ארבעה ימים לפני סגירת הרשימות לכנסת מתבררת סוף־סוף התמונה האמיתית של בחירות 2026: גדי איזנקוט מאיים על הבכורה של נתניהו, האיחוד של בנט ולפיד סובל מעודף מועמדים ומנשירה גדולה של אנשי יש עתיד, בני גנץ נמצא בסכנת מחיקה, ובימין נתניהו נלחם למנוע בזבוז קולות אצל שותפיו. אבל מעל כל הדרמות האישיות מרחפת עובדה אחת חשובה בהרבה — נכון לעכשיו לא לנתניהו ולא למתנגדיו יש 61 מנדטים.
ביום שני ושלישי, 7 ו־8 בספטמבר, יוגשו הרשימות לכנסת ה־26 לקראת הבחירות ב־27 באוקטובר. עד אז עוד אפשר להתאחד, לפרוש, לשריין ולשנות מקומות. אחרי סגירת הדלת בוועדת הבחירות יישארו המפלגות עם הרשימות שבנו — והבוחרים עם מפה פוליטית מפוצלת שבה כמה אלפי קולות לכאן או לכאן עשויים לקבוע מי יהיה ראש הממשלה.
המהפך הגדול ביותר במרכז מתרחש סביב גדי איזנקוט. מפלגת ישר שלו מתייצבת בסקרים באזור 22–24 מנדטים ובחלקם עוברת את הליכוד. בסקר המדד האחרון קיבל איזנקוט 22 מנדטים לעומת 21 לנתניהו, ואף הוביל עליו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה. סביבו כבר התגבשה רשימה הכוללת בין היתר את יורם כהן, מתן כהנא, שאול מרידור, אורית פרקש הכהן, אלעזר שטרן, כמיל אבו רוקון ורועי פולקמן. בעוד יריביו נאבקים על כל מקום ריאלי, לאיזנקוט נוצרה בעיה הפוכה: מספר המנדטים הצפוי גדול ממספר השמות הבולטים שגייס עד כה.
אצל נפתלי בנט ויאיר לפיד המצב כמעט הפוך. האיחוד ביניהם נועד ליצור כוח מרכזי גדול, אבל בסקרים האחרונים ״ביחד״ מקבלת בערך 12–15 מנדטים — הרבה פחות ממספר האנשים המבקשים להשתבץ במקומות הריאליים. בנט הביא עמו שורה ארוכה של מועמדים, ובמקביל רק כמחצית מ־24 חברי הכנסת שנבחרו מטעם יש עתיד ב־2022 צפויים להישאר ברשימה החדשה.
זו כבר אינה תחלופה שגרתית. קארין אלהרר הודיעה שלא תתמודד, אחרי מאיר כהן ומיקי לוי. גם דבי ביטון וטטיאנה מזרסקי יצאו מהרשימה, אחרים פרשו קודם לכן מהפוליטיקה, ואלעזר שטרן עבר לאיזנקוט. מאחורי הודעות הפרישה המכובדות מסתתרת גם מתמטיקה פוליטית פשוטה: יש הרבה יותר מועמדים ממושבים שהסקרים מעניקים לבנט וללפיד. האיחוד הציל את לפיד מהתמודדות עצמאית קשה, אבל הוא גם מסיים למעשה את יש עתיד במתכונתה המוכרת כמפלגה גדולה ועצמאית.
אם לפיד מתכווץ, בני גנץ נמצא כבר באזור מסוכן בהרבה. כחול לבן, שבעבר התמודדה על ראשות הממשלה וזכתה ביותר משלושים מנדטים, מקבלת בסקר המדד האחרון 1.2 אחוז בלבד. גם מסגרות מרכז־ימין חדשות של גלעד ארדן ושל חילי טרופר ויועז הנדל אינן עוברות כרגע את אחוז החסימה. ניסיונות החיבור נתקלו במחלוקות על הדרך, על השותפים העתידיים וכמובן גם על המקומות ברשימה. ארבעה ימים לפני הסגירה, מרכז המפה עמוס באישים מוכרים שחלקם עלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת.
וזה כבר אינו עניינם הפרטי של גנץ, טרופר, הנדל או ארדן. בסקר המדד האחרון 7.2 אחוזים מהקולות ניתנו למפלגות שאינן עוברות את אחוז החסימה. מדובר בפוטנציאל של מאות אלפי קולות שיכולים להיעלם לחלוטין מחישוב המנדטים. בבחירות שבהן שני הגושים רחוקים מרוב, זה עשוי להיות הסיפור שמכריע את המדינה.
