אפילו לשגריר האמריקאי מתומכי הימין הקיצוני נמאס מהטרור היהודי בגדה
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
כשמייק האקבי מכנה יהודים הפועלים בגדה “טרוריסטים ישראלים”, מגדיר את מעשיהם “מגעילים”, “פליליים” ו”מעשה טרור מזעזע”, ואף מגלה שארצות הברית דרשה מצה”ל ומהמשטרה לסלק אותם מהמקום — ברור שמשהו חריג מאוד מתרחש.
האקבי אינו עוד דיפלומט אמריקאי ביקורתי כלפי ההתנחלויות. להפך. שגריר ארצות הברית בישראל הוא אוונגליסט אדוק, איש ימין מובהק, מן התומכים הנלהבים ביותר בישראל ובמפעל ההתיישבות שהגיעו אי פעם לתפקיד. בעבר הוא אף דחה את המונח “הגדה המערבית”, העדיף “יהודה ושומרון”, הסתייג מהגדרת היישובים היהודיים כ”התנחלויות” והתנגד במשך שנים לרעיון המדינה הפלסטינית. דווקא משום כך, ההתבטאות שלו הבוקר היא אירוע מדיני ולא עוד גינוי שגרתי.
הפרשה שהצליחה להוציא אפילו את האקבי מכליו מתרחשת בפאתי הכפר קוסרה, מדרום לשכם, סביב המאחז תל תלפיות. מה שהחל כחזרה של ישראלים לנקודה שכבר פונתה בעבר התרחב בימים האחרונים לעבר בתי פלסטינים. אוהלים הוקמו בסמיכות לבתים, אחד מהם על דרך גישה, אבנים גדולות הוצבו באופן שחסם מעבר, ומשפחות מצאו את עצמן לכודות למעשה בתוך בתיהן.
האירוע הסתבך במיוחד מפני שאחד הבתים שייך ללואי רידי, פלסטיני בעל אזרחות אמריקאית המתגורר באוהיו. אחיו קוסאי ובנו בן ה־18 שהו בבית, ובבית סמוך נמצאו יוסף חסן, אשתו ובנותיו. מצלמות אבטחה שהותקנו במקום אפשרו לרידי לעקוב מארצות הברית אחר המתרחש סביב ביתו — והתמונות הפכו סכסוך מקומי בשולי קוסרה לבעיה של ממש עבור הממשל בוושינגטון.
האקבי הגיב הבוקר בחריפות יוצאת דופן. הוא דחה טענות שלפיהן השגרירות האמריקאית אינה מעורבת בפרשה והבהיר כי היא דווקא מעורבת “מאוד”. לדבריו, צה”ל ומשטרת ישראל הגיעו למקום בעקבות דרישה אמריקאית לפנות את מי שכינה “הטרוריסטים הישראלים”. את הפעולות סביב בית המשפחה הגדיר פליליות, וקבע שמדובר במעשה טרור שנועד להפחיד ולהטריד את המשפחה ושאין שום הצדקה להתנהגות בריונית כזאת.
המשמעות הפוליטית של המילים האלה גדולה בהרבה מהאירוע עצמו. האקבי אינו מאמץ כאן את השפה של ממשל ביידן או של ארגוני שמאל ישראליים. מדובר באחד האנשים המזוהים ביותר בממשל טראמפ עם תמיכה אידיאולוגית בזכותה של ישראל להחזיק ביהודה ושומרון. לכן כאשר דווקא הוא מסמן קו המפריד בין התיישבות לבין טרור, קשה לפטור את הדברים כעוד ביקורת אנטי־ישראלית מבחוץ.
וזה גם מה שהופך את קוסרה לפרשה רגישה במיוחד מבחינת ממשלת נתניהו. ממשל טראמפ ביטל עם כניסתו לתפקיד את משטר הסנקציות שהטיל ממשל ביידן על מתנחלים אלימים. המסר שהתקבל בישראל היה שוושינגטון החדשה אינה מתכוונת לנהל מלחמה פוליטית בהתיישבות. אלא שעכשיו מתברר שגם לממשל הידידותי ביותר יש קו אדום — ובקוסרה, לדעת השגריר, הקו הזה נחצה.
