על רקע המחסור העולמי שנגרם בשל המלחמה באיראן והצמצום בתנועה האווירית הצבאית והאזרחית בתחומי המדינה נענתה ישראל לפניית גרמניה והיא מוכרת לה דלק סילוני. מדובר במשאב שהפך נדיר יקר ערך מאז תחילת סבב הלחימה השני מול איראן.
משרד האנרגיה אישר כי בישראל קיימים “עודפי ייצור הניתנים לייצוא”, ושר החוץ גדעון סער עדכן על כך את שרת הכלכלה והאנרגיה של גרמניה, קתרינה רייכה, במהלך ביקורו בברלין. במקביל, נבחנת גם אפשרות לסיוע ישראלי לגרמניה בתחום הגז הטבעי.
המשמעות רחבה בהרבה ממשלוח דלק. בעיצומו של משבר הורמוז, כאשר נתיבי האנרגיה של המפרץ הפכו שוב לנקודת החנק של הכלכלה העולמית, ישראל מוצאת את עצמה בתפקיד לא שגרתי: לא רק מדינה הזקוקה לגיבוי אירופי, אלא מדינה שמסוגלת לסייע לגרמניה — הכלכלה הגדולה באירופה — במוצר אסטרטגי החיוני לתעופה, צבא, לוגיסטיקה ותפקוד משקי בעת חירום.
ההחלטה התקבלה בידי שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן ושר החוץ גדעון סער, ונועדה לשדר לברלין מסר ברור: יחסי ישראל–גרמניה אינם רק יחסי זיכרון, מוסר והיסטוריה; הם גם יחסי אינטרס, ביטחון, תעשייה ואנרגיה. סער הציג בברלין את ישראל כשותפה כלכלית וטכנולוגית חשובה לגרמניה, במסגרת כינוס כלכלי של ה־CDU, מפלגת השלטון הנוכחית במדינה.
ברקע עומד כמובן מצר הורמוז — אחד המעברים הימיים הרגישים בעולם. דיווח של AP מהחודש שעבר ציין כי דרך הורמוז עוברים כ־20% מתנועת הנפט והגז הטבעי הנוזלי בעולם, וכי המלחמה סביב איראן כבר פגעה במסופי אנרגיה, צינורות, מתקני LNG ושדות גז ונפט באזור. לפי אותו דיווח, מחירי הברנט זינקו מכ־72.97 דולר לכמעט 99 דולר לחבית בשיא המתיחות.
עבור גרמניה, הבעיה אינה רק מחיר הדלק. גרמניה היא מעצמה תעשייתית שתלויה בשרשראות אספקה יציבות: תעופה אזרחית, צבא, תעשייה כבדה, כימיקלים, יצוא, לוגיסטיקה ונמלים. אחרי ההתנתקות הכואבת מהתלות בגז הרוסי בעקבות מלחמת אוקראינה, ברלין אינה רוצה למצוא את עצמה שוב שבויה בידי נתיב אנרגיה אחד, הפעם במפרץ הפרסי. לכן פנייה לישראל — גם אם בהיקף מוגבל — היא איתות גרמני של גיוון מקורות, ושל חיפוש אחר פתרונות מהירים מחוץ למסלולים הרגילים.
אבל כאן נכנס הממד הרגיש ביותר: ישראל וגרמניה קשורות זו בזו גם בעסקאות נשק כבדות ובתלות הדדית ביטחונית. מצד אחד, גרמניה היא ספקית רבת שנים של מערכות ורכיבים קריטיים לישראל, ובראשם צוללות דולפין שנבנו בידי ThyssenKrupp Marine Systems בגרמניה. הצוללת INS Drakon, השישית בסדרה, הושקה בגרמניה ב־2024, וכלי שיט נוספים מדגם דקר אמורים להיבנות גם הם בגרמניה.
מצד שני, ישראל הפכה לספקית ביטחונית מרכזית עבור גרמניה. עסקת מערכת החץ 3 היא העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות היצוא הביטחוני הישראלי: רויטרס דיווחה בדצמבר 2025 כי ישראל וגרמניה חתמו על הרחבה בהיקף 3.1 מיליארד דולר, שהעלתה את שווי חוזי החץ בין המדינות ל־6.7 מיליארד דולר. מערכת החץ 3, שפותחה בשיתוף ישראל וארצות הברית, מיועדת להגן על גרמניה מפני איומים בליסטיים.
גם בתוך כלי הלחימה הישראליים עצמם קיימת שכבת רכיבים גרמנית משמעותית. במרכבה סימן 4, למשל, מוזכרים מנועי MTU גרמניים ותיבות הילוכים של RENK או ייצור ברישיון שלהן, כמרכיבי הנעה מרכזיים. מקורות תעשייתיים וביטחוניים מציינים כי RENK היא אחת הספקיות החשובות בעולם לתמסורות לרכב קרבי זחלי.
כלומר, מאחורי משלוח דלק סילוני מסתתרת מערכת יחסים גדולה בהרבה: גרמניה מספקת לישראל עומק תעשייתי, ימי ומכני; ישראל מספקת לגרמניה טכנולוגיית יירוט, מודיעין, ניסיון מבצעי — וכעת גם סיוע אנרגטי בעת משבר. זו אינה מחווה נקודתית בלבד, אלא פרק נוסף בברית אינטרסים שנבנית מחדש תחת לחץ: מלחמת איראן, משבר הורמוז, רוסיה, אוקראינה, התחמשות אירופה והרעב הגרמני לביטחון אנרגטי.
ועדיין, היחסים אינם נקיים ממתיחות. גרמניה הטילה באוגוסט 2025 מגבלות על יצוא ציוד צבאי לישראל שעלול לשמש בעזה, אך הסירה אותן בנובמבר 2025 לאחר התייצבות הפסקת האש והסיוע ההומניטרי, כשהיצוא חזר לבחינה פרטנית.
לכן המהלך הנוכחי הוא גם פוליטי. ישראל מסייעת לגרמניה דווקא אחרי תקופה שבה ברלין אותתה שיחסיה עם ירושלים אינם עוד צ’ק פתוח. בכך ישראל מאותתת לגרמנים: גם כאשר יש מחלוקות מדיניות, גם כאשר אירופה מבקרת, גם כאשר שאלת עזה מרחפת מעל כל דיון — ברגע משבר אמיתי, ישראל היא נכס ולא נטל.
בשורה התחתונה, הדלק הסילוני שישראל צפויה להעביר לגרמניה הוא הרבה יותר מדלק. הוא חומר בעירה דיפלומטי. הוא מזכיר לברלין כי במזרח התיכון החדש, ישראל אינה רק מדינה במלחמה אלא גם צומת אנרגטי, ביטחוני ותעשייתי. והוא מזכיר לירושלים כי היחסים עם גרמניה הם מן המורכבים והחשובים ביותר שיש לה בעולם: היסטוריה כבדה מאחור, אינטרסים כבדים בהווה, ומשבר הורמוז שמוכיח שוב כי במאה ה־21 גם מדיניות חוץ יכולה להתחיל בחבית דלק.
״עניין מרכזי״
לדשות וסקופים מאז 1999.
