מלחמת הסחר בין ארצות הברית לקנדה עלתה מדרגה: וושינגטון אסרה לחלוטין יבוא קנדי בשווי כמעט מיליארד דולר, ובהם משקאות אלכוהוליים, מוצרי חלב ואופנועים. ראש ממשלת קנדה מארק קרני הודיע היום כי אינו מתכוון כרגע להוסיף מכסי נקם, אך גם אינו מתקפל. במילים פשוטות: טראמפ משתמש בשוק האמריקני העצום כדי לכפות תנאים; קרני החליט שהפתרון לטווח הארוך הוא להיות פחות תלוי באמריקה.
וזה כבר אינו סכסוך על ויסקי וגבינות. ארצות הברית הטילה מכסים של עד 50% על סחורות קנדיות, קנדה הגיבה במכסים על כ־20 מיליארד דולר של יבוא אמריקני, והמשא ומתן תקוע. ממשל טראמפ מאותת שאין לו דחיפות להגיע להסכם ואף מתכנן מכסים נוספים על מכוניות, חלקי רכב ופלדה קנדיים.
המחיר בקנדה כבר מוחשי. יצרנית הפלדה סטלקו משביתה פעילות בהמילטון ועד 500 עובדים עלולים להיפגע. הביקוש בשווקים שלה ירד בכ־25%. יותר מ־70% מהיצוא הקנדי מופנה לארה״ב, ולכן לטראמפ יש מנוף לחץ אדיר שקנדה אינה יכולה להחליף במהירות.
אבל כאן מתחיל הסיפור הגדול באמת. הלחץ של טראמפ דוחף את קנדה לכיוון אירופה. קרני והאיחוד האירופי מקדמים ״ברית ייחודית״ בתחומי סחר, אנרגיה, מחצבים קריטיים, ביטחון, טכנולוגיה ובינה מלאכותית. נשיאת הנציבות אורסולה פון דר ליין אף הציעה לבחון מעמד חדש של ״חברה שותפה״ לקנדה. גם אוסטרליה ובריטניה מוזכרות כחלק אפשרי מהתקרבות רחבה יותר בין מעצמות הביניים.
זו עלולה להיות התוצאה ההפוכה מזו שטראמפ מבקש: הוא רוצה להחזיר מפעלים, השקעות ומשרות לארה״ב, אבל ככל שהוא משתמש בגישה לשוק האמריקני כנשק, בעלות בריתה מחפשות דרכים לצמצם את תלותן בו.
וגם האמריקנים משלמים. כאשר מוטל מכס על פלדה, אלומיניום או חלקי רכב קנדיים, היבואן והמפעל האמריקני משלמים יותר; העלות עלולה להתגלגל למכונית, למכשיר ולמוצר בחנות. קנדה היא גם הלקוחה הגדולה בעולם של היצוא האמריקני, ולכן מכסי הנגד שלה פוגעים ביצרנים ובחקלאים בארה״ב.
זהו ההימור הגדול של טראמפ: לספוג התייקרויות ושיבושים עכשיו כדי להכריח חברות לייצר באמריקה בעתיד. קרני מהמר על ההפך — שהלחץ האמריקני יאיץ בניית שווקים חלופיים באירופה ובאסיה.
מלחמת הסחר עם קנדה היא לכן רק המעבדה. השאלה האמיתית היא האם טראמפ מחזיר את הייצור לאמריקה — או מלמד את שאר העולם כיצד להסתדר בלעדיה.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
