נתניהו הכשיל את ועידת דוחא – והשלב השני לסיום מלחמת עזה רחוק מתמיד

נתניהו תימרן שוב את טראמפ בדרכו הגאונית והצליח להכשיל את ועידת דוחא באופן שסיומה המעשי של מלחמת עזה רחוק מתמיד, בעיקר בכל הנוגע להמשך השליטה הצבאית הישראלית על הרצועה. המהלך הישראלי כלל את ניטרול השתתפות טורקיה בוועידה, מניעת השתתפותה של בת הברית אזרבייגן ובעיקר ניטרול מעשי של הנכונות של מדינות מוסלמיות לשגר חיילים לרצועה. בוועידה הבינלאומית שנערכה בדוחא ביוזמת ממשל טראמפ ובהשתתפות נציגים מלמעלה מ־25 מדינות, נדונה הקמת כוח בינלאומי שייכנס לרצועת עזה ויחליף את צה״ל, כחלק משלב ב׳ של התוכנית האמריקנית להסדר שלאחר המלחמה.

הוועידה הסתיימה ללא החלטה מעשית וללא לוח זמנים, לאחר שהתברר כי ישראל מערימה קשיים על המתווה הביטחוני המוצע, וכי חמאס מסרב להתחייב לפירוז ולוויתור על שליטתו הצבאית ברצועה.

ישראל לא השתתפה בוועידה באופן פומבי, אך קצין בכיר בדרגת אלוף השתתף בחלק מהדיונים באמצעות שיחת וידיאו. ההיעדרות הישראלית מהפורום נבעה מוטו שהטילו טורקיה בראשות רג׳פ טאיפ ארדואן ומדינות ערביות נוספות על נוכחות ישראלית מלאה.

מה ביקשו האמריקנים להשיג בדוחא – בפשטות

מטרת הכינוס הייתה אחת וברורה:

לבדוק אם קיימת היתכנות להקמת כוח ייצוב בינלאומי רב־לאומי שייכנס לרצועת עזה לאחר נסיגת צה״ל, ייקח אחריות ביטחונית בתקופת מעבר, ויאפשר את יישום שלב ב׳ של התוכנית האמריקנית – שלב שאמור לעבור מהפסקת אש לשיקום, ייצוב וממשל חלופי ברצועה.

לפי הדיווחים, מדובר בכוח שאמור לפעול בחסות אמריקנית ובתיאום עם האו״ם, ולהיות כפוף לגוף בינלאומי זמני לניהול הרצועה.

מה קרה בפועל בוועידה

על פי הדיווחים הבינלאומיים, ובראשם אל־ג׳זירה, רויטרס וכלי תקשורת אירופיים:

• לא התקבלה החלטה על הקמת כוח בפועל
• לא נקבע מנדט ביטחוני סופי
• לא הוגדרו סמכויות מבצעיות
• לא הוצהר על מדינות שישלחו חיילים
• לא נקבע מועד לכניסה לרצועת עזה

הדיונים נותרו ברמת תכנון עקרוני בלבד, תוך הצגת הסתייגויות משמעותיות כמעט מכל צד שהיה מעורב.

למה זה נתקע – העובדות הידועות

ישראל

לפי גורמים דיפלומטיים שצוטטו בתקשורת הזרה, ישראל:

• מתנגדת לוויתור מלא על שליטה ביטחונית ברצועה
• דורשת חופש פעולה מבצעי גם לאחר נסיגה
• מתנגדת לכוח בינלאומי בעל סמכויות עצמאיות
• מתנה כל מהלך בפירוז מוחלט של חמאס מראש

חמאס

חמאס, מצדו:

• מסרב להתחייב לפירוז
• מסרב לוותר על הזרוע הצבאית
• מתנגד לנוכחות כוח בינלאומי שיפעל נגדו
• מוכן להמשך מו״מ – אך לא לשינוי מהותי במעמדו הביטחוני

המדינות המשתתפות

מדינות רבות הבהירו:

• נכונות עקרונית להשתתפות מדינית או הומניטרית
• היעדר נכונות לשלוח חיילים לשטח עוין
• דרישה למנדט ברור, פירוז חמאס וערבויות ביטחוניות

מי היה בחדר – ומי לא

בוועידה השתתפו:

• ארצות הברית (באמצעות פיקוד המרכז – CENTCOM)
• מדינות ערביות
• מדינות מערביות
• נציגי האו״ם
• גורמי ביטחון ודיפלומטיה

לא השתתפו:

• ישראל – לא בפורום הפומבי
• חמאס – לא כצד רשמי
• טורקיה – מחוץ למנגנון, לאחר שהביעה התנגדות להרכב הפורום

כך זה מתקבל בעולם: תמיכה עקרונית – היסוס מעשי

הסיקור בתקשורת הבינלאומית מציג קו ברור ואחיד:

הסכמה עקרונית רחבה על הצורך בכוח בינלאומי בעזה – בצד ספק עמוק לגבי היכולת לממש אותו.

ברשת אל־ג׳זירה נכתב כי הוועידה בדוחא לא חרגה משלב התיאום, וכי “אף מדינה לא הייתה מוכנה להתחייב לשליחת כוחות ללא פירוז חמאס והסכמות ברורות עם ישראל”. גורם ערבי בכיר שצוטט ברשת אמר כי “הקהילה הבינלאומית אינה מתכוונת להחליף את חמאס בכוח חיצוני שיישאב לביצה ביטחונית חדשה”.

בסוכנות רויטרס דווח כי הממשל האמריקני ממשיך לקדם את הרעיון, ואף בוחן מינוי גנרל אמריקני לפיקוד על כוח עתידי, אך הודגש כי מדובר בשלב תכנוני מוקדם בלבד. טראמפ עצמו ציין כי יכריז על הרכב הגוף הבינלאומי המנהל את הרצועה רק בתחילת השנה הבאה – אמירה שממחישה כי אין יישום מיידי.

בעיתונות האירופית והאמריקנית נכתב כי מדינות רבות מעדיפות להישאר בשלב זה במעגל התמיכה המדינית והלוגיסטית בלבד. “אין תיאבון ציבורי או פוליטי לשליחת חיילים לעזה”, צוטט גורם מערבי, “במיוחד כל עוד אין פתרון ברור לשאלת חמאס”.

גם בעולם הערבי נרשמה זהירות. פרשנים ציינו כי אף מדינה ערבית אינה מעוניינת להיתפס כמי שמחליפה את ישראל בכיבוש צבאי אחר, או כמי שנכנסת לעימות ישיר עם ארגון פלסטיני חמוש.

המשותף לכל הדיווחים הוא הרושם כי המערכת הבינלאומית ממתינה לאיתות ברור משני הצדדים הישירים:

מישראל – נכונות לוותר על שליטה ביטחונית מתמשכת ברצועה;

ומחמאס – התחייבות חד־משמעית לפירוז ולסיום שליטתו הצבאית.

בהיעדר שני התנאים הללו, גם הלחץ שמפעיל הממשל האמריקני אינו מתורגם לצעדים מעשיים.

השורה התחתונה

הרעיון קיים.

המסגרת קיימת.

הרצון קיים.

אבל:

• ישראל לא נותנת אור ירוק
• חמאס לא מוותר על הנשק
• ואף מדינה לא מוכנה להיות הראשונה שתיכנס לעזה עם קסדה ונשק

ולכן – שלב ב׳ נותר קפוא, לפחות לעת עתה.