ואנס מטיל פצצה מדינית: האינטרסים של ארה”ב אינם בהכרח האינטרסים של ישראל. סגן נשיא ארצות הברית ג’יי די ואנס אמר בראיון לרשת פוקס ניוז כי האינטרסים של ארצות הברית בהסכם עם איראן שונים מהאינטרסים של ישראל.
“אנחנו חושבים שזה האינטרס הטוב ביותר של ארצות הברית. ישראל אולי תאהב את זה וישראל אולי לא תאהב את זה, אבל נשיא ארצות הברית נבחר כדי לפעול למען האינטרס האמריקני”.
במילים אחרות: אם טראמפ יגיע למסקנה שהסכם עם איראן משרת את האינטרס האמריקני, הוא יקדם אותו גם אם בירושלים יעקמו פרצוף.
זו אינה עוד הערת אגב.
זו הצהרה אסטרטגית.
ולא במקרה היא מגיעה דווקא עכשיו.
במשך שבועות ארוכים מתנהלים מגעים אינטנסיביים סביב נוסחת הסדר חדשה מול איראן. מצד אחד, טראמפ ממשיך להצהיר כי לעולם לא יאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. מצד שני, הוא מבהיר יותר ויותר כי הוא מעדיף הסדר ארוך טווח על פני מלחמה נוספת במזרח התיכון.
עבור ישראל, מדובר בנקודה רגישה במיוחד.
מאז ראשית המאה הנוכחית נבנתה בירושלים תפיסה שלפיה כל הסכם שמשאיר בידי איראן יכולות גרעיניות, גם אם תחת פיקוח, הוא הסכם בעייתי ומסוכן.
בוושינגטון, לעומת זאת, הולכת ומתחזקת תפיסה אחרת.
המטרה האמריקנית אינה בהכרח להפיל את המשטר בטהרן.
המטרה אינה בהכרח להביא לקריסת איראן.
המטרה היא למנוע נשק גרעיני, להבטיח חופש שיט במפרץ, לייצב את שוקי האנרגיה ולהימנע ממלחמה אזורית שעלולה לעלות לארצות הברית טריליוני דולרים.
וכאן בדיוק מתחיל הפער.
האמירה של ואנס אינה מבטאת רק עמדה אישית.
היא משקפת ויכוח עמוק ההולך ומתרחב בתוך הממסד האמריקני.
יותר ויותר פוליטיקאים, אנשי ביטחון, כלכלנים ואסטרטגים בארצות הברית שואלים מדוע וושינגטון צריכה להמשיך לשלם את מחיר הסכסוכים במזרח התיכון.
מדוע חיילים אמריקנים צריכים להיות חשופים לסכנה.
מדוע הכלכלה האמריקנית צריכה לסבול מזעזועים במחירי האנרגיה.
ומדוע אמריקה צריכה להיגרר שוב ושוב למשברים אזוריים.
הזרם הזה חזק במיוחד בסביבתו של ואנס.
סגן הנשיא מזוהה כבר שנים עם הגישה הבדלנית יחסית במחנה הרפובליקני.
הוא תמך בצמצום מעורבות צבאית אמריקנית מעבר לים.
הוא הזהיר מפני מלחמות יקרות וחסרות תוחלת.
והוא טען לא פעם כי ארצות הברית צריכה להתמקד בראש ובראשונה בבעיותיה שלה.
לכן כאשר ואנס מדגיש שהאינטרס האמריקני קודם לכל, הוא אינו רק מדבר על איראן.
הוא מדבר על תפיסת עולם שלמה.
אלא שמאחורי דבריו מסתתר אולי מסר עמוק יותר, כזה שלא נאמר במפורש אך קשה להתעלם ממנו.
במשך שנים רבות נטען בוושינגטון — הן בקרב דמוקרטים והן בקרב חלקים מהמחנה הרפובליקני — כי בנימין נתניהו הצליח להשפיע על מדיניות אמריקנית במזרח התיכון במידה חריגה ביחס למנהיג זר.
הטענה הזו אינה חדשה.
היא נשמעה בתקופת אובמה.
חזרה בתקופת ביידן.
ונשמעת גם כיום במסדרונות הממשל.
ואנס לא הזכיר את נתניהו בשמו.
אבל כאשר בחר להדגיש כי נשיא ארצות הברית מחויב בראש ובראשונה לאינטרס האמריקני — גם אם ישראל אינה אוהבת את התוצאה — הוא נגע בעצב חשוף מאוד בוושינגטון.
מבחינת חלקים גדלים והולכים במערכת הפוליטית האמריקנית, השאלה כבר אינה רק כיצד לעצור את איראן.
השאלה היא כיצד להבטיח שהחלטות אמריקניות יתקבלו בוושינגטון ולא בירושלים.
הדברים מקבלים משמעות מיוחדת על רקע המשבר הנוכחי.
מבקריו של נתניהו בארצות הברית טוענים כי במשך שנים הוא הציג את איראן כאיום קיומי מיידי ודרש קו קשוח יותר ויותר.
תומכיו, מנגד, טוענים שההיסטוריה הוכיחה פעם אחר פעם כי הוא היה בין המנהיגים הבודדים שהבינו בזמן את היקף האיום האיראני.
אבל גם בקרב גורמים שאינם עוינים לישראל הולכת ומתחזקת השאלה האם האינטרס הישראלי והאינטרס האמריקני תמיד חופפים.
ואנס, כך נראה, סבור שלא.
זו גם הסיבה שהאמירה שלו כה משמעותית.
היא אינה מופנית רק לאיראן.
היא אינה מופנית רק לציבור האמריקני.
היא מופנית גם לירושלים.
המסר הוא שאמריקה תמשיך להיות בעלת בריתה הקרובה ביותר של ישראל.
הסיוע הביטחוני יימשך.
שיתוף הפעולה יימשך.
המחויבות לביטחון ישראל תישאר.
אבל כאשר יגיע רגע ההכרעה, הבית הלבן יקבל החלטות על בסיס מה שהוא רואה כאינטרס אמריקני.
לא על בסיס מה שנוח לישראל.
המשמעות הפוליטית עשויה להיות עצומה.
אם טראמפ יגיע להסכם עם איראן, גם אם הוא יהיה חלקי או זמני, הוא עלול למצוא עצמו במסלול התנגשות עם ממשלת נתניהו.
ואם אכן יתרחש עימות כזה, דבריו של ואנס עשויים להיזכר כרגע שבו הבית הלבן החל להכין את הקרקע.
במבט רחב יותר, האמירה הזאת חושפת תהליך עמוק יותר המתרחש כיום באמריקה.
דור חדש של מנהיגים רפובליקנים כבר אינו רואה את העולם דרך אותן עדשות של הדור הקודם.
הם פחות מחויבים להרפתקאות צבאיות.
פחות נלהבים ממעורבות אינסופית במזרח התיכון.
ויותר ממוקדים באינטרסים פנימיים, בכלכלה, בגבולות ובמאבק מול סין.
אם זו אכן רוח התקופה החדשה בוושינגטון, הרי שהמשפט הקצר של ג’יי די ואנס עשוי להתברר כאחד הרמזים החשובים ביותר לשינוי שמתחולל מתחת לפני השטח.
לא שינוי ביחסי ישראל–ארצות הברית.
אלא שינוי באופן שבו אמריקה מגדירה את עצמה, את תפקידה בעולם ואת גבולות המחויבות שלה כלפי בעלי בריתה.
והשינוי הזה, אם יימשך, עשוי להיות בעל השפעה גדולה הרבה יותר מכל הסכם גרעין כזה או אחר.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
