כך נראה ספורט במיטבו: הניצחון של הפועל תל אביב, העקיצה של עופר ינאי – והתגובה שמזכירה למה התאהבנו במשחק
הניצחון הגדול 85:60 של הפועל תל אביב על דובאי לא היה רק עוד ערב מוצלח ביורוליג. זה היה רגע שמזקק מצוינות מקצועית, ניהול חכם ו—לא פחות חשוב—תרבות ספורט. עם המאזן 14 ניצחונות ו-6 הפסדים, האדומים חזרו לפסגת היורוליג, ובדרך סיפקו גם שיעור בהתנהלות מחוץ לפרקט.
על הפרקט: עליונות מוחלטת וחזרה לפסגה
המשחק בהיכל הסתיים בתצוגת תכלית. הפועל תל אביב כפתה קצב, שברה את דובאי בהגנה והעמיקה את היתרון מרבע לרבע עד לבריחה דו-ספרתית שלא הותירה ספק. זו לא הייתה התפרצות רגעית—אלא עליונות מצטברת של קבוצה בשלה, עם עומק, משמעת ויד של מאמן שיודע לנהל משחקים ברמות הגבוהות ביותר.
המספרים דיברו: 85 נקודות בעד, 60 בלבד נגד, והטבלה התיישרה בהתאם—חזרה למקום הראשון, עם תחושת “זה שלנו”.
מחוץ לפרקט: עקיצה, חיוך וכבוד הדדי
ואז הגיע הרגע שהפך את הערב ליותר מספורט.
עופר ינאי, הבעלים של הפועל תל אביב, בחר לחגוג בטוויטר בעקיצה חביבה—לא מתנשאת, לא פוגענית—למאמן ולנסיה, פדרו מרטינס.
ינאי תייג וכתב לו (בתרגום חופשי):
“היי פדרו, מקווה שנהנית מהמקום הראשון לכמה ימים… אבל אתה יושב במקום שלי”.
ומהצד השני? תגובה למופת. מרטינס השיב בכבוד, בחביבות ובגדלות רוח:
“יש לך קבוצה יותר טובה, ואתה נשיא הכדורסל הטוב בעולם. ברכות”.
כך נראית תחרות בריאה: חדה, חכמה, נטולת רעל. בלי הקטנה, בלי הסתה—רק הכרה במציאות, והצדעה ליריב.
ההשוואה המתבקשת: כשזה עובד—וכשזה מביך
אי אפשר היה להתעלם מהקונטרסט. בעוד ביורוליג נרשם רגע של תרבות ספורט, באותו שבוע בכדורגל הישראלי נרשמה בושה חוליגניסטית בדרבי החיפאי—עם שלט מביש ביציע של אוהדי מכבי חיפה.
כאן—כבוד, שם—השפלה. כאן—מנהיגות, שם—איבוד דרך.
למה זה חשוב?
כי ספורט הוא לא רק תוצאה. הוא מסר.
הפועל תל אביב לא רק חזרה לפסגה—היא הראתה איך מנצחים עם ערכים. עופר ינאי הוכיח שאפשר להיות חד גם בלי להיות אלים מילולית. פדרו מרטינס הוכיח שגדולה אמיתית נמדדת גם ביכולת להחמיא כשצריך.
ככה צריך להתנהל ספורט.
לא בצעקות. לא בהשפלות.
בדיוק כך.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה — שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
