תעשיית הרכב על הקצה: חרם המינרלים הסיני, המלחמות על מכסים – והסוד שהיצרנים וקופת המכס אינם רוצים שתדע של “הדגמים החדשים”.
כתבה זו מביאה את האמת מאחורי הקלעים של התעשייה שחברה לאוצר המדינה ומרוקנת על בסיס של קבע חלק ניכר ולעיתים את כל חסכונותיהם של חלק ניכר מתושבי ישראל. לקוראי “עניין מרכזי”: למה המחירים יאמירו, למה החדש מרגיש ישן – ולמה רוב הסיכון על הכיס שלכם, לא על היצרנים.
מאת רמי יצהר – עניין מרכזי
חדשות וסקופים מאז 1999
זה ברור וידוע לכל העוסקים בפסיכולוגיה של ההתנהגות האנושית: בעולם של צרכנות אינסופית שבה בני האדם נהנים לקנות ולרכוש, ולהשיג עוד ועוד ועוד מוצרים שברובם אין בהם צורך של ממש והם רק מספקים לנפש מזור חלקי קצר מתלאות החיים, יש מי שמנצל זאת עד תום. מבחינתך, הבעיה הגדולה היא האם אתה מבין בעקיפין אך מסרב להודות בפני עצמך שאתה מבזבז הון עתק במשך שנים על רכישת מוצרים שאתה לא באמת צריך ולעיתים בכסף שאין לך, כלומר באשראי שזו הלוואה לכל דבר ועניין שנזקה בצידה.
הפעם נתרכז בעולם הרכב שהוא הבעייתי מכולם. נתחיל בסקירה קצרה עם לקח חשוב בצידה: סין סוגרת את הברז, המערב מעלה מכסים – והפס הייצור כולו נכנס להיסטריה
ב-8 בנובמבר 2025 נכנסות לתוקף תקנות יצוא סיניות חדשות שמקשות משמעותית על יצוא סוללות ליתיום-יון מתקדמות, חומרים קתודיים, אנודות גרפיט וטכנולוגיות ייצור נלוות – לב ליבו של ה-EV. המשמעות: צוואר בקבוק עולמי מיידי לחברות הרכב והסוללות.
זה מגיע רגע אחרי הרחבה דרמטית של בקרות היצוא על יסודות נדירים ומגנטים (כולל הוספת יסודות, טכנולוגיות זיקוק ודרישות ציות גם ליצרנים מחוץ לסין שנעזרים בתשומות סיניות).
התוצאה המיידית: יצרניות רכב ברחבי העולם – מטויוטה ועד בוש – מנסות להקדים משלוחים ולצבור מלאים, בעוד אחרות מפתחות מנועים מופחתי-נדירים או נטולי-נדירים. אבל המהנדסים מודים: זה ייקח שנים להבשיל בקנה מידה תעשייתי.
במקביל, החזית הגיאו-כלכלית בוערת: ארה״ב קבעה מכס 100% על רכבי EV מתוצרת סין, העלתה מכסים על סוללות, גרפיט וחלקי סוללות, וחיזקה מהלך רב-שנתי להקשות על יבוא רכיבי אנרגיה ירוקה מסין.
האיחוד האירופי מצדו הטיל מכסים זמניים של עד 37.6% על רכבי EV סיניים – מהלך שעורר גל חקירות נגדיות של בייג׳ינג על מוצרי EU, וממחיש עד כמה הלופ הזה משאיר את היצרנים והצרכנים כבני ערובה.
ומעל כל זה – ה-G7 כבר מצהיר: נשמור חזית מאוחדת נגד שליטת סין במינרלים ונגוון שרשראות אספקה. קל להגיד, קשה לבצע כשסין שולטת בכ-70–90% משלבי הכרייה-זיקוק-מגנטים.
האמת הקשה:
עודף ייצור בסין + מלחמת מחירים = רכב חדש במחיר ישן – אבל עם סיכון שרשרת אספקה
סין ייצרה את מרבית מכוניות ה-EV בעולם ב-2024 והפכה למרכז הייצור העולמי; ב-2025 נמשכת הקפיצה במכירות BEV בסין לשיעור שוק של כ-32%, אבל מאחורי המספרים – מציאות של עודף-קיבולת ומלחמת מחירים אכזרית שמוחקת מרווחים ודוחפת שחקנים קטנים אל הקצה.
תחקיר של רויטרס תיאר היטב: שנים של סובסידיות דחפו את התעשייה הסינית להשיג כל יעד – עד כדי כך שהשוק מוצף. התוצאה היא עסקאות “בלתי אפשריות” ומרוץ הישרדות שעלול להטביע גם מותגים מערביים.
“דגם חדש” או
אותה מכונית עם מסך גדול יותר?
