החששות מתרבים והדאגה גוברת. שמי וול סטריט מתקדרים, מתבהרים — ושוב מתקדרים. האם זו רק עוד רכבת הרים עצבנית בדרך לשיא הבא, או שהפעם מצטברים מתחת לשוק סימני אזהרה שאסור למשקיע להתעלם מהם?
מניות השבבים צנחו ביותר מחמישה אחוזים, הנאסד״ק נפל, הנפט שוב מעל 91 דולר ותשואת האג״ח האמריקנית ל־30 שנה זינקה לרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. אלה עדיין אינם סימנים המאפשרים להכריז על מפולת, אבל הם בהחלט מספיקים כדי שמשקיע אחראי יעצור לרגע וישאל מה בדיוק מתרחש. ובמרכז התמונה ניצבת תופעה מטרידה במיוחד: הזיגזגים הבלתי פוסקים של טראמפ סביב המלחמה באיראן מזיזים שווקים במיליארדים, ובארצות הברית כבר נבדקות עסקאות ענק שבוצעו בתזמון מופלא לפני כמה מההודעות הדרמטיות ביותר.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
הבורסה אינה מחשבון. היא אינה מקבלת נתון, מבצעת פעולה מתמטית ופולטת מחיר נכון. היא זירת ענק שבה נפגשים כסף, עובדות, תחזיות, פחד, תאוות בצע, שמועות, אלגוריתמים, אינטרסים פוליטיים ובעיקר הציפיות של מיליוני בני אדם לגבי מה שיעשו מיליוני בני אדם אחרים.
וזו בדיוק הסיבה שהמתרחש עכשיו בוול סטריט מטריד הרבה יותר מירידה יומית כזאת או אחרת במדדים.
מדד מניות השבבים של פילדלפיה צנח ביום שלישי בכ־5.4%, מגזר הטכנולוגיה במדד S&P 500 איבד כ־2.1% והנאסד״ק ירד ביותר מאחוז. במקביל טיפסה תשואת איגרת החוב של ממשלת ארצות הברית ל־30 שנה במהלך המסחר לכ־5.34% — הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007. מחיר חבית נפט מסוג ברנט עלה אל מעל 91 דולר, כאשר התקווה להסדר מהיר בין ארצות הברית לאיראן הולכת ומתפוגגת.
אין כרגע ראיה שהחלה מפולת בבורסה. חשוב לומר זאת בבירור. המדדים הגיעו לשיאים רק לאחרונה, רווחי החברות עדיין מספקים לבורסה שכבת הגנה משמעותית וכ־85% מחברות מדד S&P 500 שכבר דיווחו בעונת הדוחות הנוכחית הצליחו לעבור את תחזיות הרווח. מי שמכר מניות בכל פעם שבה הופיע איום על השווקים בשנים האחרונות גילה פעמים רבות שהבהלה היתה יקרה יותר מהמשבר.
אבל הפעם יש כמה סימני אזהרה המצטברים יחד, והמסוכן שבהם אולי אינו נמצא בכלל בדוחות הכספיים.
הרולר קוסטר של טראמפ
מאז פרוץ המלחמה עם איראן הפכה מדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ למכונת תנודתיות אדירה. איום בתקיפה מסוגל להזניק את הנפט. הודעה על דחיית תקיפה מסוגלת להפיל אותו. תקווה למשא ומתן מורידה את מחיר האנרגיה ומעלה מניות; כמה משפטים המבהירים שהשיחות שוב תקועות יכולים להפוך את הכיוון בתוך דקות.
בתחילת אוגוסט ראינו המחשה כמעט מושלמת לכך. די היה באופטימיות מחודשת בנוגע להסדר עם איראן כדי שהנפט ייפול, תשואות האג״ח יירדו והדאו וה־S&P 500 יגיעו לשיאים. שבועיים אחר כך התקווה מתפוגגת, הנפט שוב מטפס, תשואות האג״ח מזנקות ומניות הטכנולוגיה חוטפות.
אפשר להסביר זאת באופן פשוט: החדשות השתנו ולכן המחירים השתנו.
אבל בורסות אינן פועלות רק על פי החדשות. הן פועלות גם על פי האופן שבו החדשות מוצגות, העיתוי שבו הן משוחררות והציפיות שנבנות לקראתן.
