טראמפ הסתבך, מדינות המפרץ בלמו – וההסכם עם איראן מתרחק דווקא בגלל הבית הלבן. כשנדמה היה שהן זה וההסכם כמעט נעול קרו שני דברים: טראמפ הזניק זמנית את הבורסה ומקורבים חגגו וגרפו מיליארדים אחר כך הוא שוחח עם נתניהו ואז הוא התהפך וכרגע שוב קיפאון.
דונלד טראמפ ניסה להפוך את ההסכם המתגבש עם איראן ל”הסכם המאה” החדש שלו — כזה שלא רק יסיים את העימות עם טהרן אלא גם יכניס בכוח את סעודיה, קטאר ומדינות מוסלמיות נוספות להסכמי אברהם עם ישראל. אלא שבמקום מחיאות כפיים הוא נתקל בקיר קריר, כמעט משפיל, מצד בעלי הברית הערבים עצמם.
לפי שורת דיווחים אמריקניים וערביים, טראמפ הודיע בשיחות עם מנהיגי סעודיה, איחוד האמירויות, קטאר, מצרים, ירדן, פקיסטן וטורקיה כי מבחינתו, אחרי הסכם עם איראן, מצופה מהן להצטרף להסכמי אברהם. בחלק מהגרסאות אף הוצג הדבר כמעט כתנאי להסדר האזורי כולו.
אלא שהתגובה לא הייתה ההתלהבות שטראמפ כנראה דמיין לעצמו.
לפי הדיווחים, בשלב מסוים אפילו השתרר “שקט על הקו”, עד שטראמפ שאל בצחוק אם המנהיגים עדיין מחוברים לשיחה.
וזה הרגע שבו התמונה האמיתית מתחילה להתבהר.
המפרציות לא רוצות להיות גלגל ההצלה של טראמפ
במדינות המפרץ מבינים היטב מה קורה בוושינגטון: טראמפ הגיע קרוב להסכם עם איראן, הציג אותו כהצלחה היסטורית, דיבר על התקדמות מהירה, ואפילו אנשיו רמזו שהחתימה קרובה.
ואז — פתאום — נוספו תנאים חדשים.
לא עוד רק גרעין, פיקוח, סנקציות והעשרת אורניום. עכשיו טראמפ רוצה גם הישג פוליטי־תדמיתי עצום מול ישראל והמחנה הרפובליקני: הרחבה דרמטית של הסכמי אברהם.
במפרץ רואים בכך ניסיון שקוף לשנות את כללי המשחק בדקה ה-90.
מבחינת סעודיה, קטאר ואפילו איחוד האמירויות, הסכם עם איראן הוא אינטרס ביטחוני־אזורי שנועד למנוע מלחמה כוללת, לייצב את מחירי האנרגיה, למנוע פגיעה במפרץ ולהחזיר ודאות כלכלית. הן אינן מוכנות להפוך את עצמן לקלף פוליטי שנועד להציל את טראמפ מביקורת פנימית בארצות הברית.
והביקורת הזו קשה.
טראמפ נתפס כמי שיצר כאוס – ועכשיו מחפש תמונת ניצחון
הנשיא האמריקני נמצא תחת מתקפה גם מבית. בסנאט ובקרב חלק מהרפובליקנים נשמעת ביקורת על כך שניהל הסלמה מול איראן בלי אסטרטגיית יציאה ברורה, תוך עקיפת הקונגרס והישענות על פרשנויות מרחיבות לסמכויותיו כנשיא בזמן עימות צבאי.
במקביל, המלחמה המתמשכת בזירות לבנון, תימן, עיראק והמפרץ לא סיפקה הכרעה. החות’ים ממשיכים לאיים על השיט, חיזבאללה לא נוטרל, איראן שרדה את הלחץ — והשווקים הגלובליים נכנסו לטלטלה.
לכן טראמפ מנסה כעת למכור “עסקת ענק אזורית” במקום עוד הסכם גרעין שנוי במחלוקת.
אלא שכאן הוא נכנס לשדה מוקשים.
סעודיה לא מוכנה להצטלם כרגע עם ישראל
יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן מבין היטב שהרחבת הסכמי אברהם בזמן שהמלחמה בעזה ובגבול הלבנוני עדיין בוערת עלולה להצית זעם עצום בעולם הערבי והמוסלמי.
גם איחוד האמירויות ובחריין, שכבר חתומות על ההסכמים, אינן ממהרות לדחוף מדינות נוספות פנימה תחת לחץ אמריקני.
קטאר בכלל משחקת משחק כפול: מצד אחד בעלת ברית אמריקנית קריטית, מצד שני שומרת על ערוצים פתוחים מול איראן, חמאס וטורקיה.
פקיסטן? שם עצם הרעיון של נורמליזציה עם ישראל הוא חומר נפץ פוליטי פנימי.
לכן הדרישה של טראמפ התקבלה באזור כמעט ככפייה יהירה.
האיראנים מזהים חולשה – ומקשיחים עמדות
בטהרן עוקבים מקרוב אחרי ההתפתחויות ומזהים נשיא אמריקני לחוץ יותר מכפי שהוא מוכן להודות.
לכן האיראנים מעלים דרישות נוספות: הסרת סנקציות, הפשרת כספים, ערבויות אמריקניות והימנעות מהמשך תקיפות.
מבחינתם, ככל שטראמפ נשמע להוט יותר להסכם היסטורי — כך אפשר לסחוט יותר.
וזו בדיוק הסיבה שבמפרץ חוששים כעת: לא מהיעדר הסכם, אלא מהאפשרות שטראמפ יסכים לעסקה רכה מדי רק כדי להכריז על “ניצחון”.
גם בישראל עוקבים בדאגה
בירושלים מבינים שהממשל האמריקני נע בין מסרים סותרים.
יום אחד טראמפ מאיים ב”השמדה מוחלטת”, יום אחר מדבר על “יחסים מקצועיים ופרודוקטיביים” עם איראן.
יום אחד הבית הלבן מאותת שהסכם כמעט מוכן, ולמחרת טראמפ טוען שאינו ממהר לשום מקום.
התחושה באזור היא של נשיא שמנסה להחזיק בו זמנית כמה נרטיבים סותרים:
- מנהיג קשוח מול איראן.
- עושה שלום עולמי.
- מרחיב את הסכמי אברהם.
- מונע מלחמה.
- ומנצח פוליטית בבית.
כרגע, לפחות לפי תגובת מדינות המפרץ, זה לא עובד.
במקום הסכם גדול ומבריק, טראמפ עלול למצוא את עצמו עם תהליך תקוע, בעלי ברית עצבניים, איראן קשוחה יותר — ותחושה גוברת באזור כולו שהאמריקנים שוב מנסים לכפות מציאות שאינה תואמת את המזרח התיכון האמיתי.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