האשליה השיווקית: בכל שנה “דגם חדש”. האמת: במרבית הקטגוריות מדובר בפלטפורמה זהה שמקבלת פייסליפט, עדכון תוכנה, לוח מחוונים דיגיטלי גדול יותר, וארגון כפתורים חדש – לעיתים עם אותו מנוע, אותו שילדה ואותו מארז סוללה. זה לא “פשע” – זה היגיון תעשייתי של חיסכון בעלויות ומחזור פיתוח קצר.
אבל כששרשראות האספקה מתוחות וכריית המינרלים מצטמצמת, ה”חדשות” הקוסמטיות מטשטשות את העובדה שהחידוש האמיתי מתרחש עמוק בבטן: איפה תשיג היצרנית מגנטים וגרפיט? ובאיזה מחיר? (ראו לעיל: בקרות יצוא נדירים/מגנטים/גרפיט).
השורה לצרכן:
המחיר לא רק מהמפעל – הוא פוליטיקה טהורה
בישראל, נהג משלם שכבות מס שמשנות דרמטית את נקודת האיזון:
- מע״מ 17% על המחיר הסופי.
- מס קנייה: לרכב בנזין/דיזל – סביב 83%; לרכב חשמלי ב-2025 – 45% (עם תקרת הטבה מוגדרת).
כלומר, עוד לפני אגרות, משלוח, רישוי וביטוח – שכבת המיסוי לבדה “אוכלת” לעיתים קרובות סביב מחצית מהעלות לצרכן ואף יותר במכוניות בעירה פנימית, וב-EV ההקלה יחסית – אבל עדיין כבדה. (מנשה/מקור: הודעות משרד האוצר, אישור ועדת הכספים).
למה המחירים ימשיכו לזוז למעלה-מטה (ולמה זה מסוכן לכם)
- היצע חומרים – כל החמרה סינית מייצרת גל הדף במחיר סוללות/מנועים; גם אם תמצאו מכונית “במבצע”, אין ביטחון למחיר חלקי חילוף/סוללות בעתיד.
- מכסים דו-צדדיים – 100% בארה״ב על EV סיניים, מכסים אירופיים, וחקירות-נגמול סיניות – כל אלו זזים כמו לוחות טקטוניים מתחת לרגליים של היבואנים.
- עודף קיבולת בסין – מלחמת המחירים מושכת מטה זמנית, אבל אם שחקנים קורסים והיצע נחתך – המחיר קופץ בחזרה.
- ביקוש גלובלי מתנדנד – ה-IEA מדווחת על פריחה בייצור/מכירות EV, אבל זה תלוי נגישות חומרי גלם ועלויות הון.
אז לקנות או לחכות? – האמת לצרכן בעידן של בלוף תעשייתי
הציבור מותש מהשיווק האינסופי. כל שנה משחררים ״דגם חדש״, עם אותן תכונות, אותו בסיס מכני, ולעיתים אותו מנוע. השינוי? מסך גדול יותר, תאורת לד שמתחלפת צבע, ולוגו חדש על ההגה.
מאחורי זה מסתתרת מציאות פשוטה:
תעשיית הרכב חיה ממניפולציה תודעתית.
היצרנים מוכרים “חידוש” במקום חיסכון, “קידמה” במקום יציבות, ו“עתיד ירוק” כשהייצור עצמו מזהם יותר מבעבר.
אפילו המכונית החשמלית – שעד לפני רגע נראתה כמו גאולה – הופכת לנשק כלכלי במלחמת הענקים בין וושינגטון לבייג׳ינג.
כשסין עוצרת את יצוא הליתיום, הניקל והגרפיט – העולם מגלה פתאום שהאוטונומיה האנרגטית שלו היא אשליה.
כשאירופה מטילה מכסים על סין, היא מגלה שאין לה תחליף אמיתי.
וכשארה״ב מכפילה את המס על רכבים חשמליים סיניים – היא מגלה שהצרכן האמריקני משלם את המחיר, לא הסינים.
בלוף הרכב המודרני – כשהקוסמטיקה מחליפה מהפכה
תעשיית הרכב הגיעה לרוויה טכנולוגית.
אין יותר מה להמציא באמת.
מנועי הבעירה הגיעו לשיאם לפני עשור. המכוניות החשמליות הפכו לסטנדרט אחיד.
ומה נשאר? פלסטיקה, צבעים, מיתוג ומסכי מגע.
חברות ענק משקיעות מיליארדים בפרסום כדי לשכנע אותך שאתה “משדרג” – אבל למעשה אתה קונה בדיוק אותה מכונית עם ריפוד מעט שונה.
זו הונאת תפיסה בקנה מידה עולמי: שיווק, פסיכולוגיה וגרפיקה במקום חדשנות אמיתית.
אפילו המכוניות “האוטונומיות” תקועות בשלבי ניסוי – ובינתיים, ממשיכות לעלות לך ביוקר.
מיסוי: המדינה שותפה לרמאות
בישראל, כמו ברוב מדינות המערב, המדינה הפכה לשותפה סמויה באשליית הרכב החדש.
כשאתה קונה רכב – כמעט חצי מהסכום הולך ישירות לאוצר המדינה.
