הסטארט־אפים נרשמים בחו״ל, הכסף ייגרע מהקופה: האיום השקט על כלכלת ישראל
זהו תהליך שקט, כמעט בלתי נראה לציבור הרחב, אך כזה שעלול לעלות למדינת ישראל בעשרות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות. לא מדובר בבריחת חברות קיימות, לא בגל פיטורים מתוקשר ולא בקריסה דרמטית של ענף ההייטק — אלא בהחלטה אחת, שמתקבלת ברגע הקמת החברה: איפה להירשם.
לפי נתונים שפורסמו בסיכום השבועי של מוסף כלכליסט מאת סופי שולמן, בשנת 2025 רק כ־50% מחברות הסטארט־אפ החדשות שהוקמו בידי יזמים ישראלים נרשמו בישראל. המחצית השנייה נרשמה בארצות הברית, בעיקר בדלאוור. עד שנת 2022, התמונה הייתה הפוכה לחלוטין: כ־80% מהסטארט־אפים נרשמו בישראל ורק כ־20% בארה״ב.
הנתונים הללו אינם אנקדוטה — הם שינוי מבני.
מה השתנה מאז 2023?
יזמים, עורכי דין למשפט מסחרי, קרנות הון סיכון ורואי חשבון מצביעים כולם על אותה נקודת מפנה: תחילת 2023. ההפיכה המשטרית, חוסר הוודאות החוקתית, הפגיעה בתדמית היציבות של ישראל, ובהמשך גם המלחמה — יצרו סביבה שבה יזמים צעירים פשוט מעדיפים לא לקחת סיכון.
הסיבה אינה פטריוטית או אידיאולוגית — היא פרקטית לחלוטין.
יזמים מדווחים כי משקיעים זרים שואלים כבר בפגישה הראשונה:
איפה החברה רשומה?
היכן נמצא הקניין הרוחני?
מה יקרה אם תהיה החמרה ביטחונית או משפטית?
במקרים רבים, רישום החברה בישראל הפך לחיסרון במקום ליתרון.
דווקא כשישראל מציעה תנאי מס טובים יותר
האבסורד הגדול הוא שחברה הרשומה בישראל נהנית כיום מתנאי מס נוחים יותר מאשר בארה״ב:
מס רווחי הון נמוך יותר ליזמים ולעובדים
הטבות משמעותיות לאופציות
תמריצים ממשלתיים למחקר ופיתוח
ובכל זאת — היזמים בוחרים לרשום את החברה בארה״ב. הסיבה: מס הוא שיקול משני מול ודאות רגולטורית, תדמית בינלאומית וקלות גיוס.
במילים פשוטות: יזם מוכן לשלם יותר מס — רק כדי לא להיות תלוי בישראל.
הפגיעה שתורגש רק בעתיד
הבעיה הגדולה אינה מורגשת כעת. רוב הסטארט־אפים הצעירים ממילא אינם רווחיים ואינם משלמים מסים משמעותיים. אבל כאן טמון האיום האמיתי.
כאשר סטארט־אפ מצליח נמכר במיליארדים — המדינה שבה הוא רשום קוצרת את הפירות:
מס חברות
מס רווחי הון
מיסוי על אופציות
הכנסות עקיפות למשק כולו
עסקת Wiz המחישה זאת היטב. עם השלמתה התברר שקופת המדינה תיהנה מהכנסות מס בהיקף של כ־10 מיליארד שקל. סכום אדיר — אך כזה שהיה יכול להיות גבוה בהרבה לו החברה הייתה רשומה בישראל כחברה ישראלית מלאה מלכתחילה.
ככל שיותר חברות חדשות נרשמות בחו״ל, כך קטן מאגר האקזיטים העתידי שממנו המדינה יכולה ליהנות.
לא רק כסף: אובדן שליטה וערך
מעבר להפסד הכנסות יש כאן פגיעה עמוקה יותר:
הקניין הרוחני נרשם מחוץ לישראל
מרכזי קבלת ההחלטות עוברים החוצה
חלק מהפעילות העסקית, ובהמשך גם העובדים, זולגים למדינות אחרות
כך ישראל מסתכנת בהפיכה ל״מדינת מו״פ״ בלבד — מקום שבו מפתחים רעיונות, אך הערך הכלכלי האמיתי נצבר במקום אחר.
קולות מהשטח: “זו כבר ברירת המחדל”
עורכי דין שמלווים הקמת סטארט־אפים מספרים כי מה שהיה פעם דיון — הפך לברירת מחדל. אם עד לפני שלוש שנים נדרש נימוק מיוחד כדי לרשום חברה בחו״ל, כיום נדרש נימוק כדי לרשום אותה בישראל.
גם קרנות הון סיכון זרות מאותתות באופן ברור: רישום אמריקאי מקל על השקעה, על גיוסי המשך ועל אקזיט עתידי.
והמדינה? כמעט לא בתמונה
למרות חומרת המגמה, המדינה אינה מציגה תוכנית ייעודית:
אין חבילת תמריצים חדשה לסטארט־אפים צעירים
אין קמפיין תדמיתי בינלאומי
אין ודאות רגולטורית או משפטית
בפועל, יזמים צעירים מרגישים שהם מקבלים מסר אחד: הסתדרו לבד.
חלון הזדמנויות הולך ונסגר
הכישרון עדיין כאן. היזמים עדיין כאן. הרעיונות עדיין כאן.
אבל החברות — הולכות ונרשמות במקום אחר.
אם המגמה הזו לא תיעצר, ישראל עלולה לגלות בעוד חמש או עשר שנים שהאקזיטים הגדולים קורים — אבל קופת המדינה נשארת כמעט ריקה.
זהו איום שקט, מצטבר, וכזה שיהיה מאוחר מאוד לתקן בדיעבד.
אם תרצה בהמשך:
כתבת המשך עם ראיונות מומחים
ניתוח השוואתי למדינות אחרות (אירלנד, אסטוניה, סינגפור)
גרסה כלכלית־תקציבית עם מספרים ותרחישים
או מאמר דעה נלווה, חריף יותר
תגיד — ואנחנו ממשיכים לבנות את זה כפרויקט תוכן רציני.
