברו במעברי הגבול שבשליטת מצרים וישראל.
השאר הגיעו לפני שנים, לפני שמצרים הרסה אלפי מעברים תת-קרקעיים ויצרה מערכת מחסומים ברוחב קילומטר לאורך גבולה עם עזה.
אבל ההפתעה הגדולה ביותר, אומרים פקידים אמריקאים וישראלים, הייתה המנהרות בתוך עזה. מתכנני המלחמה הישראלים הבינו היטב את האתגר הניצב בפני חיילי צה"ל בניסיון להביס אויב שיוכל להעביר לוחמים ואספקה בחופשיות דרך מעברים תת-קרקעיים. אבל גודלו ומורכבותו של ה"מטרו" של עזה, כפי שכונה לימים, עלו בהרבה על ההערכות הישראליות. גורמים רשמיים בצה"ל תיארו בראיונות את מורת רוחם לאחר שמצאו את דרכם דרך בונקרים במרחק של 30 מטרים מתחת לרחובות עזה, רק כדי למצוא פירים המובילים למנהרות עמוקות יותר שנמצאות 120 רגל מתחת לאדמה.
גורמים בצה"ל הגיעו בסופו של דבר למסקנה כי עד 80% מכלי הנשק של חמאס מיוצרים בעזה, על ידי הארגון עצמו. בין אמצעי הלחימה תוצרת בית: מטעני נ"ט (מטעני חבלה מאולתרים), מוקשים נגד אדם מסוג קליימור ורימונים תרמובאריים מונעי רקטות. חמאס – אולי בהשראת לוחמי המדינה האסלאמית שהשתמשו בטקטיקות דומות בקרב על מוסול בעיראק ב-2017 – למד לשנות מל"טים מסחריים קטנים כדי להטיל חומרי נפץ, אמרו גורמים בצה"ל.
המומחיות של חמאס היא רקטות לטווח קצר ובינוני, כמו M-75, העתק של פג'ר 5 מתוצרת איראן, המסוגלות לפגוע במטרות רחוקות עד תל אביב. נפוץ יותר הוא הקסאם, הקרוי על שמו של לאומן ערבי סורי אגדי משנות העשרים ומציג עיצוב שפותח על ידי חמאס לפני יותר מ-20 שנה.
פעילי חמאס אספו אלפי קסאמים מצינורות מים מפלדה, עיצבו את המתכת לגופי רקטות באמצעות מכבשי מתכת ומחרטות, וארזו את ראשי הנפץ במאות קילוגרמים של חומר נפץ העשוי מדשן סוכר ואשלגן חנקתי.
למרות שהטווח מוגבל, קסאם בודד עולה רק כמה מאות דולרים לייצר. מערכת כיפת ברזל של צה"ל יירטה אלפי רקטות כאלה בימים שלאחר 7 באוקטובר, אך בעלות של כ-50,000 דולר לשיגור.
בינואר כבר נתקל צה"ל במרכזי הייצור של חמאס. חיילים ישראלים מצאו מרכזי ייצור ייעודיים לייצור נשק קל, תחמושת וחומרי נפץ, ובתי מלאכה אחרים לייצור המסגרות הגליליות לרקטות. חלק ממתקני הייצור הורכבו מחדרים תת-קרקעיים מחוברים שיצרו פסי ייצור גולמיים. אלה לא היו מפעלים, במובן המסורתי, אבל הם שירתו את המטרה.
"אלה למעשה מעבדות עם מחרטות", אמר מתיו לוויט, בכיר לשעבר במשרד האוצר ללוחמה בטרור שחקר את חמאס ואת המנהרות שלו במשך יותר מעשור.
מרכזי הייצור הגדולים ביותר שהתגלו עד כה כללו קומפלקס של בתי מלאכה תת-קרקעיים ומחסנים בגובה הרחוב, שכוחות צה"ל פשטו עליהם בינואר מתחת לרובע צפוף בח׳אן יונס שבמרכז עזה. הוא היה מחובר באמצעות מנהרות, והסתכם בפס ייצור של נשק שהשתרע על פני כמעט חצי קילומטר, לדברי מומחה נשק של צה"ל שניתח את האתר.
בחשאי, ומחוץ לטווח הראייה של מצלמות מעקב לווייניות, הארגון יצר "קומפלקס תעשייתי צבאי של חמאס" שיכול לייצר מגוון כלי נשק זולים בכמויות עצומות, אמר לויט, המשמש כיום כמנהל תוכנית ריינהרד ללוחמה בטרור במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב. "על חלק מכלי הנשק אפילו היה מיתוג של חמאס", אמר.
ערים מתחת לערים
צה"ל ידע מזמן על איום המנהרות. לאחר שחמאס השתמש במנהרות חוצות גבול כדי לחטוף את החייל הישראלי גלעד שליט בשנת 2006, כוחות ישראליים פרסו חיישנים מיוחדים לאורך הגבול שאפשרו להם לשמוע, לראות ולמפות מאמצים לחפור מעברים חדשים לתוך שטח ישראל. עם זאת, גודלן ומורכבותן של המנהרות של הארגון בתוך עזה עצמה הפתיעו את כולם, כולל שירותי המודיעין של ישראל ועמיתיהם האמריקאים.
"אף אחד לא הבין עד כמה נרחבות המנהרות, או שיש כל כך הרבה סוגים שונים של מנהרות", אמרה דנה סטרול, סגנית עוזר שר ההגנה למזרח התיכון בשלוש השנים הראשונות של ממשל ביידן.
בדומה להערכה הרווחת בקרב גורמי צבא בארה"ב ובישראל, אמר סטרול כי הכישלון להבין את הממדים הרבים של הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של חמאס הוא "חלק מהכישלון המודיעיני" של 7 באוקטובר, וכזה שעדיין לא הובחן במלואו. לדבריה, לחימה באויב שיכול לנוע אופקית ואנכית, דרך שדה קרב הממוקם בשטח עירוני צפוף, הציבה אתגר צבאי עצום.
"אני לא יודעת אם צבא מודרני התמודד עם מורכבות שדה הקרב שצה"ל התמודד איתו בעזה", אמרה.
המנהרות שימשו להסתרת ייצור נשק, לדברי מומחים ישראלים, אמריקאים וערבים, אך הן שימשו גם כרשת תקשורת, מחסן אספקה, מערכת כבישים מהירים, צינור לוגיסטי, מקלט ובית חולים שדה, אמרו גורמים רשמיים. פירי מנהרות מוסתרים שימשו כשטח היערכות למארבים. המגורים התת-קרקעיים הפכו למפקדות ומתקני כליאה לבני ערובה ישראלים.
פרשנים אומרים כי ההרס בעזה מדרבן גיוס, ודוחף לגיונות של צעירים ממורמרים או נואשים לזרועות חמאס.
"לא חסרים מתנדבים צעירים", אמר בכיר במודיעין הערבי. "אולי הם פחות מאומנים, אבל הם יעזרו לחמאס לפצות על האבדות שלו. אלה אנשים שאיבדו משפחות, ויש להם מניע אחד: נקמה".
נראה כי חמאס, שעדיין נמצא במצב הישרדותי, כבר עובר לשלב חדש של עימות שיוכל לרתום ביתר קלות את האנרגיה של אנשיו החדשים. פרסומים ברשתות החברתיות של הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, החלו לקדם טקטיקות של התקוממות, כגון פיצוצים באמצעות מטעני חבלה.
המסקנה: עזה תמשיך עוד שנים רבות להוות מטרד בטחוני עצום אלא אם באמת יחול שם מפנה יסודי בכל התחומים.
״עניין מרכזי״
