המתקפה הגדולה מתחילת המלחמה מתקרבת? טראמפ מאיים לפגוע אנושות באנרגיה האיראנית – והצבא מזהיר: אי אפשר להכריע את איראן מהאוויר וגם: הצבא האמריקני דורש להעדיף הגנה על בסיסים ואינטרסים אמריקנים על פני ההגפה המוחלטת שהיתה עד כה כלפי ישראל נתניהו נחשב מעמסה טורדנית שהנשיא שבוי מוזר שלו.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מאיים להנחית על איראן מכה שתפגע אנושות בתחנות הכוח, בבתי הזיקוק, במתקני הנפט, בגשרים ובתשתיות האסטרטגיות שלה, ובוושינגטון מתרבים הפרסומים העיקשים שלפיהם מתקפה אמריקנית חדשה ורחבת היקף עשויה לצאת לדרך “בקרוב מאוד” – בתוך ימים, ואולי כבר במהלך סוף השבוע.
אם אכן תצא לפועל, זו עלולה להיות המתקפה הכבדה ביותר מאז פרוץ המלחמה ב־28 בפברואר, מלחמה שנכנסה כבר לחודש השישי ושאותה הציג טראמפ בתחילתה כמהלך קצר שנועד לשבור במהירות את המשטר האיראני. בפועל, איראן לא נשברה, המלחמה התפשטה ברחבי המזרח התיכון, השיט במפרץ נפגע, מחירי האנרגיה זינקו, המלאי האמריקני של טילי היירוט נשחק – והנשיא ניצב כעת בפני החלטה העלולה להכניס את ארצות הברית לשלב מסוכן בהרבה.
התוכניות למתקפה נדונו בדיון שקיים טראמפ עם שריו ובכירי הממשל בקמפ דייוויד. לפי הפרסומים, נבחנת מערכה שתימשך כמה ימים ואולי אף יותר, ותתמקד הפעם לא רק באתרי טילים, בסיסים ומפקדות, אלא בלב התשתית הכלכלית והאזרחית המאפשרת לאיראן להמשיך לתפקד: תחנות כוח, בתי זיקוק, מתקני הפקת נפט וגז, רשתות חשמל, גשרים וצירי תנועה מרכזיים.
טראמפ עצמו לא ניסה להסתיר את כוונתו. הוא הבטיח כי ארצות הברית “תכה בהם חזק מאוד” והעריך כי בשלב מסוים האיראנים יאמרו שאינם מסוגלים לשאת עוד את המכות. לדבריו, ככל שההפצצות יימשכו, איראן תיחלש עד שתאבד את יכולתה להמשיך להילחם ותיאלץ לקבל את התנאים האמריקניים.
הבית הלבן מציג את האיום כחלק מניסיון אחרון לכפות על טהרן הסכם הפסקת אש בתנאים אמריקניים. עם זאת, עצם הבחירה האפשרית במטרות אנרגיה מלמדת שהמערכה המתוכננת אינה עוד פעולת תגמול מוגבלת. מדובר בניסיון לפגוע ביכולת התפקוד של המדינה כולה, להחשיך ערים, להשבית תעשייה, לשבש תחבורה ולהפעיל לחץ ישיר על האוכלוסייה ועל הנהגת המשטר.
הדיווחים בוושינגטון אינם אחידים בשאלה אם טראמפ כבר נתן את האישור הסופי. גורמים אחדים טוענים שהתוכנית אושרה עקרונית ושנותרה רק החלטה על מועד הביצוע; אחרים אומרים שהנשיא עדיין שומר לעצמו את האפשרות לבטל את המהלך אם תושג ברגע האחרון פריצת דרך מדינית. כך או כך, עצם ההיערכות, הדיון בקמפ דייוויד וההתבטאויות הפומביות מלמדים שהאפשרות למתקפה רחבה היא ממשית ולא רק איום לצורכי משא ומתן.
גם השתתפות ישראלית נשקלת. לפי חלק מהדיווחים, ישראל עודכנה על האפשרות למערכה משותפת או מתואמת נגד תשתיות האנרגיה האיראניות. גורם ישראלי הכחיש שהתקבלה החלטה לחדש מלחמה כוללת או שישראל התבקשה רשמית להצטרף, אבל ההערכה היא שמתקפה אמריקנית קשה תגרור כמעט בוודאות תגובה איראנית גם נגד ישראל ותכניס אותה מחדש למרכז המערכה.
