האם תעלולי השהייה וההפרות המכוונות והתכופות של הפסקת האש יימשכו עד לאחר ה-27 באוקטובר. בעצם הכל תלוי בטראמפ ובינתיים נתניהו מרשה לעצמו דברים שהיה נמנע מהם בחודשים קודמים. וזאת לדעת – הוא מיואש. מצבו בסקרים מזעזע. הרשימה שהמליך בליכוד – מזעזעת ומשפילה. מעולם לא היתה רשימה כה ירודה, רונית יסמנים לקקנים ונעדרת דמויות בולטות בעלות רקורד מדיני, ביטחוני, מדעי, ציבורי וחברתי כמו הפעם. הליכוד 2026 הוא פשוט בושה לליכוד לדורותיו.
לכן, ביבי משחק על זמן, מתגרה, מחסל, מייצר מהמורות ומשחק על זמן. הוא פוחד מהידלדלות נוספת ברשימתו וזליגה ימינה לבן גביר. הוא משקשק מאייזנקוט, חושש מהתנגדות פנימית ורואה בעיניים כלות את קצה הדרך הפוליטית שעלולה גם לסלול את דרכו לכלא בשל הרשעה פלילית.
תלכו מבחינתו הכל כשר כדי לשרוד. טורקיה, מצרים וקטאר פרסמו היום גינוי משותף חריף לישראל והזהירו כי המשך התקיפות בעזה מסכן את הפסקת האש ואת המהלך לסיום המלחמה. מאחורי ההודעה מתנהל מאבק חריף על השלב הבא: נתניהו מתנגד להתקדמות בנסיגה כל עוד חמאס אינו מפורק מנשקו, בעוד המתווכות מבקשות לקדם פירוז ונסיגה במקביל. ובדיוק היום מציגים צה״ל והשב״כ את הטיעון הישראלי הנגדי: לטענתם, חמאס עדיין מפעיל מנגנוני חקירה ועינויים נגד פלסטינים בתוך בית החולים נאצר בח׳אן יונס.
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
המאבק על סיום מלחמת עזה עלה היום מדרגה. טורקיה, מצרים וקטאר, שלוש המדינות המרכזיות במערכת התיווך, יצאו בהודעה משותפת חריפה נגד התקיפות הישראליות האחרונות ברצועה וקראו לישראל לעמוד בהתחייבויותיה במסגרת הפסקת האש. לדבריהן, המשך התקיפות פוגע במאמצים האזוריים והבינלאומיים לקדם את סיום המלחמה ועלול להביא להסלמה מחודשת.
המתווכות אינן מסתפקות בגינוי. הן קוראות לקהילה הבינלאומית ולמועצת השלום לפעול לשמירת הפסקת האש ולהבטיח את המשך התהליך. המשמעות המדינית ברורה: הלחץ לסיום המלחמה מופנה עכשיו לא רק לחמאס אלא יותר ויותר גם לישראל ולנתניהו.
מאחורי ההודעה מסתתרת המחלוקת שמונעת כרגע את פריצת הדרך. האמריקנים והמתווכות מבקשים להתקדם למהלך מדורג שבו פירוז חמאס, הכנסת מנגנוני ביטחון ושלטון חלופיים ונסיגת צה״ל מתקדמים זה לצד זה. נתניהו מתנגד נחרצות לסדר הפעולות הזה ודורש שפירוק חמאס מנשקו יהיה תנאי ממשי להתקדמות הישראלית בנסיגה ולא הבטחה שאמורה להתממש לאחר שצה״ל כבר יוותר על אחיזתו בשטח.
זה אינו ויכוח טכני על לוחות זמנים. זה לב המאבק על סיום המלחמה.
נתניהו חושש שישראל תיסוג, הלחץ הבינלאומי ימנע ממנה לחזור, וחמאס יסתיר נשק, ישקם את מנגנוניו ויישאר הכוח האמיתי ברצועה. המתווכות חוששות מן התרחיש ההפוך: שישראל תוכל להמשיך לטעון שחמאס עדיין לא פורק לחלוטין מנשקו, ובכך לדחות שוב ושוב את הנסיגה ואת סיום המלחמה.
מבחינת מבקריו, נתניהו מציב אפוא תנאי שניתן להאריך כמעט ללא סוף. כל חוליה חמושה, מנהרה שלא אותרה או ניסיון התארגנות יכולים לשמש הצדקה להמשך הפעילות הצבאית. מכאן גם החשד שהוא אינו רק מתווכח על תנאי ההסדר אלא מנסה לשבש את המעבר לשלב הבא ולשמר בידי ישראל את חופש הפעולה הצבאי ואת השליטה בקצב הנסיגה.
נתניהו מציג תמונה הפוכה לחלוטין. מבחינתו, נסיגה לפני פירוז אמיתי אינה סיום המלחמה אלא מתכון להשארת חמאס בשלטון לאחר כל המחיר ששילמה ישראל. הוא אינו מוכן לקבל מצב שבו ארגון הטרור יחליף את שלטונו הגלוי במנגנון מחתרתי חמוש וימתין להזדמנות להשתלט מחדש.
וזה בדיוק המקום שבו נכנסה היום לתמונה הודעת צה״ל והשב״כ.