ממשלות יודעות זאת. יועצים פוליטיים יודעים זאת. מומחי תקשורת והנדסת תודעה יודעים זאת. מנהלי קרנות, סוחרים ואלגוריתמים יודעים זאת היטב.
אין כיום ראיה פומבית שמישהו בבית הלבן מתכנן את הזיגזגים של טראמפ כדי לייצר רווחים בבורסה, ואין בסיס לקבוע שמומחי תודעה מנהלים את המלחמה באיראן כחלק ממזימה פיננסית. טענה כזאת מחייבת ראיות שאינן קיימות בפומבי.
אבל יש עובדה שקשה הרבה יותר להתעלם ממנה.
מישהו הימר בסכומי עתק לפני כמה מהזיגזגים האלה — וצדק.
7 מיליארד דולר שהופיעו בדיוק בזמן
בדיקה מקיפה של המסחר בשוקי האנרגיה זיהתה עסקאות בהיקף מצטבר של עד כ־7 מיליארד דולר שבוצעו במרץ ובאפריל לפני הודעות אמריקניות משמעותיות הנוגעות למלחמה באיראן.
מדובר בין היתר בהימורים על ירידת מחירי הנפט ומוצרי האנרגיה לפני הודעות של טראמפ על הפסקות אש ושינויי מדיניות. לאחר ההודעות צנחו מחירי הנפט, בחלק מהמקרים בשיעורים חדים מאוד.
חשוב להדגיש: שבעה מיליארד דולר הם היקף העסקאות שנבדקו, לא סכום הרווחים שנגרפו מהן. אבל המסחר היה חריג מספיק כדי לעורר תשומת לב רגולטורית. רשות הפיקוח האמריקנית על החוזים העתידיים בודקת זינוק במסחר בחוזי נפט שהתרחש לפני החלטתו של טראמפ לדחות תקיפות שתוכננו נגד איראן, ובמרכז הבדיקה נמצאת השאלה הפשוטה והנפיצה ביותר בעולם הפיננסי:
האם מישהו ידע לפני הציבור?
נכון לעכשיו אין ראיה פומבית הקושרת את טראמפ, בני משפחתו או מקורביו לעסקאות האלה. אין גם הוכחה שהסוחרים פעלו באמצעות מידע פנימי. בשווקים המודרניים פועלים גופים מתוחכמים המסוגלים להסיק מסקנות באמצעות תנועות אוניות ומטוסים, מידע לווייני, מקורות מודיעיניים פרטיים, ניתוח תקשורת ומערכות בינה מלאכותית.
אבל שבעה מיליארד דולר הם כבר לא כסף קטן שמישהו זרק על תחושת בטן.
וכאשר עסקאות גדולות מופיעות לפני החלטות מדיניות סודיות המזיזות את מחיר הנפט, תפקידן של הרשויות הוא לברר מי ביצע אותן, מה ידע ומתי ידע זאת.
עכשיו הכניסו לתמונה את מומחי התודעה
יש כאן ממד נוסף שהמשקיע הפרטי נוטה לשכוח.
מחירי מניות אינם משקפים רק את המציאות. במידה רבה הם משקפים את הסיפור שהשוק מספר לעצמו על המציאות העתידית.
די במשפט אחד של נשיא, נגיד בנק מרכזי או מנכ״ל חברת ענק כדי למחוק או ליצור עשרות מיליארדי דולרים בשווי שוק. בעידן הרשתות החברתיות, המסחר הממוחשב והתקשורת המיידית, הזמן שבין משפט לבין תגובת השוק נמדד לעיתים בשברירי שנייה.
והתודעה הפכה לחלק ממנגנון התמחור. השוק אינו ממתין תמיד לעובדה המוגמרת; הוא קונה ומוכר את הציפייה לעובדה הבאה. לכן מי שמסוגל לעצב את הציפייה — פוליטיקאי, בנק מרכזי, מומחה תקשורת או אפילו שמועה שמתפשטת ברשת — מסוגל לעיתים להזיז כסף עוד לפני שמשהו ממשי השתנה בעולם.
ומכאן נובעת שאלה רחבה יותר מהחקירה הנקודתית של עסקאות הנפט.
האם אנחנו רואים רק נשיא בלתי צפוי שמנהל משא ומתן בדרך האופיינית לו — או מערכת פוליטית שלמדה שחוסר הוודאות עצמו הוא כלי כוח?
