רעידת אדמה בכדורגל העולמי: מנצ׳סטר סיטי הורשעה ב־114 מ־115 סעיפים — ועכשיו האימפריה של אבו דאבי נלחמת על עתידה.
שאלת המשך קיומו של מועדון הכדורגל מנצ׳סטר סיטי במתכונתו הקיימת היא היום הנושא החם בעולם הספורט. הכל החל בכך שהמועדון הורשע ב־114 מתוך 115 הסעיפים הנוגעים להפרות הכללים הפיננסיים, בפרשה שבמרכזה הסתרה ועיוות של הכנסות והוצאות בהיקף של יותר מ־900 מיליון ליש״ט — יותר ממיליארד דולר — כדי ליצור מצג שאפשר לסיטי להוציא סכומי עתק ובה בעת להיראות כמי שעומדת במגבלות הכספיות של הכדורגל האנגלי והאירופי.
וזה הרבה יותר מסיפור חשבונאי. על הפרק נמצאים עכשיו הפחתת נקודות, קנסות, סנקציות ספורטיביות קשות ואפשרות של הורדה מהפרמייר ליג. במקביל כבר מתעוררות שאלות נפיצות עוד יותר: האם אפשר לשלול מסיטי אליפויות שבהן זכתה בתקופה הרלוונטית, האם יריבותיה ידרשו פיצויים של מאות מיליוני ליש״ט, האם הנהלת המועדון תוכל להישאר בתפקידה, מה יקרה לשחקנים ולחוזים שלהם אם הקבוצה תורד ליגה — ובעיקר האם מודל האימפריה שנבנתה במנצ׳סטר בכספי אבו דאבי יוכל להמשיך לפעול כפי שפעל עד היום. העונש טרם נקבע וסיטי הודיעה שתערער, ולכן אף אחד מהתרחישים האלה עדיין אינו עובדה מוגמרת.
כדי להבין את ממדי הפרשה צריך להבין תחילה מי היא בכלל מנצ׳סטר סיטי של ימינו ומאיפה הגיע הכסף ששינה אותה.
בשנת 2008 נרכש המועדון בידי Abu Dhabi United Group, חברת ההשקעות של השייח׳ מנסור בן זאיד אל נהיאן. מנסור אינו סתם מיליארדר חובב כדורגל. הוא בן למשפחת אל נהיאן השלטת באבו דאבי, אחיו של נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד, ומשמש סגן נשיא איחוד האמירויות. מאחוריו ניצבת אחת המשפחות בעלות העוצמה הכלכלית והפוליטית הגדולה בעולם הערבי, במדינה שעושרה העצום נבנה על עתודות נפט וגז והשקעות גלובליות.
הרכישה שינתה כמעט בן־לילה את חוקי המשחק. סיטי היתה מועדון ותיק ובעל קהל עצום, אבל רחוקה מאוד ממעמדן הספורטיבי והכלכלי של מנצ׳סטר יונייטד, ריאל מדריד וברצלונה. לפתע לא היתה כמעט עסקה שהיתה גדולה עליה. שחקנים הגיעו במאות מיליוני ליש״ט, המשכורות זינקו, מתקני אימונים מהמשוכללים בעולם נבנו והקבוצה הפכה בהדרגה למכונת כדורגל.
אלא שבדיוק כאן נכנסו כללי הפייר פליי הפיננסי. הם אינם אוסרים על מנסור להיות עשיר ואינם אוסרים עליו להיות בעלים של קבוצת כדורגל. הם נועדו למנוע מצב שבו בעלים בעל כיסים כמעט בלתי מוגבלים פשוט מזרים כמה כסף שהוא רוצה, קונה את מיטב השחקנים בעולם ומותיר למועדונים שאינם נהנים מגב כלכלי דומה סיכוי מוגבל להתחרות בו.
לכן נוצר עיקרון בסיסי: מועדון רשאי להוציא בהתאם להכנסות שהוא מייצר. חסויות, מכירת כרטיסים, זכויות שידור, מסחר, פרסים והכנסות עסקיות אחרות מגדילות את יכולתו להוציא. כסף שבעלים מזרים מכיסו אינו יכול פשוט להתחפש להכנסה עסקית עצמאית.
והוועדה קבעה שזה בדיוק מה שסיטי עשתה במשך שנים.
בין עונות 2009/10 ל־2017/18 סיטי יצרה והסתמכה על חוזים מסחריים שהוועדה הגדירה כחוזי דמה — הסכמים שלא שיקפו את העסקה האמיתית בין הצדדים. חברות חסות שילמו רק חלק מהסכומים שנרשמו על שמן, ואת היתרה מימנה Abu Dhabi United Group, החברה שהחזיקה במועדון. במקביל נעשה שימוש בהסדרים נוספים שנועדו להציג הוצאות תפעוליות נמוכות מכפי שהיו באמת.
זהו לב הסיפור.
נניח שחברה מסחרית משלמת למועדון 20 מיליון ליש״ט עבור חסות, אבל בדוחות מופיעה חסות של 60 מיליון. אם 40 המיליון הנוספים מגיעים למעשה מבעל המועדון, נוצרה על הנייר הכנסה מסחרית שאינה משקפת את העסקה האמיתית. ההכנסה המנופחת מאפשרת למועדון להוציא יותר על שחקנים ומשכורות ועדיין להיראות כמי שעומד במגבלות.