הסיפור התחיל סביב תל תלפיות, מאחז הסמוך לקוסרה ולג’אלוד, שפונה והוקם מחדש יותר מפעם אחת. בתקופה האחרונה הורחבה הפעילות ממנו לעבר השטח הסמוך לבתי הכפר. ישראלים הקימו אוהלים ונקודות שהייה חדשות, והתושבים הפלסטינים טענו כי דרכי הגישה לבתיהם נחסמו וכי הם חוששים לצאת מהם.
גם צה”ל השתמש הפעם בשפה חריגה בחומרתה. הצבא הגדיר את המתרחש “פעילות בלתי חוקית, מגונה ופסולה” הפוגעת בתושבי האזור ובמרקם חייהם. בהמשך הוכרז האזור שטח צבאי סגור, כוחות צה”ל ומג”ב הגיעו לפנות את האוהלים ונשלח גדוד חי”ר נוסף לגזרה כדי לתגבר את הכוחות ולנסות להשיב שליטה למרחב.
אבל דווקא התנהלותם של חלק מהחיילים הפכה את הפרשה לנפיצה עוד יותר. בתיעוד שהופץ נראו חיילים שהגיעו לזירה מתפללים יחד עם המתיישבים במקום. במקום מראה ברור של כוח ביטחון המפריד בין הצדדים ואוכף את החוק, התקבלה תמונה שעלולה להיראות כאילו החיילים מזדהים עם האנשים שאותם נשלחו לפנות.
צה”ל הודיע כי האירוע יטופל וכי חיילים שיימצא שהשתתפו בפעילות בלתי חוקית יועמדו לטיפול משמעתי. אלא שהנזק התדמיתי כבר נגרם. מבחינת האמריקאים, התמונות התחברו לשאלה רחבה יותר: האם ישראל עדיין מסוגלת — ובעיקר האם היא רוצה — לאכוף את החוק על קיצונים יהודים בגדה.
גם סביב אכיפת צו השטח הצבאי הסגור נרשמה תקרית מוזרה נוספת. אמבולנס שתנועתו תואמה כדי להגיע לבית פלסטיני הגיע למעבר צבאי באזור, אולם בבדיקה התברר, לדברי צה”ל, כי בתוכו נמצאים גם אזרחים ישראלים שניסו באמצעותו להיכנס לשטח הסגור. הרכב נבדק בידי החיילים ובהמשך גם בידי משטרת מחוז ש”י. האירוע המחיש עד כמה הפכה הזירה למאבק מתמשך בין כוחות האכיפה לבין פעילים המנסים להגיע לנקודה.
ברקע נמצאת סוגיה רחבה בהרבה מתל תלפיות. בחודשים האחרונים מתרבים הדיווחים על אלימות של קיצונים יהודים, הצתות, השחתת רכוש, חסימות דרכים, חדירה לאדמות ולכפרים ועימותים גם עם כוחות הביטחון. לא כל המתיישבים קשורים לכך — למעשה מדובר במיעוט קטן מתוך ציבור גדול — אבל הנזק שמחולל אותו מיעוט הולך וגדל משום שהאירועים מצטברים לתמונה בינלאומית אחת.
מבחינת וושינגטון, הבעיה חמורה במיוחד כאשר נפגעים או מעורבים אזרחים אמריקאים. בגדה חיים אלפי פלסטינים המחזיקים באזרחות אמריקאית, ובכמה כפרים באזור רמאללה ושכם קיימות קהילות גדולות במיוחד של בעלי דרכון אמריקאי. ברגע שאזרח אמריקאי מדווח לשגרירות שמשפחתו לכודה בביתו ושמצלמותיו מתעדות את האירוע בזמן אמת, קשה הרבה יותר לממשל להתייחס לכך כאל עניין פנים־ישראלי.
