אירופה שוברת את הכלים: קואליציה של 40 מדינות תפתח את מיצרי הורמוז ללא ארה״ב – ובוושינגטון מנסים לבלום את טראמפ מבפנים.
הבעיה הגדולה של ישראל – בשל מדיניות נתניהו וממשלת הימין הקיצוני שלו – ישראל נקלעת לבידוד גובר והולך אבל לנתניהו לא אכפת הוא הפך משיחי ומטרתו היחידה – דימור מלב מלחמה תמידית.
אירופה נערכת לצעד דרמטי שעשוי לשנות את כללי המשחק בזירה הבינלאומית: קואליציה רחבה של כ־40 מדינות מתגבשת בימים אלה במטרה להבטיח את פתיחת מיצרי הורמוז ולשמור על חופש השיט – ללא השתתפות של ארצות הברית וללא ישראל. מדובר במהלך חסר תקדים בהיקפו ובמשמעותו, כזה שמאותת על שינוי עומק במערכת היחסים בין אירופה לבין וושינגטון – ועל ניסיון ראשון מזה שנים להקים מנגנון ביטחוני עצמאי שיתמודד עם האיום האיראני.
המהלך האירופי נולד מתוך מציאות מתוחה במיוחד סביב מיצרי הורמוז – נתיב השיט החשוב בעולם, דרכו עוברת כחמישית מתנועת הנפט הגלובלית. כל שיבוש במעבר הזה מתורגם מיד לזינוק במחירי האנרגיה ולרעידת אדמה כלכלית. לאחר חודשים של איומים, פגיעות בתשתיות ימית והחרפת המתיחות מול איראן, באירופה הגיעו למסקנה שאין עוד אפשרות להמתין למטרייה האמריקנית – והחליטו לפעול.
לפי התוכנית המתגבשת, הקואליציה תפעיל מערך ימי מלא שיכלול ספינות מלחמה, מערכות מודיעין מתקדמות וכלי שיט לפינוי מוקשים, במטרה להבטיח מעבר בטוח של מכליות וספינות סחר. לא מדובר בליווי סמלי אלא בשליטה בפועל בציר השיט הרגיש ביותר בעולם. זהו ניסיון אירופי ראשון לייצר אלטרנטיבה ממשית לנוכחות הצבאית האמריקנית באזור – ולמעשה, לאתגר את התלות רבת השנים בוושינגטון.
אך הדרמה האמיתית טמונה בזהות הנעדרים. ארצות הברית וישראל אינן חלק מהמהלך – וההדרה הזו אינה מקרית. גורמים באירופה מדברים בגלוי על עייפות מהמדיניות האמריקנית־ישראלית, הנתפסת בעיניהם כמסלימה את המצב מול טהרן ומגדילה את הסיכון לעימות רחב. במילים אחרות: אירופה מבקשת לנהל את הסיכונים בעצמה – ולהתרחק מהקו הלוחמני שמובילים דונלד טראמפ וירושלים.
ברקע, מתפתח במקביל מאבק פנימי בתוך ארצות הברית. חברי המפלגה הדמוקרטית בהקונגרס של ארצות הברית מקדמים יוזמות חקיקה שנועדו להגביל את סמכויות הנשיא לצאת למלחמה – ובמיוחד למנוע הסלמה נוספת מול איראן ללא אישור מפורש של הקונגרס. עצם קידום החקיקה מעיד על עומק החשש בוושינגטון מפני הידרדרות בלתי נשלטת, ועל ניסיון לייצר בלמים למהלכים חד־צדדיים.
המשמעות רחבה בהרבה מהשאלה מי יאבטח את המיצרים. מדובר בסימן מובהק לעולם שמשתנה מול העיניים: אירופה פועלת עצמאית, ארצות הברית מאבדת אחיזה בזירות מסוימות, ומדינות רבות בוחרות לפעול לפי אינטרסים כלכליים וביטחוניים מיידיים – גם אם זה כרוך בהתרחקות מבעלות ברית מסורתיות.
גם בטהרן עוקבים בדריכות. מבחינת המשטר האיראני, עצם הפיצול בין אירופה לארצות הברית מהווה הישג אסטרטגי, אך במקביל קואליציה בינלאומית רחבה – גם ללא אמריקה – מציבה איום ממשי על יכולתה להשפיע על נתיבי השיט. האיראנים ניצבים כעת בפני דילמה: להחריף את העימות ולסכן התנגשות עם עשרות מדינות, או להימנע מצעד שיחזק את הלגיטימציה לפעולה נגדם.
כך או כך, מה שמתרחש כעת אינו עוד משבר נקודתי אלא שינוי עומק. אם הקואליציה האירופית תצליח, היא תסמן את תחילתו של עידן חדש שבו אין עוד שוטר אחד שמנהל את העולם – אלא מערכת מורכבת של כוחות מתחרים. ואם תיכשל, המחיר עלול להיות הסלמה מסוכנת בהרבה שתצית את המזרח התיכון ותטלטל את הכלכלה העולמית.
הקרב על מיצרי הורמוז כבר מזמן אינו רק על נפט. הוא על שליטה, על השפעה – ועל השאלה מי קובע את כללי המשחק בעולם החדש שנולד עכשיו.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