הוועדה קבעה כי באמצעות מכלול ההסדרים האלה נופחו הכנסותיה של סיטי והוקטנו הוצאותיה ביותר מ־900 מיליון ליש״ט. אילו העסקאות היו מדווחות במלואן כפי שהתרחשו בפועל, המועדון היה חורג בסכום גדול מאוד ממגבלות ההוצאה הן של הפרמייר ליג והן של אופ״א. הוועדה אף קבעה שסיטי התכוונה לעקוף את כללי הליגה.
ולא מדובר רק בחסויות.
אחד החלקים המעניינים בפרשה הוא הסדר Fordham, שנגע לזכויות התדמית של שחקני סיטי. הוועדה קבעה כי גם כאן הופעל מבנה מעגלי שמומן באמצעות חברת הבעלות ואפשר למועדון להציג הוצאות נמוכות יותר. נוסף לכך נקבע שסיטי הגישה חשבונות שלא שיקפו את מצבה האמיתי והסתירה את התמונה מרואי החשבון ומרגולטורי הכדורגל.
אפילו חוזהו של המאמן רוברטו מנצ׳יני, שהוביל את סיטי לאליפות הדרמטית של 2012, חזר לכותרות. כבר לפני שנים פורסמו טענות שלפיהן לצד חוזהו בסיטי היה לו הסכם ייעוץ עם אל־ג׳זירה מאבו דאבי. מנצ׳יני אמר השבוע שהעניין אינו באחריותו וכי אם היתה בעיה, האחריות היתה של המועדון.
כך מקבלת האליפות ההיסטורית של 2012 משמעות חדשה. זו היתה האליפות שהפכה את סיטי באמת לאימפריה: שערו של סרחיו אגוארו בתוספת הזמן מול קווינס פארק ריינג׳רס העניק לה את התואר על חשבון מנצ׳סטר יונייטד בהפרש שערים. מאז הגיעו עוד ועוד אליפויות, גביעים ולבסוף גם ליגת האלופות. סיטי הפכה ממועדון שחי במשך שנים בצלה של יונייטד לאחד הכוחות הדומיננטיים בעולם.
אבל עכשיו עולה השאלה שאי אפשר לברוח ממנה: אם היכולת הכלכלית שבאמצעותה נבנה הסגל הושגה בחלקה באמצעות מנגנונים שהפרו את הכללים, מה המשמעות לגבי התחרות עצמה?
אין פירוש הדבר שהמשחקים היו מכורים. אין טענה שהשחקנים לא התאמצו או שהשער של אגוארו לא היה חוקי. הבעיה אחרת לגמרי: כאשר קבוצה אחת מסוגלת להעמיד סגל יקר ועמוק יותר באמצעות יכולת כלכלית שהושגה תוך עקיפת המגבלות החלות גם על יריבותיה, הפגיעה האפשרית היא בעצם תנאי התחרות.
מכאן מגיע הוויכוח על האליפויות. נכון לעכשיו לא נשלל מסיטי שום תואר. גם וויין רוני, שהיה שחקן מנצ׳סטר יונייטד באותה עונת 2012 ואיבד את האליפות לסיטי באופן הכואב ביותר שאפשר לדמיין, מתנגד להענקת התואר ליונייטד בדיעבד. לדבריו, השחקנים זכו באליפות על הדשא ולא בהכרח ידעו דבר על הנעשה בחשבונות. לעומת זאת הוא תומך בענישה קשה של המועדון והנהלתו, לרבות הורדה לליגה נמוכה והגבלות הוצאה.
ומכאן מגיעה שאלת הפיצויים — פצצה כלכלית שעשויה להתברר כגדולה אפילו מהקנס שתטיל הליגה. מועדון שסיים במקום החמישי במקום הרביעי יכול לטעון שאיבד הכנסה מליגת האלופות. מי שסיים שני יכול לטעון שאיבד אליפות והכנסות הנלוות אליה. הדרך מתביעות כאלה ועד לפיצוי ממשי ארוכה ומורכבת, אבל ההרשעה מעניקה לדיון בסיס חדש לחלוטין.
גם הנהלת המועדון נמצאת עכשיו במוקד. דיוויד ברנשטיין, יו״ר מנצ׳סטר סיטי לשעבר ואוהד המועדון כל חייו, קרא להתפטרות הדירקטורים ואמר שאם ההרשעה תעמוד, קנס כספי פשוט אינו מספיק. הוא אף העלה את האפשרות שהמועדון יוצא מן הפרמייר ליג. זו אינה החלטת הליגה אלא עמדתו של ברנשטיין, אבל כאשר אדם שהיה יו״ר סיטי אומר שהנהלתה אינה יכולה להמשיך, קשה להפריז בעוצמת המשבר.