וזו כנראה אחת הסיבות לכך שקוסרה הגיעה הפעם עד לצמרת הממשל. לפי דיווחים בישראל, גורמים בבית הלבן כבר קיימו דיונים בנושא והביעו תדהמה מכך שהאירוע נמשך ימים. בוושינגטון נשאלת השאלה מדוע ישראל מאפשרת מצב שנתפס שם כאנרכיה, ומדוע פעולות שהצבא עצמו מגדיר בלתי חוקיות אינן מסתיימות באכיפה מהירה וברורה.
האירוע גם חושף בעיה מבצעית עמוקה עבור צה”ל. הצבא נמצא בגדה כדי למנוע טרור פלסטיני ולהגן על ישראלים, אבל באותה עת הוא נדרש לאכוף את החוק גם כאשר המפרים הם יהודים. כאשר חיילים מזדהים אידיאולוגית או חברתית עם צד אחד, אפילו אם מדובר במספר קטן של חיילים, יכולתו של הצבא להיתפס כגורם אוכף נפגעת. מבחינת ישראל זו אינה רק בעיית הסברה — זו בעיית משמעת ופיקוד.
לכך מצטרפת בעיה אסטרטגית. ישראל משקיעה משאבים עצומים במאבק נגד הטרור הפלסטיני ובניסיון לשכנע את העולם כי היא מדינת חוק הנלחמת בטרור ולא באוכלוסייה אזרחית. כל אירוע שבו יהודים רעולי פנים או פעילי גבעות תוקפים פלסטינים, מציתים רכוש או מנסים לכפות מציאות בשטח בכוח מספק ליריביה של ישראל תחמושת מדינית והסברתית כמעט בחינם.
אבל הפעם אין צורך אפילו להקשיב למבקריה המסורתיים של ישראל. את המילה “טרוריסטים” אמר מייק האקבי.
וזה בדיוק מה שהופך את האירוע הזה לנורת אזהרה. כשאחד השגרירים האמריקאים הפרו־ישראלים ביותר שהיו כאן, אדם שהגן במשך שנים על ההתיישבות ודחה חלק גדול מהטרמינולוגיה הפלסטינית המקובלת בעולם, מגיע למסקנה שקבוצה של ישראלים מבצעת “מעשה טרור” — ממשלת ישראל אינה יכולה להסתפק בטענה שמדובר בקמפיין שמאלני או בעוינות בינלאומית.
אפשר לתמוך בהתיישבות. אפשר להתנגד למדינה פלסטינית. אפשר לטעון לזכות היסטורית יהודית ביהודה ושומרון. כל אלה הן עמדות פוליטיות לגיטימיות בשיח הישראלי. אבל הצבת אוהלים ליד ביתו של אדם כדי למנוע ממנו תנועה, הפחדת משפחות, תקיפה, הצתה או השתלטות בכוח אינן אידיאולוגיה. כאשר הדברים נעשים בניגוד לחוק ותוך הפעלת אלימות או איום — המדינה חייבת לאכוף את החוק בלי קשר לזהותו של העבריין.
והסכנה מבחינת ישראל איננה רק מוסרית או משפטית. אם וושינגטון תגיע למסקנה שממשלת ישראל אינה מסוגלת לרסן את הקבוצות הללו, קוסרה עלולה להיות רק ההתחלה. לחץ אמריקאי יכול לעבור במהירות מגינויים לדרישות מעשיות, מסנקציות אישיות ועד לחץ מדיני על הממשלה. טראמפ ביטל את הסנקציות של ביידן, אבל שום דבר אינו מבטיח שהסבלנות האמריקאית בלתי מוגבלת.
האקבי למעשה העניק לישראל הבוקר מתנה לא נעימה: אזהרה מפיו של ידיד. דווקא משום שהוא תומך בישראל ובהתיישבות, קשה יותר להתעלם ממנו.
השאלה אחרי קוסרה כבר אינה אם קיימת תופעה של קיצונים יהודים אלימים בגדה. אפילו השגריר האמריקאי המזוהה עם הימין האידיאולוגי ביותר אינו מתווכח על כך. השאלה עכשיו היא האם ממשלת ישראל תחליט שהחוק חל גם עליהם — לפני שהאירוע הבא יאלץ את ידידיה של ישראל להחליט במקומה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה…
