ברוכים הבאים ללילה שבו הכדורגל עבר את הגבול שבין ספורט לטרגדיה יוונית.
היה בו הכל – דמעות על הדשא, צעקות מהיציע, קללות ברשת ולילה שלם שבו שתי אימפריות נראו פתאום… אנושיות.
ריאל מדריד הובסה 3:0 בלונדון. אינטר מילאנו הלמה בבאיירן מינכן 2:1.
ואירופה – משתוללת.
בלונדון: המכה שאי אפשר לעכל
ריאל מדריד, המועדון עם 14 גביעי אירופה, נמחצה כמו תלמידה מול פרופסור צעיר ומבריק.
ארסנל, בלי רגשות נחיתות, פשוט דרסה.
זה לא היה עוד משחק – זו הייתה חבטה עם נעל ספורט ישנה לפרצוף של כל מי שחשב שריאל אל-מותית.
“זאת לא ריאל. זאת פארודיה עם מדים לבנים”, כתב אוהד בטוויטר.
קרלו אנצ’לוטי – האיש עם הווינריות הנצחית – נראה אובד עצות על הקווים.
בתקשורת הספרדית לא ריחמו:
“הקבוצה הלבנה הובסה, לא שיחקה, לא נלחמה. הכתר נפל” – אס
#AncelottiOut הפך לטרנד בטוויטר תוך 40 דקות.
ויניסיוס? נעלם. אמבפה? כאילו שכחו לעדכן אותו שהוא עבר קבוצה.
אוהדים זועמים קראו לשחרר את כל ההרכב.
“זו בושה שלא הייתה כמותה. תפסיקו למכור לנו DNA אם אין לכם דופק”, כתב אוהד בפורום מדרידיסטה.
ארסנל: כלבי התופת נפתחו
מיילס לואיס-סקלי, בן 18 (!), שם ללעג את קרבאחל והקפיץ את הקהל כאילו הבקיע שער בגמר מונדיאל.
“ארסנל שלח הצהרת כוונות: אנחנו לא באים להצטלם – אנחנו באים לקחת”, נכתב בגרדיאן.
אפילו האוהדים באנגליה נראו מופתעים מהשליטה המוחלטת.
ריאל לא בעטה לשער במחצית הראשונה. נקודה.
ובמינכן: אינטר – הגיהנום שלכם התחיל
בבירת בוואריה – ההלם לא פחות גדול.
אינטר מילאנו לא באה להתפלל. היא באה לשחוט.
עם 2:1 מרשים, תוך שליטה מפתיעה במרכז המגרש, האיטלקים שלטו לא רק בטקטיקה – אלא בפחד.
קומפאני, מאמן באיירן, ספג אש כבדה:
“החלטות של מאמן פלייסטיישן. מולר בחוץ, מוסיאלה פצוע – וזה מה שיש לך?”, נכתב ב”בילד”.
הקהל בשריקות. תומכים יוצאים החוצה בדקה 83.
פנים זעופות, אפס חיוכים.
באיירן חטפה סטירה – וכרגע נראה שהיא לא מצליחה להחזיר אותה.
אינטר – תאמינו או לא – נראית כמו מועמדת לגמר
סימונה אינזאגי בנה קבוצה עם עמוד שדרה, עמוד חשמל ועוצמה רגשית של מהפכה.
“לא באנו להתגונן. באנו להחזיק בכדור. באנו לנצח”, אמר המאמן לאחר המשחק.
ובאיטליה?
התלהבות היסטרית.
“אינטר לא משחקת. היא משתלטת. וזה מפחיד.” – גאזטה דלו ספורט
המספרים משקרים. הרגש מספר הכל.
סטטיסטיקה? עזבו אתכם.
זה היה לילה שבו גאוות כדורגל התרסקה.
התחושות ביציע, הצרחות ברחוב, הלייבים באינסטגרם – כאן הייתה הדרמה האמיתית.
בליגת האלופות אין רחמים. אין סנטימנטים.
גם הקבוצות הגדולות ביותר – כמו ריאל ובאיירן – מקבלות סטירה כשהן שוכחות למה הן שם.
ולך, אוהד ישראלי עצבני בשתיים בלילה…
זה בשבילך.
זה בשביל כל מי שקפץ מהספה בצרחה, זרק פחית, צרח “יא-וואראדי” כשהכדור של ארסנל נכנס.
זה בשביל כל מי שצעק על קומפאני שישים את מולר, והתעורר עם קול צרוד.
הכדורגל הוא דת. ובדת הזו – אין נביאים. רק ניסים.
ריאל עוד יכולה לחזור. באיירן תעשה גיהנום בסן סירו.
״עניין מרכזי״