איראן אינה מתרשמת – ומאיימת לשרוף את האזור
בטהרן מגיבים לאיומי טראמפ בזלזול מכוון ובאיומים קשים לא פחות. איראן אינה מאותתת על כניעה, אלא מנסה להבהיר שתקיפת תשתיותיה תביא להרחבת המלחמה לכל מדינה שתסייע לארצות הברית.
עלי עבדאללהי, מפקד מפקדת חאתם אל־אנביאא של צבא איראן, הזהיר כי ארצות הברית פועלת בקצב הולך וגובר להרחבת אש המלחמה האזורית ומנצלת את ההון, התשתיות והמשאבים האסטרטגיים של מדינות האזור כדי להגן על “הצבא האמריקני המותש” ולחזק את ישראל.
עבדאללהי קרא למדינות המוסלמיות לשקול מחדש את שיתוף הפעולה עם וושינגטון והוסיף איום שאינו משתמע לשתי פנים: “כל מדינה שתהפוך את עצמה למגן של ארצות הברית הפושעת והתוקפנית – תישרף באש המלחמה”.
בכיר ביטחוני איראני נוסף אמר כי טהרן הכינה תוכנית תגובה רחבה לכל תקיפה אמריקנית או ישראלית על תשתיותיה. לפי המסר האיראני, התגובה לא תוגבל לבסיסים צבאיים: היא עלולה לכלול פגיעה בתשתיות קריטיות בישראל, במתקני אנרגיה הקשורים לארצות הברית במפרץ, בנמלים, במתקני התפלה ובנתיבי השיט.
האיום אינו תיאורטי בלבד. בשבועות האחרונים ירו משמרות המהפכה שוב ושוב לעבר בסיסים, מתקנים, כלי שיט ומטרות המזוהות עם ארצות הברית ברחבי המזרח התיכון. מבחינת טהרן, זהו מסר של התרסה: גם לאחר חודשים של הפצצות, חיסולים וסנקציות, היא עדיין מסוגלת לפגוע כמעט בכל מקום שבו מוצבים כוחות אמריקניים או שבו פועלות מדינות המסייעות להם.
בולטת במיוחד העובדה שהאיראנים מפנים בשלב זה חלק גדול מהאש הישירה אל הנוכחות האמריקנית ואל בעלות בריתה באזור, בעוד שהם נזהרים יותר מפגיעה ישירה ורצופה בישראל. ניתן לפרש זאת כניסיון להפריד בין וושינגטון לירושלים, להעלות את המחיר שמשלמות מדינות המפרץ ולהוכיח לציבור האמריקני שהמלחמה נגררה הרבה מעבר להבטחות המקוריות של טראמפ.
הצבא האמריקני מזהיר: הפצצות אינן הכרעה
דווקא כאשר הנשיא שוקל את המתקפה הגדולה ביותר במלחמה, מגיעה מתוך הצבא האמריקני אזהרה אסטרטגית מטרידה: ארצות הברית יכולה להרוס, לשבש, להכאיב ולעכב – אך אינה יכולה להכריע את איראן באמצעות הפצצות בלבד.
בכירים בפנטגון מזהירים כי גם מערכה אווירית מסיבית נגד תחנות כוח, בתי זיקוק, בסיסי טילים ומרכזי פיקוד לא בהכרח תוביל לכניעת המשטר. היא עלולה לגרום נזק עצום לכלכלה האיראנית ולחיי האזרחים, אך אין ודאות שתשבית את מערך הטילים, תמוטט את ההנהגה או תפסיק את יכולת התגובה האיראנית.
איראן התכוננה במשך עשרות שנים בדיוק לתרחיש הזה. היא פיזרה את מתקני הייצור והשיגור על פני שטח עצום, העבירה חלק ניכר ממערכי הטילים והפיקוד למנהרות ולמתחמים מבוצרים, הקימה יכולות חלופיות והכשירה שרשראות פיקוד שנועדו להמשיך לתפקד גם לאחר חיסול בכירים.
