נתניהו גמור גם בוושינגטון ואפילו לטראמפ נמאס ממנו לחלוטין – ממש כמו לעם ישראל המלכה בקוצר רוח ל-27 באוקטובר כדי להיפטר ממנו פוליטית.
אבל ביבי כמו ביבי יעשה כל טריק אפשרי כדי לשרוד כולל להתגרות בארדואן עד כדי כך שהטורקים יפתחו בעימות ישיר עוד לפני הבחירות. נתניהו וכץ ניסו להתגרות שוב ושוב באיראן אבל טהרן סירבה ליפול למלכודת ועכשיו גם אנקרה מבינה מה מנסה נתניהו לעשות ומסרבת לשתף פעולה. בקיצור – כל העולם כולל כולם רוצים לראות את ביבי עף כפי שאירופה רצתה להעיף את אורבן ההונגרי. זה עבר שם והשאלה האם זה יקרה גם כאן ומדינת ישראל תינצל נחורבן.
האשמה חסרת תקדים מצד אחד האנשים המרכזיים של טראמפ במזרח התיכון: טום ברק מעלה בפומבי את האפשרות שהתקיפה הישראלית בבסיס אבו א־דוהור בסוריה נועדה להתגרות בטורקיה, לעורר תגובה צבאית ולייצר לנתניהו עימות ביטחוני שיועיל לו בבחירות. בישראל טוענים מנגד: מדובר בסיכול התבססות טורקית מסוכנת.
זו כבר אינה טענה של יריב פוליטי בישראל. היא מגיעה היישר מתוך ממשלו של דונלד טראמפ — והיא חריפה באופן יוצא דופן. טום ברק, שגריר ארצות הברית בטורקיה והשליח האמריקני המיוחד לסוריה, מעלה בפומבי את האפשרות שישראל תקפה את בסיס אבו א־דוהור בצפון סוריה כדי להתגרות בטורקיה ולגרום להסלמה צבאית, כאשר ברקע הבחירות בישראל ומצבו הפוליטי של נתניהו.
ברק אינו טוען שיש בידיו הוכחה שנתניהו הורה לפתוח במלחמה לצורכי בחירות. הוא מציג תרחיש אפשרי להסברת תקיפה שהפתיעה את הטורקים ושאת ההיגיון שמאחוריה האמריקנים מתקשים, לדבריו, להבין. אבל כאשר אדם שמונה בידי טראמפ ומנהל מטעמו את אחת הזירות הרגישות במזרח התיכון מוכן להעלות אפשרות כזאת בפומבי — זה כשלעצמו אירוע מדיני ופוליטי חריג.
לדברי ברק, אחת האפשרויות היא שישראל ביקשה פשוט “להתגרות בטורקיה” במהלך אגרסיבי שעשוי לזכות באהדה פוליטית בישראל לקראת הבחירות. האפשרות האחרת שהציג מטרידה מסוג אחר: כאוס בתהליך קבלת ההחלטות הישראלי, כאשר גורמים מדיניים ומודיעיניים מנהלים תיאומים בעוד דרג אחר מקבל במהירות החלטה מבצעית העלולה להצית את האזור.
וזה בדיוק המקום שבו הדברים הופכים נפיצים מבחינת נתניהו. ראש הממשלה מגיע לבחירות כשהליכוד נתון ללחץ בסקרים ויריביו מתחזקים. נתניהו בנה במשך עשרות שנים חלק גדול מכוחו הפוליטי סביב דימוי “מר ביטחון”. עימות חדש מול מעצמה אזורית כטורקיה מסוגל למחוק בתוך שעות את יוקר המחיה, האחריות למחדלים, המשברים הפנימיים ושאר הנושאים מסדר היום — ולהחזיר את הביטחון למרכז מערכת הבחירות.
וזה מה שהופך את דברי ברק לדרמטיים במיוחד: החשד אינו מושמע בידי האופוזיציה הישראלית אלא בידי נציג בכיר של ממשל טראמפ, המעורב ישירות ביחסים עם טורקיה וסוריה.
התקיפה שעוררה את הסערה בוצעה בבסיס חיל האוויר אבו א־דוהור במחוז אידליב בצפון־מערב סוריה, סמוך למרחב ההשפעה הטורקי. הבסיס, שהיה מושבת במשך שנים, עבר לאחרונה עבודות שנועדו להחזירו לפעילות, וגורמים טורקיים ביקרו בו זמן קצר לפני התקיפה. בישראל ראו בכך סימן להתבססות צבאית אפשרית של אנקרה.
