מתרבים הסימנים לכך שטראמפ מאבד שליטה לחלוטין על המתרחש בזירה האיראנית. על פי פרסומים זרים מקיימות מדינות אירופיות כמו גם מרבית מדינות המפרץ מגעים חשאיים על איראן במסגרתם מושגות הבנות כלכליות שמאפשרות תנועת מיכליות נפט בהורמוז גם ללא קשר להסדר בין איראן לארה״ב לסיום המלחמה.
כל הסכם כזה מרחיק את הסיכוי להגעה להסכם ומקטין אותו. בפועל, מבין העולם שטראמפ הובס ואין לסמוך עליו וכל מדינה מנסה לדאוג לאינטרס שלה להבטחת אספקת הנפט שלה.
הפטפטנות הבלתי פוסקת של טראמפ הופכת את תבוסתו מביכה יותר ויותר ומנוצלת בציניות חסרת מעצורים על ידי האיראנים המקפידים לעשות ממנו צחוק ללא הפסקה.
הואיל והנשיא האמריקני איננו מצליח להתאפק ולהעביר ולו יום אחד ללא הצהרות שאפתניות הכוללות איומי שווא מטופשים שמאחוריהם יש אפס יכולות ביצוע – משטר האייתולות מגיב בסרקזם תוקפני ובזלזול תהומי המרחיק את אפשרות השגת ההסכם ומגביר את הביטחון העצמי של משמרות המהפכה.
עכשיו כבר ברור שטראמפ הקשקשן החל תבוסה חסרת תקדים והוא מצטייר בעולם כולו ובעיקר בארצו כבדיחה מהלכת.
והיום מגיעה ההתפתחות הזו:
איראן מציבה לטראמפ קיר בטון: העשרה, הורמוז והסרת הסנקציות — אלה הקווים האדומים של טהרן
איראן מאותתת לוושינגטון כי היא אינה מתכוונת להתקפל מול איומי דונלד טראמפ: יו״ר ועדת הביטחון הלאומי בפרלמנט האיראני, איברהים עזיזי, הצהיר כי טהרן לא תיסוג ממה שהיא מגדירה כקווי היסוד שלה — הזכות להעשיר אורניום, הזכות להחזיק באורניום מועשר, שליטה איראנית במצר הורמוז והסרה מלאה של הסנקציות.
המשמעות ברורה: אין כאן רק מחלוקת טכנית על נוסח הסכם. זו התנגשות חזיתית בין שני נרטיבים. טראמפ דורש שאיראן תוותר על היכולת הגרעינית הרגישה שלה, תפתח את הורמוז לכל שיט בינלאומי ולא תקבל הקלות משמעותיות מראש; איראן מצידה אומרת: בלי העשרה, בלי אורניום, בלי הורמוז ובלי הסרת סנקציות — אין עסקה.
ברקע, טראמפ הצהיר כי ארצות הברית עדיין אינה מרוצה מהמתווה המתגבש, וכי אינה שוקלת בשלב זה הקלות בסנקציות. הוא גם הדגיש שמצר הורמוז חייב להיות נתיב מים בינלאומי פתוח, ולא נתון לשליטה בלעדית של מדינה כלשהי.
מצר הורמוז הוא לב הסיפור. לפני המלחמה עברו בו כ-20 מיליון חביות נפט ביום — כ-20 אחוזים מצריכת הנפט הנוזלי העולמית. כעת, לפי דיווח עדכני, תנועת המכליות עדיין מוגבלת מאוד: במקום כ-125 עד 140 מעברי כלי שיט ביום לפני המשבר, נרשמים כעת מספרים נמוכים בהרבה, סביב עשרות בודדות ואף פחות מכך בימים מסוימים.
במילים פשוטות: איראן מחזיקה בידה מנוף לחץ עולמי. כל אמירה על הורמוז מתורגמת כמעט מיד למחירי אנרגיה, ביטוח ימי, עלויות הובלה, לחץ על סין, הודו, יפן, מדינות המפרץ ואירופה — וגם לאינפלציה עולמית.
הנקודה השנייה היא הגרעין. לפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, איראן החזיקה בכמות גדולה של אורניום מועשר לרמה של 60 אחוז, רמה שאינה נשק גרעיני אך קרובה בהרבה לסף הצבאי מאורניום אזרחי רגיל. בדיווח של הסוכנות הוערכה הכמות ביותר מ-440 קילוגרם אורניום מועשר לרמה זו.
זו הסיבה שהאמריקנים מתעקשים על הוצאת החומר מאיראן או על דילולו תחת פיקוח. אלא שלפי מקורות איראניים שצוטטו ברויטרס, המנהיג העליון באיראן הורה שהאורניום המועשר יישאר בתוך המדינה — צעד שמקשיח מאוד את עמדת טהרן ומצמצם את מרחב הפשרה.
בתוך איראן עצמה מתנהל מאבק פנימי חריף. המחנה הקיצוני תוקף כל אפשרות לפשרה, בעיקר סביב הורמוז והגרעין, ודורש לא רק הסרת סנקציות אלא גם פיצויים, שחרור כספים מוקפאים והכרה רחבה יותר במעמדה של איראן. מנגד, גורמים פרגמטיים יותר מבינים שהכלכלה האיראנית חנוקה, שהרחוב עייף, ושבלי הקלה כלשהי הלחץ הפנימי עלול להתפרץ.
מבחינת טראמפ, זו מלכודת כפולה. אם יתקפל — יואשם שהעניק לאיראן הישג אסטרטגי. אם יסלים — הוא מסתכן במלחמה רחבה יותר, בזינוק מחירי האנרגיה ובפגיעה בכלכלה האמריקנית. לכן הבית הלבן משדר קשיחות, אבל ממשיך לחפש פתח לעסקה.
השורה התחתונה: ההצהרה האיראנית אינה עוד נאום רגיל בפרלמנט. זו הודעת עמדות לפני שלב הכרעה. טהרן אומרת לטראמפ: לא נוותר על העשרה, לא נוציא את האורניום, לא נקבל שליטה בינלאומית על הורמוז, ולא נחתום בלי הסרת סנקציות. וושינגטון אומרת בדיוק ההפך.
בין שתי העמדות האלה נמצא כרגע אחד הנתיבים המסוכנים ביותר בעולם — מצר הורמוז — ואיתו גם האפשרות שהמשבר האיראני יפסיק להיות משא ומתן קשוח ויהפוך שוב להתלקחות צבאית וכלכלית עולמית.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
