הבופור שוב בידיים ישראליות: צה״ל מאשר את ההשתלטות על אחד הסמלים הטעונים ביותר של המלחמות בלבנון
26 שנים אחרי הנסיגה מרצועת הביטחון, ואחרי אינספור קרבות, מארבים, מטענים, טילים וזיכרונות מדממים – צה״ל מאשר את מה שנחשב עד לא מזמן לתרחיש דמיוני: הכוחות הגיעו מחדש למרחב הבופור, ובפועל השתלטו על אחת הנקודות האסטרטגיות והסמליות ביותר בדרום לבנון.
מדובר לא רק במהלך צבאי. מדובר באירוע היסטורי, רגשי ופוליטי בעל משמעות עצומה עבור דור שלם של ישראלים שלחמו בלבנון, איבדו חברים, וראו במבצר האבן העתיק הזה סמל למלחמה שלא נגמרת.
מבצר הבופור – או בשמו הערבי קלעת א־שקיף – ניצב על רכס גבוה השולט על עמק הליטני ועל חלקים נרחבים מדרום לבנון. מי שמחזיק בבופור נהנה מתצפית ושליטה על צירי תנועה מרכזיים ועל מרחבים עצומים באזור. בדיוק בגלל זה הפך המקום במשך עשרות שנים לנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה.
על פי גורמים צבאיים, במסגרת המהלך הנוכחי פעלו כוחות אוגדה 36 ואוגדות נוספות לחציית הליטני, טיהור המרחב ויצירת מעברים הנדסיים משמעותיים שאפשרו התקדמות צפונה. בצה״ל סיפרו כי הכוחות ״כבשו את האזור, טיהרו אותו ויצרו מעברים על הנהר במאמץ הנדסי משמעותי״.
המהלך מגיע במסגרת הרחבת הלחימה נגד חיזבאללה, לאחר חודשים ארוכים של ירי טילים, כטב״מים ורחפני נפץ לעבר יישובי הצפון וכוחות צה״ל. במערכת הביטחון מעריכים כי השליטה בגבהים סביב הבופור ובמרחב הליטני מעניקה יתרון משמעותי במאבק נגד מערכי השיגור והמפקדות של חיזבאללה באזור.
המקום שהפך למיתולוגיה ישראלית
עבור הציבור הישראלי השם “בופור” אינו עוד נקודה על מפה.
בלילה שבין 6 ל-7 ביוני 1982, עם פתיחת מלחמת לבנון הראשונה, הסתערה סיירת גולני על המבצר בקרב שהפך לאחד מסמלי הגבורה והמחיר של צה״ל בלבנון. הקרב התנהל מטווחים אפסיים בתוך בונקרים, תעלות קשר ומתחמים מבוצרים. שישה מלוחמי ומפקדי הסיירת נהרגו, בהם גוני הרניק ואביקם שרף ז״ל. הקרב נחרט עמוק בתודעה הישראלית והפך לחלק בלתי נפרד ממורשת הקרב של גולני ושל צה״ל כולו.
מאוחר יותר הפך הבופור לאחד המוצבים המזוהים ביותר עם רצועת הביטחון. במשך שנים ישבו בו חיילי צה״ל תחת אש בלתי פוסקת של חיזבאללה. התמונות מהמוצב הפכו לסמל של השהות הישראלית בלבנון ושל הוויכוח הציבורי על המחיר שהיא גובה.
כאשר אהוד ברק הורה על הנסיגה מלבנון בשנת 2000, פוצץ צה״ל את המוצב ועזב את האזור. מאז הפך הבופור לסמל הנסיגה ולתזכורת מתמדת לכך שחיזבאללה הצליח להציג את היציאה הישראלית כהישג אסטרטגי שלו.
מכה תודעתית לחיזבאללה
המשמעות של ההשתלטות המחודשת אינה רק טקטית.
חיזבאללה בנה במשך יותר משני עשורים את הנרטיב שלו סביב “ניצחון ההתנגדות” והברחת ישראל מדרום לבנון. חזרה ישראלית לבופור פוגעת ישירות במיתוס הזה.
מבחינת הארגון, מדובר באחד הסמלים הכואבים ביותר האפשריים. מבחינת ישראל, זהו מסר ברור: המלחמה הנוכחית כבר אינה מתנהלת רק לאורך הגבול, אלא בעומק השטח הלבנוני ובנקודות שחיזבאללה ראה במשך שנים כחלק בלתי נפרד ממרחב השליטה שלו.
ומה עכשיו?
זו השאלה הגדולה.
במערכת הביטחון יש מי שרואים במהלך הזה חלק מיצירת “קו הגנה חדש” מדרום לליטני ובאזורים השולטים עליו. אחרים מדגישים כי החזקת הבופור לאורך זמן תחייב משאבים, הגנה מתמדת והכרעה מדינית לגבי היעדים הסופיים של המלחמה.
בינתיים דבר אחד ברור: השם “בופור” חזר לכותרות הראשיות של ישראל.
עבור משפחות שכולות, עבור ותיקי לבנון, עבור לוחמי גולני ועבור דור שלם שחשב שהפרק הזה נסגר בשנת 2000 – מדובר ברגע היסטורי, טעון ומטלטל במיוחד.
השאלה אם מדובר בתחילתה של מציאות ביטחונית חדשה בצפון, או בעוד תחנה במלחמה הארוכה שאין לה עדיין סוף נראה לעין – תתברר רק בחודשים הקרובים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
