מוחמד עודה, מי שסומן בישראל כמפקד החדש של הזרוע הצבאית של חמאס בעזה וכאחד מאדריכלי טבח 7 באוקטובר, חוסל בתקיפה ישראלית בשכונת רימאל בעיר עזה — כך לפי דיווחים בישראל ובעולם. אם האישור הסופי יתבסס במלואו, מדובר במכה נוספת, מהירה וכואבת במיוחד, לצמרת חמאס: עודה נכנס לתמונה לאחר חיסול עז א־דין חדאד, שחוסל רק לפני פחות משבועיים.
שר הביטחון ישראל כ״ץ מיהר לברך את צה״ל והשב״כ על “ביצוע מבריק”, והבהיר את המסר הישראלי: מי שהוביל, תכנן, איפשר או ניהל את טבח 7 באוקטובר — נמצא ברשימת בני המוות. כל מקום מסתור, כל תפקיד חדש, כל ניסיון לבנות מחדש שרשרת פיקוד — הופך ליעד.
עודה לא היה עוד מפקד שטח. לפי הדיווחים, הוא שימש בזמן הטבח כראש מטה המודיעין הצבאי של חמאס, היה מקורב לעז א־דין חדאד, ועסק עמו בשיקום המבנה הארגוני של הזרוע הצבאית לאחר חיסולי מוחמד דף ומוחמד סינוואר. בעיתון הסעודי א־שרק אל־אווסט דווח כי לאחר חיסול מוחמד סינוואר במאי 2025 אף הוצע לעודה לעמוד בראש הזרוע הצבאית — אך הוא סירב, והתפקיד עבר לחדאד. חלק מהמקורות בחמאס הסתייגו ואמרו כי אין בידיהם אימות מלא לפרט הזה.
המשמעות המבצעית ברורה: ישראל אינה מסתפקת בפירוק גדודים, מנהרות ומחסני נשק. היא מנהלת מצוד שיטתי אחרי שכבת הפיקוד, הזיכרון הארגוני והמוח המבצעי של חמאס. זה כבר לא רק “סיכול ממוקד”; זו מלחמת התשה נגד עצם היכולת של חמאס להתחדש.
שרשרת החיסולים בעזה: המטכ״ל של חמאס הולך ונמחק
במרץ 2024 חוסל מרוואן עיסא, סגן ראש הזרוע הצבאית ואחד מבכירי חמאס. ביולי 2024 חוסלו מוחמד דף וראפע סלאמה בתקיפה באזור אל־מוואסי, כאשר חמאס אישר את מותו של דף רק חודשים לאחר מכן.
באוקטובר 2024 חוסל יחיא סינוואר, האיש המזוהה יותר מכל עם טבח 7 באוקטובר. במאי 2025 חוסל מוחמד סינוואר, אחיו של יחיא ואחד ממנהיגי הזרוע הצבאית בעזה, בתקיפה במנהרה מתחת לבית החולים האירופי בחאן יונס; באותה תקיפה חוסלו גם מוחמד שבאנה, מפקד חטיבת רפיח, ומהדי קראע, מפקד גדוד דרום חאן יונס.
אחריהם הגיע תורו של עז א־דין חדאד, שחוסל במאי 2026 בעיר עזה. צה״ל ושב״כ הגדירו אותו ראש הזרוע הצבאית של חמאס ומאדריכלי טבח 7 באוקטובר. ימים ספורים בלבד לאחר מכן כבר סומן יורשו, מוחמד עודה — וגם הוא, לפי הדיווחים, חוסל.
זהו הקו הישראלי החדש: לא לתת לחמאס זמן נשימה. לא לאפשר תקופת הסתגלות. לא לאפשר “יורש טבעי”. כל מינוי בצמרת הופך בתוך ימים או שבועות לגזר דין מוות מבצעי.
לבנון: אותו דפוס, עוצמה אחרת
בצפון נרשמה בשנתיים האחרונות מערכה מקבילה נגד חיזבאללה. ביולי 2024 חוסל פואד שוכר, שכונה “רמטכ״ל חיזבאללה” ועמד בראש המערך האסטרטגי של הארגון. בספטמבר 2024 חוסל איברהים עקיל, מבכירי כוח רדואן וחבר מועצת הג׳יהאד. אחריו חוסלו בכירים נוספים במערכי הטילים, הכטב״מים והפיקוד הדרומי של חיזבאללה.
השיא הגיע בחיסול חסן נסראללה בדאחייה בביירות בספטמבר 2024, בתקיפה שפוררה את תחושת החסינות של חיזבאללה. בהמשך, לפי דיווחים זרים, חוסלו גם בכירים נוספים במערך הפיקוד, ובהם הית׳ם עלי טבטבאי, שתואר כרמטכ״ל חיזבאללה.
המסר לשתי הזירות זהה: ישראל מנסה לשלול מארגוני הטרור לא רק נשק, אלא הנהגה, ניסיון, רצף פיקודי וביטחון עצמי.
אבל החיסולים אינם סוף המלחמה
חיסול עודה, אם אכן אושר סופית, הוא הישג מודיעיני ומבצעי משמעותי. אבל אסור לטעות: חמאס כבר הוכיח שהוא יודע להצמיח מחליפים, להיעלם לתוך אוכלוסייה אזרחית, לשקם חוליות ולנהל מלחמת גרילה ממושכת.
החיסולים מחלישים את הארגון, פוגעים במורל שלו, מקשים על תיאום ומונעים ממנו לשקם במהירות את הפיקוד. אבל הם אינם מחליפים אסטרטגיה אזרחית, מדינית וביטחונית ליום שאחרי. בלי הכרעה בשאלת השליטה בעזה, בלי מנגנון חלופי ובלי פירוק אמיתי של יכולות חמאס — כל חיסול הוא פרק חשוב, לא סוף הספר.
ובכל זאת, ביממה הזו המסר מירושלים חד: מי שהיה שם ב־7 באוקטובר, מי ששלח, תכנן, פיקד, מימן או ניסה לרשת את מקומם של המחוסלים — ימשיך להירדף.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