לפי מערכת הביטחון הישראלית, חמאס משתמש בבית החולים נאצר בח׳אן יונס לביצוע חקירות ביטחוניות ולעינויים של פלסטינים. צה״ל והשב״כ טוענים שאנשי מנגנוני הביטחון והמודיעין של הארגון פועלים מתוך המתחם הרפואי ומשתמשים בחקירות, באיומים ובאלימות כדי להרתיע מתנגדים ולשמר את שליטת חמאס באוכלוסייה.
מדובר במידע שמפרסמת מערכת הביטחון הישראלית ולא בממצא שאומת באופן עצמאי, ולכן נכון לייחס אותו במפורש לצה״ל ולשב״כ. אבל אם התמונה שהם מציגים נכונה, היא מעניקה לטיעון הישראלי המחשה חזקה: חמאס אולי איבד חלק גדול מכוחו הצבאי ומוסדות שלטונו, אבל הוא עדיין מסוגל לכאורה להפעיל מנגנוני מודיעין, חקירה והפחדה נגד האוכלוסייה הפלסטינית.
וכאן מתחברות שתי החדשות הגדולות של היום לסיפור אחד.
המתווכות אומרות לישראל: הפסיקו לתקוף, עמדו בהתחייבויות ואפשרו לתהליך להתקדם.
ישראל משיבה למעשה: אתם דורשים מאיתנו לצאת בזמן שחמאס עדיין מסוגל לעצור פלסטינים, לחקור אותם ולהטיל עליהם אימה. מי יעצור אותו אחרי שנצא?
זהו הפלונטר האמיתי.
שלטון אינו רק ממשלה, שרים ומשרדים. מי שמחזיק בנשק, במודיעין וביכולת לעצור את מתנגדיו יכול להמשיך להיות בעל הבית גם כאשר גוף אזרחי אחר אוסף את האשפה, משלם משכורות ומפעיל בתי ספר. אם חמאס ימשיך להחזיק בכוח הזה, החלפת הממשלה לבדה לא תשנה בהכרח את המציאות ברצועה.
לשם כך נועד כוח הייצוב הבינלאומי המתוכנן. האמריקנים והמתווכות מבקשים להכניס לעזה כוח שיוכל למלא את החלל בין נסיגת צה״ל לבין התבססותו של שלטון פלסטיני חלופי, להגן על המנגנון החדש ולמנוע מחמאס לחזור ולהשתלט.
אבל כאן מגיע המבחן האמיתי: האם אותו כוח יהיה מוכן ומסוגל לפרק אנשי חמאס מנשקם ולהגן על פלסטינים שיתנגדו לארגון?
אם התשובה שלילית, החשש הישראלי מוצדק. ישראל עלולה לצאת מעזה ולגלות שבתוך זמן קצר חמאס שב להיות הכוח שמכתיב את המציאות.
אבל גם למתווכות יש טיעון שקשה להתעלם ממנו. אי אפשר לבנות שלטון חלופי, להכניס כוח בינלאומי ולשקם את הרצועה אם ישראל ממשיכה לתקוף ושומרת לעצמה חופש פעולה צבאי ללא גבול זמן ברור. בשלב מסוים, הן אומרות למעשה, ישראל צריכה להיות מוכנה להעביר את האחריות למנגנון החדש.
לכן המאבק עובר עכשיו אל טראמפ.
המתווכות מבקשות ממנו להפעיל את השפעתו על ישראל ולמנוע את קריסת הפסקת האש. נתניהו מבקש ממנו שלא לכפות נסיגה שתתרחש לפני שחמאס איבד את כוחו הצבאי. חמאס, מצדו, אינו מוכן למסור מראש את הנכס החשוב ביותר שנותר בידיו — הנשק — בלי ודאות שישראל אכן יוצאת.
כל צד דורש מן האחר להמר ראשון.
וזה גם מה שהופך את התנגדותו של נתניהו לקריטית. כל עוד הוא אינו משתכנע שהמנגנון החדש מסוגל למנוע מחמאס לחזור לשלוט, הוא ימשיך לבלום את הנסיגה ולהפעיל כוח נגד הארגון. אלא שככל שהזמן חולף, המתווכות רואות בהתנהלות הזאת פחות אמצעי ביטחוני ויותר מכשול בפני סיום המלחמה.
מכאן החרפת הטון כלפי ישראל.
טראמפ נמצא עכשיו בין שתי סכנות. אם יאפשר לנתניהו להמשיך לעכב את הנסיגה עד שחמאס יפורק לחלוטין מנשקו, ייתכן שהמלחמה פשוט לא תסתיים. אם ילחץ על ישראל לצאת מהר מדי וחמאס יישאר הכוח החמוש והמאורגן ביותר ברצועה, הוא עלול לגלות שסיים את המלחמה — אבל החזיר את עזה לחמאס.
בין שתי האפשרויות האלה מתנהל עכשיו הקרב האמיתי. לא על עוד תקיפה ולא על עוד הודעת גינוי, אלא על השאלה מי ימצמץ ראשון.
והפעם, בניגוד לרוב שנות המלחמה, הלחץ כבר אינו מופנה רק לחמאס. הוא מופנה יותר ויותר גם לנתניהו.
עניין מרכזי — חדשות וסקופים מאז 1999.
