אירופה משנה כיוון והיום הזה עשוי להפוך לנקודת מפנה לא רק עבור הונגריה, אלא גם עבור ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאחד מבעלי בריתו האחרונים ביבשת עומד בפני מבחן הישרדות פוליטי דרמטי.
הבחירות המתקיימות היום בהונגריה מציבות את ראש הממשלה ויקטור אורבן, ששולט במדינה זה שנים ארוכות, בפני אתגר חסר תקדים. לפי הערכות פוליטיות וסקרים עדכניים, אורבן עלול להפסיד — תרחיש שנראה עד לא מזמן כמעט בלתי אפשרי. מדובר באדם שבנה במשך יותר מעשור משטר ריכוזי, לאומני, כזה שמעריציו רואים בו מודל לחיקוי ומבקריו מתארים כהידרדרות שיטתית מדמוקרטיה ליברלית למשטר סמכותני.
מערכת הבחירות הנוכחית איננה עוד התמודדות שגרתית. זהו למעשה משאל עם על דמותה של הונגריה ועל עתידה. מצד אחד ניצב אורבן, שממשיך להציג עצמו כמגן הזהות הלאומית, כמי שנלחם בהגירה, בליברליזם ובמה שהוא מכנה “כפייה אירופית”. מולו ניצבת אופוזיציה רחבה יחסית, שמצליחה לראשונה לאחד כוחות סביב מסר מרכזי אחד: די לשלטון הארוך, די לריכוז הכוח, די לשחיקה במוסדות הדמוקרטיים.
במוקד הביקורת כלפי אורבן עומדות האשמות חמורות על החלשת מערכת המשפט, פגיעה בחופש התקשורת, ריכוז סמכויות חסר תקדים ושינויי חקיקה שנועדו להבטיח את המשך שלטונו. במערב מדברים כבר שנים על “דיקטטוריזציה זוחלת” — תהליך שבו מדינה נשארת פורמלית דמוקרטית, אך בפועל מתנהלת תחת שליטה כמעט מלאה של אדם אחד ומקורביו.
עבור נתניהו, מדובר הרבה מעבר לבחירות במדינה רחוקה. אורבן היה במשך שנים אחד מבעלי הברית הנאמנים והמשמעותיים ביותר של ישראל בתוך האיחוד האירופי. בזמן שמדינות רבות באירופה הלכו והקשיחו עמדות כלפי מדיניות ישראל, בעיקר בהקשר הפלסטיני, אורבן היה זה שבלם לא פעם החלטות חריפות, סיכל יוזמות וגילה תמיכה פומבית במדיניות הישראלית.
במציאות שבה נתניהו מוצא עצמו מבודד יותר ויותר בזירה האירופית, אורבן הפך כמעט לקול היחיד שמגן עליו מבפנים. לכן, תבוסה שלו איננה רק שינוי פוליטי בהונגריה — אלא אובדן נכס אסטרטגי משמעותי עבור ישראל.
הבחירות הללו הפכו גם לזירת התגוששות בינלאומית. נשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, בעל בריתו של אורבן, נרתם לסייע לו, ובמקביל נשלח גם הסנאטור ג׳יי די ואנס כדי להפגין תמיכה ולחזק את המחנה השמרני. המסר היה ברור: זהו קרב עקרוני על עתידו של המחנה הלאומני-שמרני בעולם המערבי, ולא רק מאבק פנימי בהונגריה.
גם רוסיה אינה עומדת מנגד. הקשר בין אורבן לנשיא ולדימיר פוטין ידוע היטב, והוא בא לידי ביטוי במדיניות עצמאית יחסית של הונגריה בתוך האיחוד האירופי, בהתנגדות לסנקציות מסוימות ובהסתמכות על אנרגיה רוסית. במערב רואים בכך בעיה אסטרטגית חמורה, אך במוסקבה מדובר בנכס. לכן ההערכה היא שגם הקרמלין מעוניין מאוד בהישרדותו של אורבן.
אלא שבסופו של דבר, לא טראמפ, לא פוטין ולא נתניהו מצביעים בבחירות הללו — אלא אזרחי הונגריה. ומה שמכריע אותם יותר מכל הוא מצבם הכלכלי. בשנים האחרונות סובלת המדינה מאינפלציה גבוהה, משחיקה ברמת החיים ומקשיים כלכליים שמורגשים היטב בכיסו של האזרח הפשוט. גם היחסים המתוחים עם האיחוד האירופי פגעו בהזרמת כספים חיוניים, והתחושה הכללית היא של אי-יציבות.
זהו הגורם שמאיים באמת על שלטונו של אורבן. לא אידיאולוגיה, לא מדיניות חוץ — אלא המציאות היומיומית.
ומה יקרה אם יפסיד? כאן כבר מתחיל התרחיש המדאיג. גורמים פוליטיים ופרשנים מעריכים כי אורבן, שהורגל לשלוט כמעט ללא עוררין, לא ימהר לוותר על כוחו. יש מי שמזהירים מפני ניסיון לערער על התוצאות, למשוך זמן או ליצור משבר חוקתי. עברו הפוליטי מלמד שהוא אינו נוטה לוותר בקלות.
השלכות הבחירות הללו חורגות הרבה מעבר לגבולות הונגריה. תבוסה של אורבן תהווה מכה קשה למחנה השמרני באירופה, תחזק את האיחוד האירופי, תחליש את השפעתה של רוסיה — ותעמיק את הבידוד המדיני של נתניהו.
בסופו של דבר, הבחירות הללו הן הרבה יותר מעוד אירוע פוליטי. הן מאבק על דמותה של אירופה, על גבולות הכוח של מנהיגים ועל השאלה האם הציבור מוכן להמשיך ללכת אחרי מודל של שלטון ריכוזי — או לחפש דרך אחרת.
אם התחזיות יתממשו, זה לא יהיה רק הפסד של אדם אחד. זה יהיה סיומה של תקופה — ואיתות ברור לכך שגם מנהיגים שנראו בלתי ניתנים להחלפה, יכולים לגלות שהקרקע מתחתיהם כבר אינה יציבה כפי שנדמה היה.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999