טראמפ מטפח כבר שנים את דימויו כאדם שאסור ליריב לדעת מה יעשה בעוד שעה. מבחינה מדינית יש בכך היגיון: איראן שמאמינה שהנשיא באמת מסוגל לתקוף הלילה עשויה להתפשר מחר בבוקר.
אבל בשווקים יש לכך תוצאה אחרת לחלוטין.
חוסר הוודאות הפך למוצר פיננסי.
כל זיגזג מייצר מפסידים ומרוויחים. כל איום מזיז נפט, אג״ח, חברות תעופה, חברות אנרגיה ומניות. כל ריכוך מחזיר את המטוטלת לצד השני.
זה רולר קוסטר פיננסי בקנה מידה עולמי.
ומי שמקבל את המידע לפני האחרים אינו צריך לדעת כיצד תסתיים המלחמה. הוא צריך לדעת רק מה תהיה ההודעה הבאה.
ואז מגיע המספר שצריך לגרום למשקיע להזדקף: 2007
בתוך כל הרעש הפוליטי והמלחמתי מסתתר אולי האות הפיננסי החשוב ביותר של השבוע.
תשואת איגרת החוב האמריקנית ל־30 שנה הגיעה לכ־5.34% — הרמה הגבוהה ביותר מאז 2007.
אין פירוש הדבר שאנחנו עומדים בפני חזרה על 2008. ההשוואה הזאת תהיה פשטנית. המערכת הבנקאית שונה, מבנה המשק שונה, מקור הסיכונים שונה והעובדה ששני נתונים הופיעו באותה רמה בהפרש של 19 שנה אינה הופכת את ההיסטוריה לנבואה.
אבל 2007 היא תזכורת מצוינת לכך שלפעמים האזהרות הראשונות אינן מופיעות בכותרות או במדדי המניות אלא דווקא בשוק האג״ח, שבו מתומחרות מדי יום ציפיות לריבית, אינפלציה, חוב וסיכון לשנים קדימה.
והפעם הלחץ אינו אמריקני בלבד. תשואות ארוכות עולות גם ביפן ובאירופה. ממשלות לוות סכומים עצומים, החוב האמריקני מתקרב ל־40 טריליון דולר, המלחמה מייצרת הוצאות נוספות וחברות הטכנולוגיה עצמן זקוקות להון אדיר כדי לממן את מרוץ הבינה המלאכותית.
כולם רוצים כסף.
וכאשר כולם רוצים כסף, מחיר הכסף עולה.
וזה בדיוק המקום שבו חגיגת הבינה המלאכותית עלולה להסתבך
במשך חודשים התייחסו משקיעים רבים כמעט לכל ירידה במניות הטכנולוגיה כהזדמנות קנייה. ההיגיון היה מובן: הבינה המלאכותית משנה את העולם, החברות הגדולות מרוויחות סכומי עתק והביקוש לכוח מחשוב נראה כמעט בלתי מוגבל.
אלא שהשנה צפויות חברות הטכנולוגיה הגדולות להוציא יותר מ־700 מיליארד דולר על תשתיות הקשורות לבינה מלאכותית.
כאשר מחיר הכסף עולה, המספר הזה מקבל משמעות אחרת.
מרכזי נתונים זקוקים למימון, לחשמל, לקרקע, לשבבים ולמערכות קירור. המשקיעים מוכנים לשלם מחירים גבוהים עבור החברות האלה משום שהם מאמינים שהרווחים העתידיים יהיו עצומים.
אבל העתיד הזה מתחרה עכשיו באיגרת חוב אמריקנית שמציעה יותר מחמישה אחוזים לשנה.
לפתע מופיעה בפני המשקיע שאלה שלא היתה דחופה כשהריבית היתה אפסית:
כמה אני מוכן לשלם היום עבור רווח שאולי יגיע בעוד שנים?
זו אחת הסיבות שמניות השבבים נמצאות בחזית המכירות.
אז האם למכור?
זו בדיוק השאלה הלא נכונה.
איש אינו יודע בוודאות אם יום המסחר הנוכחי הוא תחילתה של מפולת, תיקון בריא בתוך שוק עולה או הזדמנות קנייה שתיראה בעוד חצי שנה נהדרת.
