הקבינט של נתניהו, בן גביר וסמוטריץ׳ אישר: ישראל תאפשר כניסת כוח בינלאומי לרצועת עזה במסגרת תוכנית טראמפ. אילו אישרה מהלך כזה ממשלה אחרת שאינה של הימין הקיצוני היו פורצות כאן מהומות מהגיהנום כשממשלת בן גביר נכנעת לטראמפ – זה לא נורא. ישראל 2026.
בצעד בעל משמעות מדינית וביטחונית מרחיקת לכת אישר הקבינט המדיני-ביטחוני את העקרונות שיאפשרו את כניסתו של כוח בינלאומי לרצועת עזה, במסגרת התוכנית שמקדם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לעיצוב המציאות החדשה ברצועה לאחר המלחמה. ההחלטה מסמנת תפנית במדיניות הישראלית, שבמשך שנים התנגדה להצבת גורמים בינלאומיים בעלי נוכחות קבועה בשטח, וכעת מסכימה למהלך מוגבל ומפוקח, תוך שמירה על חופש הפעולה של צה”ל.
על פי ההחלטה, הכוח הבינלאומי יורכב בשלב הראשון ממאות אנשי ביטחון ממספר מדינות ידידותיות, שיפעלו באזורים שיוגדרו כבטוחים יחסית ושבהם צה”ל אינו מנהל פעילות לחימה שוטפת. מטרת הכוח אינה להחליף את צה”ל ואף לא להילחם בארגוני הטרור, אלא לסייע בייצוב המצב האזרחי, לאבטח מוקדי חלוקת סיוע הומניטרי, להגן על מוסדות אזרחיים חדשים ולאפשר את תחילתו של תהליך שיקום מבוקר.
המהלך משתלב בתוכנית האמריקנית הרחבה המבקשת ליצור חלופה שלטונית לחמאס באמצעות מנגנון אזרחי מקצועי, שאינו מזוהה עם ארגון הטרור. במקביל אמור לקום גוף בינלאומי שירכז את מאמצי השיקום, יפקח על הזרמת הסיוע ויתאם בין המדינות התורמות לבין הגורמים הפלסטיניים שיופקדו על ניהול השירותים האזרחיים.
בישראל מדגישים כי אין מדובר בוויתור על האחריות הביטחונית. על פי ההחלטה, צה”ל ימשיך לשמור על חופש פעולה מלא בכל רחבי הרצועה, יוכל להיכנס לכל אזור שבו יידרש לפעול נגד גורמי טרור, וכל הרחבה של פעילות הכוח הבינלאומי או צירופן של מדינות נוספות תחייב אישור ישראלי מפורש.
החלטת הקבינט התקבלה לאחר דיונים ממושכים שבהם עלו חילוקי דעות בין השרים. היו מי שטענו כי הכנסת כוח בינלאומי היא הדרך היחידה להתחיל ביצירת מציאות אזרחית חדשה שתאפשר לישראל לצמצם בהדרגה את מעורבותה הישירה בניהול חיי היומיום ברצועה. מנגד הזהירו שרים אחרים מפני הסתמכות על גורמים בינלאומיים, נוכח הניסיון המצטבר של ישראל עם כוחות דומים שפעלו בעבר באזור ולא תמיד הצליחו למנוע התחמשות של ארגוני טרור או הפרות של הסכמים.
במערכת הביטחון מעריכים כי אם אכן יצליח הכוח הבינלאומי להתבסס בשטח, הוא עשוי להפחית את החיכוך בין צה”ל לבין האוכלוסייה האזרחית ולאפשר ריכוז מאמץ במאבק בארגוני הטרור. עם זאת, גורמים ביטחוניים מדגישים כי הצלחת המהלך תלויה בראש ובראשונה בכך שחמאס לא יוכל להשתלט מחדש על מוקדי הכוח האזרחיים ולא ינצל את נוכחות הגורמים הבינלאומיים כדי לשקם את יכולותיו.
גם מבחינה מדינית מדובר במהלך בעל משמעות רחבה. עבור ממשל טראמפ זהו מרכיב מרכזי בתוכניתו לעיצוב הסדר החדש במזרח התיכון, תוך ניסיון לגייס מדינות ערב המתונות ומדינות נוספות לקחת חלק פעיל בייצוב הרצועה. מבחינת ישראל, המהלך עשוי לסייע בשיפור מעמדה הבינלאומי ולהמחיש כי היא מוכנה לקדם פתרונות אזרחיים, כל עוד נשמרים האינטרסים הביטחוניים שלה.
אולם הדרך ליישום התוכנית עדיין רצופה מכשולים. שאלות רבות נותרו פתוחות: אילו מדינות יסכימו לשלוח כוחות? מי יישא בעלויות העצומות של שיקום הרצועה? כיצד יובטח ביטחונם של אנשי הכוח הבינלאומי? ובעיקר – האם ניתן יהיה לייצב את עזה כל עוד חמאס ממשיך להחזיק בנשק וביכולת לשבש כל ניסיון להקים מציאות חדשה.
לכן, אף שהחלטת הקבינט מהווה צעד משמעותי, היא אינה סוף הדרך אלא תחילתו של מבחן מורכב במיוחד. הצלחתו או כישלונו של הכוח הבינלאומי עשויים להשפיע לא רק על עתידה של רצועת עזה, אלא גם על יחסי ישראל עם ארצות הברית, על היציבות האזורית ועל האפשרות להגיע בעתיד להסדר מדיני רחב יותר במזרח התיכון.
עניין מרכזי – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