המשמעות היא שכל מטרה שנהרסת יכולה להיות מוחלפת, שכל מפקד שנהרג מוחלף באחר, ושגם מכה קשה אינה מבטיחה שיתוק מלא. הפצצות עשויות לצמצם את קצב השיגורים, אבל לא בהכרח לעצור אותם. הן יכולות לפגוע בכלכלה, אך גם לאחד את האוכלוסייה סביב תחושת מלחמת קיום.
במערכת הביטחון האמריקנית קיימת גם דאגה מההיגיון המדיני שמאחורי המהלך. אם איראן לא תיכנע לאחר מתקפה קשה על תשתיות האנרגיה שלה, טראמפ יעמוד בפני בחירה קשה: לעצור מבלי שהשיג את יעדו, להמשיך להפציץ לאורך זמן או להרחיב עוד יותר את המלחמה.
כל אחת מן האפשרויות כרוכה במחיר כבד. עצירה עלולה להיתפס כניצחון איראני; המשך הפצצות עלול להביא לפגיעה נרחבת באזרחים ולבידוד מדיני של ארצות הברית; והרחבת המערכה עלולה להוביל לדרישה לכוחות קרקעיים – תרחיש שטראמפ אינו מעוניין בו ושאין לו תמיכה ציבורית רחבה.
האזהרה הדרמטית: אין די משחתות כדי להגן על ישראל
למגבלות האסטרטגיות מצטרפת כעת גם מגבלה מבצעית מיידית. מפקד פיקוד אירופה של צבא ארצות הברית, הגנרל אלכסוס גרינקביץ’, הזהיר בכתב את בכירי הפנטגון כי אין בידיו די כוחות ימיים כדי להמשיך להגן על ישראל מפני מתקפות טילים בליסטיים לאורך זמן.
לפי הגורמים שנחשפו לתוכן האזהרה, גרינקביץ’ מסר כי ללא משחתת נוספת הוא עלול להידרש לבחור בין הגנת ארצות הברית לבין הגנת ישראל. מדובר באזהרה יוצאת דופן, המלמדת עד כמה נשחק מערך ההגנה האמריקני במהלך חודשי המלחמה.
המשחתות האמריקניות הן מרכיב מרכזי בהגנה מפני טילים בליסטיים. הן נושאות מיירטים מתקדמים ומשתלבות במערך הגילוי והיירוט יחד עם מערכות אמריקניות וישראליות. אלא שהמלאי אינו בלתי מוגבל, כלי השיט זקוקים לתחזוקה, הצוותים נשחקים והצי נדרש במקביל להגן גם על ארצות הברית, אירופה, אסיה ונתיבי הסחר העולמיים.
האזהרה של גרינקביץ’ עולה בקנה אחד עם פניות קודמות של מפקדים בכירים לפנטגון. מאחורי האיומים הפומביים של טראמפ מסתתרת אפוא מציאות בעייתית: ארצות הברית מסוגלת לתקוף בעוצמה אדירה, אך יכולתה להתגונן מפני גל התגובה ולשמור על קצב היירוט לאורך זמן מוגבלת הרבה יותר.
האיראנים מבינים היטב את המשוואה הזאת. הם אינם חייבים להשמיד בסיס אמריקני או לפגוע פגיעה קטלנית בישראל כדי להשיג הישג. די בכך שיכריחו את ארצות הברית לשגר מיירטים יקרים, לפזר משחתות בין זירות שונות, להעלות את מחירי הביטוח והנפט ולהחזיק מאות אלפי חיילים ואזרחים בכוננות מתמשכת.
זוהי מלחמת שחיקה שבה גם טיל שיורט בהצלחה יכול להיחשב הישג איראני – אם עלות היירוט גבוהה, המלאי האמריקני מצטמצם והלחץ הפוליטי בוושינגטון גובר.
הכישלון של תפיסת “עריפת הראשים”
בתחילת המלחמה העריכו גורמים בוושינגטון ובירושלים כי חיסול הנשיא האיראני, מפקדים בכירים, אנשי משמרות המהפכה ובכירים פוליטיים עשוי לערער את המשטר ולהצית מאבק ירושה שיוביל לקריסתו.
התרחיש הזה לא התממש. המשטר ספג מכות קשות, אך הצליח להחליף את ההרוגים, לייצב את מנגנוני הפיקוד ולהציג את המלחמה כאיום חיצוני על עצם קיומה של איראן. במקום התפרקות מהירה, נוצרה התלכדות של מערכות הביטחון סביב הנהגה נחושה יותר.