מי שאומר לכם שהוא יודע — אינו יודע.
אבל משקיע יכול וצריך לשאול שאלות אחרות.
האם התיק שלו הפך תלוי מדי בקומץ מניות טכנולוגיה? האם הוא מסוגל לספוג ירידה משמעותית בלי להיבהל ולמכור בתחתית? האם הוא עדיין מחזיק מניה משום שהוא מאמין בעסק שלה — או מפני שהיא עלתה עד עכשיו? האם התשואה שהוא מצפה לקבל מצדיקה את הסיכון כאשר איגרות חוב מציעות פתאום חלופה רצינית? ומה יקרה לתיק שלו אם המלחמה תימשך, הורמוז יישאר משובש, הנפט יתייקר והאינפלציה תחייב ריבית גבוהה לאורך זמן?
אלה שאלות הרבה יותר חשובות מהניסיון לנחש מה יעשה הנאסד״ק מחר בבוקר.
ויש גם תרחיש הפוך
אסור להתאהב בתיאוריית הקריסה.
אם ארצות הברית ואיראן יגיעו לפתע להסדר, הורמוז יחזור לפעילות נרחבת, מחיר הנפט יצנח ותשואות האג״ח יירגעו — אותו מנגנון שמפיל עכשיו את מניות הטכנולוגיה יכול לפעול במהירות בכיוון ההפוך.
ראינו זאת רק החודש.
זו בדיוק המלכודת של השוק הנוכחי: החדשות מסוגלות להזיז אותו מהר יותר מכפי שמשקיע רגיל מסוגל להגיב.
ולכן אולי הדבר החשוב ביותר לעשות עכשיו אינו לנחש.
אלא לחשוב.
לבדוק מחדש את הסיכון, את הפיזור, את אופק ההשקעה ואת הסיבה שבגללה כל נכס נמצא בתיק. לא לפעול מפחד, אבל גם לא להמשיך לרכוב בעיניים עצומות רק מפני שבשנים האחרונות כל ירידה הסתיימה בעלייה חדשה.
הבורסה אינה קורסת כרגע.
אבל היא שולחת איתותים שכדאי מאוד להקשיב להם.
נפט מעל 91 דולר. תשואת אג״ח ל־30 שנה ברמה שלא נראתה מאז 2007. מניות שבבים שמאבדות יותר מחמישה אחוזים ביום. מלחמה שאינה מסתיימת. נשיא שהפך חוסר צפיות לכלי מדיני. ועסקאות בהיקף של מיליארדים שבוצעו בתזמון שמספיק כדי להביא רגולטורים לבדוק מי ידע מה ומתי.
כל אחד מהדברים האלה לבדו יכול להתברר כרעש חולף. כאשר כולם מופיעים יחד, משקיע חכם אינו חייב לברוח, אבל הוא בהחלט חייב להפסיק לרוץ בעיניים עצומות.
וטראמפ? הוא הפך את הזיגזג למדיניות, והשווקים כבר למדו שכל משפט שלו מסוגל להזיז מיליארדים בתוך שניות.
עכשיו נותר לרגולטורים לברר את השאלה המטרידה מכולן:
האם מישהו ידע לאיזה כיוון יגיע הזיגזג — רגע לפני כל השאר?
ועד שתתקבל תשובה, המשקיע אינו צריך לפתור את התעלומה כדי להבין את המסר. בשוק שבו משפט אחד יכול להזיז מיליארדים, נפט יכול לשנות כיוון בתוך שעות ואג״ח ארוכות נותנות תשואה שלא נראתה מאז 2007 — זה איננו הזמן לפעול מתוך אופוריה וגם לא מתוך פאניקה.
זה הזמן לדעת בדיוק מה יש לך בתיק, מדוע קנית אותו וכמה כאב אתה מסוגל לספוג אם רכבת השדים תבחר פתאום בירידה הארוכה.
הבהרה: האמור בכתבה הוא מידע ופרשנות עיתונאית בלבד, אינו מהווה ייעוץ השקעות, המלצה לביצוע פעולה בניירות ערך או תחליף לייעוץ המתחשב בנתוניו ובצרכיו האישיים של כל אדם.
״עניין מרכזי״ — חדשות, סקופים, פרשנות, תרבות וסיפורים מרתקים מאז 1999.
