מנהיג חיזבאללה נעים קאסם לא נבהל מאיומי ישראל לחסלו ונשא היום נאום פרוגרמטי שבו הבהיר חד משמעית: לא נאפשר בשום אופן הסדר שלום בין ישראל ללבנון ונילחם עד מוות בכל מי שינסה להגשים את הכוונה הזו. דבריו היו ברורים וחד משמעיים והציפייה היא לשמוע מהעולם, ובעיקר מהנשיא הצרפתי מקרון דברי גינוי חד משמעיים.
קאסם נאם כדי להבהיר לאן פני האזור מבחינת חיזבאללה ובהכוונה של טהרן: לא הסדרה, לא רגיעה, אלא עימות מתמשך עד מוות. לדבריו: “ההתנגדות תימשך עד הנשימה האחרונה”, ובהמשך החריף את הטון: “זו מלחמה עד המוות”. בתוך דקות הפכה ההצהרה הזו לאירוע מדיני־ביטחוני, לא רק בגלל המילים — אלא בגלל המשמעות הברורה שלהן: אין כוונה לעצור.
אבל מי שהקשיב באמת הבין שהנאום הזה לא כוון רק החוצה. הוא ננעץ גם עמוק בתוך לבנון. כאשר קאסם קובע כי “אנו מסרבים למשא ומתן עם הישות הכובשת – זהו כניעה”, הוא למעשה סוגר את הדלת בפני כל ניסיון של הנהגת לבנון להתקדם להסדרה. וכשהוא מוסיף כי “על הרשויות להפסיק לעשות ויתורים חינם”, זו כבר לא אמירה כללית — זו אזהרה ישירה לנשיא ג׳וזף עאון ולמערכת הפוליטית בביירות: אל תנסו לעקוף אותנו.
זהו רגע שבו חיזבאללה מבהיר שוב את מקומו האמיתי: לא ארגון בתוך מדינה, אלא כוח שמכתיב לה את הגבולות. כאשר קאסם חוזר על הסיסמה “מדינה, צבא, עם והתנגדות”, הוא לא מדבר על שותפות — אלא על שליטה. לבנון הרשמית אולי קיימת, אבל מי שקובע את הקצב הוא גורם אחר לגמרי.
גם המסר לישראל ברור. קאסם לא הכריז על מלחמה כוללת, אבל גם לא השאיר מקום לרגיעה. “הבחירה שלנו היא עימות והתנגדות להגנת לבנון”, אמר, ובכך הגדיר את המצב כפי שהוא: לא שלום, לא מלחמה — אלא מתח מתמשך, שבו כל תקרית עלולה להפוך לניצוץ. הגבול הצפוני אולי שקט יותר בשעות מסוימות, אבל מדובר בשקט מתוח, זמני, כזה שמחזיק בקושי.
העיתוי של הנאום אינו מקרי. מאחורי הקלעים מתנהלים ניסיונות אינטנסיביים של ארצות הברית ומדינות אירופה לייצב את המצב ולמנוע הידרדרות. לבנון עצמה, שנמצאת במשבר עמוק, זקוקה להסדרה כמעט כמו לאוויר לנשימה. אבל קאסם חותך את כל הנתיבים הללו. מבחינתו, עצם הרעיון של משא ומתן הוא איום — לא פתרון.
בתוך לבנון התגובות לא איחרו להגיע. במחנה התומך בחיזבאללה ראו בנאום הוכחה לעוצמה ולעמידה איתנה מול לחץ בינלאומי. אבל בצד השני של המפה הפוליטית והחברתית התמונה שונה לגמרי. גורמים פוליטיים, כלכלנים ואנשי תקשורת הזהירו מפני הידרדרות נוספת, חלקם במילים חריפות במיוחד. “אנחנו לא נשרוד מלחמה נוספת”, אמרו בשיחות סגורות. ברחוב הלבנוני התחושה מורכבת יותר — לא אידיאולוגיה, אלא פחד. פחד מקריסה נוספת, פחד מאובדן שליטה, פחד מהעתיד.
וזו הנקודה שבה הנאום של קאסם מקבל את משמעותו האמיתית. כלפי חוץ הוא נשמע כמו הצהרת כוח. אבל מבפנים הוא גם עדות ללחץ. ככל שהמציאות בלבנון קשה יותר — כך המסר הופך חד יותר, קיצוני יותר, בלתי מתפשר. זו אינה רק אידיאולוגיה, זו גם מלחמה על הישרדות פוליטית ושליטה.
בסופו של דבר, הנאום הזה לא משאיר הרבה מקום לאשליות. הוא סוגר את הדלת להסדרה, מעלה את רף המתיחות, וממקם את האזור כולו בנקודה מסוכנת נוספת. לא מדובר בשאלה אם תהיה הסלמה — אלא מתי, ואיך.
השעון מתקתק, הגבול רגיש, והמשפט שנאמר על הבמה בלבנון ממשיך להדהד הרבה מעבר לה: מלחמה עד המוות.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