האיראנים אף הפיקו לקחים. בכירים הועברו למתקנים תת־קרקעיים, הפגישות צומצמו, מערכי התקשורת שונו והפיקוד הפך מבוזר יותר. ככל שהמלחמה נמשכת, כך קשה יותר לשחזר את אפקט ההפתעה של תחילתה.
מי שהניח כי הפצצות וחיסולים יביאו את הציבור האיראני להפיל את המשטר נאלץ כעת להתמודד עם האפשרות ההפוכה: הפגיעה בתשתיות אזרחיות, בחשמל, בדלק ובתחבורה עלולה להגביר את השנאה לארצות הברית ולאו דווקא את המרד נגד השלטון.
המלכודת של טראמפ
טראמפ נמצא במלכודת שיצר במידה רבה בעצמו. הוא הבטיח מלחמה קצרה, הכרעה מהירה ושינוי היסטורי במזרח התיכון. לאחר כמעט חצי שנה, איראן עדיין משגרת, משמרות המהפכה עדיין מתפקדים, מצר הורמוז עדיין מאוים, והציבור האמריקני משלם יותר בתחנות הדלק.
המלחמה גם הפכה לבעיה פוליטית פנימית לקראת בחירות האמצע. התמיכה הציבורית בה נשחקה, רפובליקנים חוששים מאובדן כוחם בקונגרס, והבית הלבן מודאג מהשפעת מחירי האנרגיה על יוקר המחיה.
מתקפה גדולה עשויה להעניק לטראמפ תמונות של עוצמה, להחשיך ערים באיראן ולהרוס תשתיות בהיקף חסר תקדים. אבל היא אינה מבטיחה את הדבר החשוב באמת: סיום המלחמה בתנאים אמריקניים.
להפך. פגיעה במערך האנרגיה האיראני עשויה להביא את טהרן למסקנה שאין עוד מה להפסיד. במצב כזה היא עלולה להרחיב את הפגיעה במתקני הנפט והגז של מדינות המפרץ, לסגור בפועל את מצר הורמוז, להפעיל את החות’ים נגד השיט בים האדום ולשגר מטחים גדולים לעבר ישראל והבסיסים האמריקניים.
התקיפה שעליה מדברים כעת בוושינגטון עשויה אפוא להיות הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה – אך גם המסוכנת ביותר. היא עלולה לפתוח שלב שבו המלחמה כבר אינה מתנהלת בעיקר נגד הצבא האיראני, אלא נגד התשתית המקיימת מדינה שלמה, ובתגובה נגד המערכת הכלכלית והאנרגטית של המזרח התיכון כולו.
ההכרעה שאינה קיימת
הצבא האמריקני אינו טוען שאין טעם בתקיפות. להפצצות יש ערך מבצעי: הן יכולות להשמיד משגרים, לפגוע במלאים, לעכב ייצור, לחסל מפקדים ולהקטין זמנית את יכולת התגובה האיראנית.
האזהרה היא אחרת: אסור לבלבל בין נזק לבין הכרעה.
הכרעה של איראן, אם היא אפשרית בכלל, מחייבת יעד מדיני ברור, קואליציה אזורית יציבה, לחץ כלכלי ממושך, פעילות מודיעינית וסייבר, חסימת נתיבי אספקה והסכם שמגדיר כיצד המלחמה מסתיימת. בלי כל אלה, כל גל הפצצות עלול להפוך רק למבוא לגל הבא.
טראמפ מאמין שהפעלת כוח גדול יותר תגרום לאיראן לומר שאינה יכולה לשאת עוד את המחיר. האיראנים, לעומת זאת, מהמרים שהציבור האמריקני, מלאי המיירטים, מדינות המפרץ ושוקי האנרגיה יישברו לפניהם.
זהו לב הדיון שנערך בקמפ דייוויד. לא רק מה אפשר להפציץ, אלא מה יקרה ביום שאחרי. לא רק כמה מטרות ניתן להרוס, אלא מי יישבר ראשון. ולא רק האם המתקפה הגדולה בדרך – אלא האם גם היא תסתיים, כמו קודמותיה, בנזק אדיר ובהיעדר הכרעה.
• רמי יצהר, ״עניין מרכזי״
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
