הזגזגן מתקשה להסתיר את המציאות שאיש לא צפה גם בחלומות הזוועה של ביבי ודונלד:
לא נותרו פצצות מדויקות בכמות מספקת להתקפה ואין די מיירטים להגנה – זו הסיבה האמיתית לדעת המומחים האמריקנים למהלכים ההזויים של טראמפ. הבעיה היחידה היא שהאיראנים מודעים היטב למצב וממש מגחכים נוכח איומי הסרק שלו.
כרגע הדרך היחידה לצאת מהסבך הוא לקבל מה האיראנים מציעים כי זמנה עלול לפקוע בזמן הקרוב.
ובינתיים האיראנים מכרסמים בגאונות אסטרטגית בסיסים אמריקניים במזרח התיכון כולו לרבות פגיעות רצופות בכלי שייט מסחריים של מדינות אחרות והכל ללא תגובה מחשש לתגובה האיראנית.
האיראנים גם מסרבים בעקשנות ליפול למלכודות המילוליות של שר האיומים וראש הממשלה שעומד בפני תבוסה ניצחת בבחירות
כך לפי הסקרים.
הבעיה האמיתית היא זו: טראמפ יכול היה לצאת לא רע מהאפיזודה הכושלת הזו אילו קיבל את ההסכם שעליו חתם והמשיך במו״מ להסדר. אבל הנקרסיסט הגרנדיוזי נפל קורבן לגאוותנות האינסופית שלו ולאגו חסר הכיסוי במציאות. והתוצאה המסתמנת היא התבוסה הקשה בהיסטוריה האמריקנית מאז סיום מלחמת העולם השניה בשנת 1945.
השוטר של העולם התברר כשריף של פורים, ליצן מטופש, עם אקדח קפצונים שגם הוא מתרוקן והולך.
ואם קשה לכם עם הדורבנות בניסוח הזה – קבלו גרסה מעודנת מנוסחת ליפי נפש.
בזמן שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם הלילה ציוץ חריף שבו האשים את ההנהגה האיראנית ב”דו־פרצופיות”, טען שהיא מבקשת פגישות מאחורי הקלעים אך מכחישה אותן בפומבי, והבהיר כי “לאיראן לעולם לא יהיה נשק גרעיני”, התפרסם כמעט במקביל דיווח דרמטי שעלול להסביר מדוע הבית הלבן עבר בשבועות האחרונים מאיומי מלחמה לניסיונות פשרה ולחזרה לשולחן המשא ומתן.
על פי הדיווח, הצבא האמריקני השתמש במהלך המלחמה כמעט בכל מלאי טילי התקיפה המדויקים מסוג ATACMS ו־PrSM שעמדו לרשותו. מדובר באחד מנכסי האיכות החשובים ביותר של צבא ארצות הברית – חימושים שנועדו בדיוק למצבים כאלה ושאמורים לשמש גם בכל עימות עתידי מול מעצמות אחרות.
התמונה מתחדדת עוד יותר כאשר בוחנים את מצב מערך ההגנה האמריקני. גם מלאי מיירטי הפטריוט, THAAD וטילי הטומהוק נשחק בקצב מהיר, עד כדי כך שהפנטגון כבר החל להאיץ את קצב הייצור ולחתום על חוזים חדשים כדי לחדש את המלאים.
הנתונים הללו מתפרסמים ימים ספורים בלבד לאחר שטראמפ ביטל מתקפה רחבת היקף שתוכננה נגד איראן. במקום הפצצות הגיעו לפתע ניסיונות להגיע להסכם. וושינגטון אף הציגה הצעת פשרה, אך זו נדחתה על ידי טהרן בבוז.
רק לאחר הדחייה הגיע הציוץ הזועם של טראמפ.
לכאורה מדובר בעוד התפרצות אופיינית של הנשיא האמריקני.
אבל כאשר מחברים את כל חלקי הפאזל, מתקבלת תמונה מורכבת בהרבה.
תחילה נשמעו איומים חסרי תקדים.
אחר כך בוטלה המתקפה.
בהמשך הוגשה הצעת פשרה.
איראן דחתה אותה.
ורק אז חזר טראמפ לאיומים ולהצהרות התקיפות.
מכאן עולה שאלה שהולכת ומעסיקה יותר ויותר פרשנים: האם מדובר בטקטיקת משא ומתן מתוחכמת, או שמא המציאות הצבאית היא זו שמאלצת את וושינגטון לשנות כיוון פעם אחר פעם.
גם מצב הארסנל האיראני מוסיף נדבך חשוב לתמונה. חרף עשרות גלי התקיפות, לא הוצגה עד כה הוכחה לכך שמערך הטילים התת־קרקעי של איראן הושמד באופן ששלל ממנה את יכולת ההרתעה. חלק מן המערכים נפגעו, אך חלקים משמעותיים נותרו מוגנים במנהרות ובמתקנים מבוצרים, שקשה מאוד להשמיד באמצעות הפצצות מן האוויר בלבד.
אל התמונה הזו מצטרפת גם האזהרה שהשמיעו בכירים בצבא האמריקני: אי אפשר להכריע את איראן באמצעות קמפיין אווירי בלבד. מדינה בגודלה של איראן, עם תשתיות צבאיות מבוזרות, מפעלי ייצור תת־קרקעיים ויכולת התאוששות גבוהה, אינה יעד שניתן לשבור באמצעות הפצצות, גם אם הן מדויקות וחסרות תקדים בהיקפן.
כאשר מחברים את כל הנתונים הללו, הזיגזגים של טראמפ נראים לפתע באור שונה.
ייתכן שמדובר באסטרטגיית משא ומתן מתוחכמת.
אך ייתכן גם שהמציאות בשטח מורכבת הרבה יותר מכפי שהוצגה בתחילת המלחמה, ושדווקא היא זו שמכתיבה את המעבר החד בין איומים, דיפלומטיה, הצעות פשרה וחזרה לאיומים.
תומכיו של טראמפ טוענים שזו בדיוק שיטתו: להפעיל לחץ מקסימלי, לייצר חוסר ודאות אצל היריב ואז להגיע להסכם מעמדת כוח.
מבקריו טוענים את ההפך. מבחינתם, הרצף של איומים, ביטולי מתקפות, הצעות פשרה, דחייתן וחזרה לרטוריקה לוחמנית משקף את הפער שבין היעדים השאפתניים שהוצגו בתחילת המערכה לבין מגבלות הכוח במציאות.
גם בטהרן עוקבים אחר ההתפתחויות הללו מקרוב. מבחינת המשטר האיראני, עצם דחיית ההצעה האמריקנית מאפשרת להציג לציבור המקומי תמונה של עמידה בלחצים ושל הנהגה שלא נכנעה למרות העליונות הצבאית האמריקנית.
חשוב להדגיש: ארצות הברית השיגה הישגים צבאיים משמעותיים והסבה נזק כבד לתשתיות וליכולות איראניות. אולם השאלה האמיתית כבר אינה כמה מטרות הופצצו, אלא האם ההישגים הללו מספיקים כדי לכפות על איראן את התנאים שמציבה וושינגטון.
זו הסוגיה שמסתתרת מאחורי הציוץ הזועם של טראמפ.
משום שקל הרבה יותר לפתוח מלחמה עם איראן מאשר לסיים אותה בניצחון אמריקאי ברור.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