מע״מ, מס קנייה, אגרות, ביטוח חובה, רישוי, היטלים סביבתיים, תוספות “ירוקות” שמביאות בדיוק את ההפך מהן.
רכב חשמלי? נחשב “נקי” עד לרגע שבו אתה מגלה שהחשמל שלך מיוצר מפחם, שהסוללה מזהמת פי כמה, ושאתה משלם מס “מופחת” – רק זמנית, עד שהמדינה תחליט לבטל את ההנחה.
כלומר: אתה משלם הון – והם מחייכים בדרך לבנק.
מי באמת מרוויח?
- הבנקים וחברות המימון – שממנפות את ההלוואות והליסינג על חשבון משקי הבית.
- המדינה – שגוזרת מס כפול, ומעודדת רכישות חדשות במקום שימור קיימות.
- הפרסום – שגורם לך להרגיש עני אם אתה נוהג ברכב “ישן”.
- היצרנים – שמוכרים לך את אותו מוצר שוב ושוב, בעטיפה נוצצת יותר.
והמפסיד?
הצרכן, שהופך לעבד של מותגים, לשבוי של אשליה טכנולוגית – ולחלק ממערכת שמייצרת בועה כלכלית שיום אחד תתפוצץ בקול גדול.
בועת הרכב: כששוק השימושי יקר כמו חדש
שוק היד השנייה הפך לאבסורד בפני עצמו.
בעקבות המלחמות הכלכליות, המחסור במוליכים למחצה, ושרשראות האספקה החנוקות – מכוניות משומשות נמכרות לעיתים במחירים כמעט זהים לדגמים חדשים.
זהו סימן מובהק לבועה: כשהמוצר המשומש לא שווה פחות – המערכת כולה כבר לא מתומחרת ריאלית.
אנליסטים בעולם מזהירים: אם סין תסגור סופית את הברז, ואם המכסים יתייצבו על רמות של 100% ומעלה, עלויות הרכב יזנקו – אבל הערך האמיתי של המכונית ירד.
מי שירכוש עכשיו, יגלה בעוד שנתיים שהרכב שלו איבד חצי מערכו.
סין – המלכה והבורגנית
סין היא לא רק ספקית של רכיבים. היא השלד, הלב והמוח של כל תעשיית הרכב החדשה.
90% מהחומרים לסוללות, 70% מהאלקטרוניקה, ויותר מ־80% ממגנטי הנדירים – מקורם סיני.
כשבייג׳ינג מחליטה להאט או להקשות – העולם נעצר.
מה שהתחיל כתגובה למכסים אמריקניים הפך לכלי נשק גיאו־כלכלי ממדרגה ראשונה.
סין אומרת לעולם: “רוצים ירוק? תקבלו, אבל דרך שנגחאי.”
והמערב מגלה שכל דיבור על “עצמאות אנרגטית” היה דמיון מתוק.
המכונית כפסל מודרני – לא ככלי תחבורה
בעידן שבו תחבורה ציבורית מתקדמת, קורקינטים ותחבורה שיתופית משתלטים, המכונית הפרטית הופכת מסמל חופש לסמל סטטוס ריק.
היא חונה, עומדת, ממתינה, מזדקנת – ובינתיים אוכלת לך ביטוח, דלק ותחזוקה.
ברוב הערים, מכונית נמצאת בתנועה רק כ־5% מזמנה.
במילים אחרות: אתה משלם מאות אלפי שקלים על קופסה מתכתית שעומדת בחניה 95% מהזמן.
אם זו לא בועה – מה כן?
ומה הלאה?
- המערב ייאלץ לבחור בין רכב יקר יותר או תלות מוחלטת בסין.
- ממשלות ינסו להמריץ ייצור מקומי – אבל התהליך ארוך ויקר.
- סין תמשיך לשחק שחמט אסטרטגי: לא תסגור הכול, רק תסיט ברזים לפי האינטרס.
- הצרכנים, מצדם, יתחילו להבין: לא כל “חדש” הוא קדמה, ולא כל “ירוק” הוא נקי.
“עניין מרכזי” – השורה התחתונה:
תעשיית הרכב העולמית נמצאת ברגע האמת שלה.
מאחורי הפרסומות הנוצצות מסתתרת מערכת ריקה מתוכן, הנשענת על מיסוך פסיכולוגי ועל חידושים קוסמטיים.
סין מחזיקה את המפתח, המערב מחזיק את הכרטיס, והאזרח הפשוט מחזיק את החשבון.
אז לפני שאתה “משדרג”, עצור רגע.
בדוק מה באמת משתנה – ומה רק מבריק יותר מבחוץ.
כי ייתכן מאוד שהמכונית שלך, הישנה, הפשוטה, הלא־חשמלית – היא העסקה השפויה האחרונה בעידן של הונאה גלובלית מתוקשבת.
רמי יצהר – “עניין מרכזי”
חדשות, ניתוחים ופרשנות אמיצה
www.news-israel.net