גם נתניהו מבין שהאויב המסוכן ביותר שלו כרגע אינו בהכרח איזנקוט אלא אחוז החסימה. הליכוד עדיין מתמודד על המקום הראשון, אבל נתניהו זקוק כמעט לכל קול בימין כדי להגיע ל־61. לכן הוא לוחץ על שותפיו לצמצם את הפיצול. סמוטריץ׳ התחבר למשה פייגלין וזהות, בן גביר שומר על כוח עצמאי, ועופר וינטר הפך לפתע לשחקן משמעותי: בסקר המדד האחרון עמך ישראל שלו עוברת לראשונה את אחוז החסימה ומקבלת ארבעה מנדטים.
עבור נתניהו, ארבעה מנדטים של וינטר יכולים להיות מתנה או אסון. אם וינטר עובר ונשאר במחנה התומך בו — הוא עשוי לסייע לו להרכיב ממשלה. אם הוא מקבל מעט פחות מ־3.25 אחוזים, עשרות אלפי קולות ימין נזרקים לפח. נתניהו כבר מכיר היטב את התסריט הזה מבחירות קודמות ולכן מפעיל לחץ כבד למנוע אותו.
בתוך הליכוד עצמו נותרה לנתניהו יכולת להשפיע על ההרכב באמצעות השריונים שקיבל. גדעון סער ומישל בוסקילה משתלבים במסגרת המיזוג עם תקווה חדשה, אבי דיכטר צפוי לקבל שריון לאחר כישלונו בפריימריז, ובימים האחרונים עדיין מתנהלים חיפושים אחר שמות נוספים. גם שם המאבק אינו רק על כבוד: כל שריון דוחק את מי שמתחתיו מקום נוסף לאחור.
ומה אומרים המספרים? בסקר המדד האחרון ישר קיבלה 22, הליכוד 21, ביחד 12, הדמוקרטים 11, הרשימה המשותפת 9, ישראל ביתנו ויהדות התורה 8 כל אחת, עוצמה יהודית וש״ס 7 כל אחת, סמוטריץ׳־פייגלין 6, רע״ם 5 ווינטר 4. החלוקה לגושים כמעט מושלמת בסימטריה שלה: 53 לקואליציית נתניהו, 53 למתנגדיו ו־14 למפלגות הערביות.
בסקרים אחרים המספרים זזים, אבל הבעיה אינה נעלמת. ממוצע הסקרים מציב את שני המחנות באזור אמצע שנות החמישים, בלי רוב ברור. כלומר גם אם איזנקוט יסיים כמפלגה הגדולה ביותר, אין בכך הבטחה שיוכל להרכיב ממשלה; וגם אם הליכוד יאבד את המקום הראשון, נתניהו עדיין יכול להישאר ראש הממשלה אם יצליח להביא את כל גוש הימין מעבר לקו 61.
וכאן נכנסות המפלגות הערביות. הרשימה המשותפת המחודשת ורע״ם עשויות להחזיק יחד במספר דו־ספרתי משמעותי של מנדטים. אלא שלא כל מפלגות המרכז מוכנות להקים ממשלה הנשענת עליהן, ולא כל המפלגות הערביות מוכנות להיות שותפות בקואליציה. לכן הן עשויות להיות לשון המאזניים גם בלי להיכנס לממשלה: עצם גודלן קובע כמה מנדטים נותרים לשני הגושים האחרים.
זוהי אפוא תמונת המצב ארבעה ימים לפני סגירת הרשימות: איזנקוט מתחזק והפך ליריב הישיר של נתניהו; בנט ולפיד נאבקים לדחוס שתי מערכות פוליטיות לרשימה אחת; יש עתיד הישנה מתפרקת; גנץ על סף היעלמות; נתניהו מנסה לאסוף את שברי הימין; וינטר הפך למשתנה שאיש אינו יכול להתעלם ממנו; והערבים מחזיקים בגוש גדול שאי אפשר להרכיב את משוואת הממשלה בלעדיו.
כל השאר — השריונים, העלבונות, הפרישות והקרבות על המקום ה־12 או ה־17 — הוא הרעש שמסביב.
ביום שלישי בלילה ייסגרו הרשימות. אז תתחיל מערכת הבחירות האמיתית עם שאלה אחת בלבד:
מי יצליח להפוך את המפה המפוצלת הזאת ל־61.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שווה לעקוב.