העמדה הישראלית ברורה: אחרי שנים של מאבק בהתבססות האיראנית בסוריה, ישראל אינה מתכוונת לגלות שבמקומה נבנית תשתית צבאית של מעצמה אזורית אחרת. לטורקיה צבא גדול, תעשייה ביטחונית מתקדמת, מערכי טילים וכטב״מים והשפעה עצומה על השלטון החדש בדמשק. התבססות טורקית במתקנים צבאיים סוריים עלולה מבחינת ישראל להגביל את חופש הפעולה של חיל האוויר ולהפוך לאיום אסטרטגי.
אלא שברק מטיל ספק בצורך לפעול דווקא עכשיו. לדבריו, האמריקנים לא ראו ראיות לכך שטורקיה עמדה להציב בבסיס מערכות שיצרו איום מיידי על ישראל. בעוד ישראל מדברת על סיכול איום מתהווה, וושינגטון שואלת מדוע נדרש מהלך שהיה עלול להביא להתנגשות ישירה עם הטורקים.
וזה כמעט קרה. לדברי ברק, אנקרה הופתעה מהתקיפה ותגובה טורקית הייתה עלולה להכניס את שתי המדינות למסלול הסלמה מסוכן. כאשר מטוסים ישראליים וטורקיים פועלים באותו מרחב, די בזיהוי שגוי, שיגור אחד או החלטה המתקבלת בתוך דקות כדי להפוך מתיחות מדינית למלחמה שאיש לא תכנן.
גם בשאלה אם האמריקנים ידעו מראש קיימת מחלוקת. ברק טען כי וושינגטון לא קיבלה התרעה מוקדמת. שר הביטחון ישראל כ״ץ הציג גרסה אחרת ולפיה מידע מודיעיני הועבר לאמריקנים וגם הסורים הוזהרו. אם גרסת ברק נכונה, ישראל ביצעה פעולה בעלת פוטנציאל להתנגשות עם אחת מבעלות הברית החשובות של ארצות הברית באזור מבלי שהאמריקנים ידעו מראש מה עומד להתרחש.
מכאן הלחץ האמריקני להקים מנגנון תיאום בין ישראל, טורקיה וסוריה שימנע התנגשות. טראמפ אינו מעוניין במלחמה ישראלית־טורקית. הוא מטפח את יחסיו עם רג’פ טאיפ ארדואן ורואה בטורקיה שחקן מרכזי בעיצוב סוריה החדשה. מבחינת וושינגטון, אנקרה אינה אויב שיש לסלק מהזירה אלא בעלת ברית שאיתה צריך לעבוד.
וזו בעיה הולכת וגדלה עבור נתניהו. במשך שנים הקרבה לטראמפ הייתה מנכסיו הפוליטיים החשובים ביותר. אלא שהאינטרסים שלהם כבר אינם חופפים אוטומטית. טראמפ רוצה לסיים מלחמות ולבנות מערכת אזורית שבה טורקיה, סעודיה ומדינות נוספות ממלאות תפקיד מרכזי. נתניהו רואה בחלק מאותם שחקנים איומים שיש לבלום.
עכשיו המחלוקת פורצת החוצה בדרך רגישה במיוחד עבור ראש הממשלה: שליחו של טראמפ מעלה אפשרות שפעולה צבאית ישראלית נגד יעד הקשור לטורקיה נועדה גם לייצר רווח פוליטי לקראת הבחירות.
הטענה הישראלית בדבר סכנת ההתבססות הטורקית אינה מופרכת. ארדואן מנהל זה שנים מדיניות עוינת כלפי ישראל, והעמקת הנוכחות הטורקית בסוריה מחייבת מעקב והיערכות. השאלה היא האם האיום הצדיק פעולה מיידית שהייתה עלולה להצית עימות בין שניים מהצבאות החזקים באזור.
וזו השאלה שטום ברק הניח עכשיו בפומבי על השולחן: האם ישראל מנעה איום טורקי לפני שהתבסס — או שממשלת נתניהו התקרבה ביודעין לעימות עם טורקיה דווקא כאשר ראש הממשלה נכנס למערכת בחירות קשה?
עד היום שאלה כזאת הייתה נשמעת בישראל כהאשמה חריפה של יריבי נתניהו. עכשיו היא נשמעת מתוך ממשלו של דונלד טראמפ.
וזה הסיפור הגדול באמת: אם אפילו בוושינגטון מתחילים לחשוד שהבחירות בישראל עלולות להפוך את טורקיה לאויב הבא — היחסים בין טראמפ לנתניהו נכנסו לשלב חדש, נפיץ ומסוכן בהרבה.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