הפרמייר ליג עצמה נמצאת עכשיו במלכוד. היא כבר הפחיתה נקודות מאברטון ומנוטינגהאם פורסט בגין הפרות פיננסיות קטנות בהרבה. קנס בלבד לסיטי עלול להיראות חסר משמעות: מה משמעותו של קנס של עשרות מיליוני ליש״ט לגוף הנשען על הון בסדר הגודל של אבו דאבי? מצד שני, הורדת אחד המועדונים הגדולים בעולם מן הפרמייר ליג תהיה רעידת אדמה מסחרית, משפטית וספורטיבית.
לוועדה יש סמכות רחבה, והעונשים האפשריים כוללים קנסות, הפחתת נקודות וסנקציות ספורטיביות אחרות. הדיון בעונש ייערך בנפרד וסיטי רשאית לערער על ההכרעה. כלומר, אין כרגע החלטה שסיטי יורדת ליגה, אין החלטה שמוחקים לה אליפויות ואין החלטה שמגרשים אותה מהפרמייר ליג. אבל לאחר שההרשעה כבר ניתנה, אלה אינם עוד תרחישי פנטזיה של אוהדים יריבים אלא שאלות ממשיות שההליך יצטרך להתמודד איתן.
ויש גם את שאלת השחקנים. ארלינג הולאנד וחלק גדול מהסגל הנוכחי לא היו במועדון בשנים שבהן בוצעו ההפרות המרכזיות. הם אינם נאשמים בדבר. אבל אם סיטי תספוג הפחתת נקודות עצומה או תורד ליגה, ההשלכות עלולות להגיע מיד לחדר ההלבשה: שחקני־על רוצים לשחק בליגת האלופות ובפרמייר ליג, חוזים מסחריים עלולים להיפגע, ההכנסות עשויות לצנוח ושחקנים עלולים לבקש לעזוב.
מה שנראה היום כמו ענישה של מועדון על מעשים מלפני שנים עלול בתוך חודשים לשנות לחלוטין את הקבוצה שעל הדשא. הורדה לליגה נמוכה עלולה לגרור ירידה דרמטית בהכנסות משידורים, חסויות וכרטיסים, להקשות על החזקת סגל ששכרו מותאם לצמרת העולמית ולחייב בנייה מחדש של המועדון.
ויש שאלה גדולה עוד יותר: האם תידרש סיטי לשנות את מודל הפעילות שלה. מנסור אינו רק בעליה של קבוצת כדורגל. מנצ׳סטר סיטי היא ספינת הדגל של City Football Group, רשת בינלאומית של מועדונים שנבנתה סביב ההצלחה במנצ׳סטר וכוללת מועדונים בניו יורק, מלבורן, ג׳ירונה, פלרמו, באהיה ומקומות נוספים בעולם.
הרשעה שמעמידה תחת זכוכית מגדלת עסקאות עם גורמים הקשורים לבעלות יכולה להשפיע על הדרך שבה הקבוצה בונה חסויות, מתמחרת עסקאות ומעבירה כספים בתוך המערכת הזאת בעתיד. היא גם יכולה להפוך לתקדים שישפיע על מועדונים אחרים הנשלטים בידי בעלי הון אדירים, מדינות וקרנות עושר.
וזה גם מסביר מדוע הפרשה חשובה לפריז סן ז׳רמן, לניוקאסל ולמעשה לכל הכדורגל האירופי. השאלה איננה אם מדינה, קרן עושר או מיליארדר רשאים להחזיק קבוצת כדורגל. השאלה היא האם העושר שמאחורי הבעלים יכול לעקוף בפועל את המגבלות שנועדו להבטיח שהמועדון יחיה בהתאם להכנסותיו.
גם זהות האנשים שמאחורי סיטי חשובה להבנת הסיפור. השייח׳ מנסור הוא בעל השליטה, ואילו יו״ר המועדון חאלדון אל מובארק הוא מבכירי עולם העסקים של אבו דאבי ומנכ״ל קבוצת ההשקעות מובאדלה. לפיכך הפרשה אינה עוסקת בפקיד זוטר שטעה בחשבונית. היא נוגעת למנגנון הפיננסי שבאמצעותו נבנתה אחת מאימפריות הספורט המרשימות של המאה ה־21.
והכל התחיל מהדלפה. בשנת 2018 פרסם השבועון הגרמני ״דר שפיגל״ מסמכים ומיילים פנימיים שהגיעו במסגרת Football Leaks והעלו שאלות קשות על מקור כספי החסויות של סיטי. אופ״א פתחה בחקירה וב־2020 הרחיקה את המועדון לשנתיים מליגת האלופות, אך סיטי ערערה לבית הדין לבוררות בספורט והצליחה לבטל את ההשעיה. חלק מן הטענות נפלו בשל מגבלות התיישנות וחלקן לא הוכחו ברמה שנדרשה באותו הליך.
לרגע נדמה היה שסיטי ניצחה. אבל הפרמייר ליג המשיכה לחקור. בפברואר 2023 הוגשו האישומים, ההליך נמשך שנים והדיונים התנהלו במשך חודשים. עכשיו הגיעה ההכרעה ששינתה את הסיפור: 114 מתוך 115 הסעיפים הסתיימו בהרשעה.
לכן זה גם מבחן קיומי לפרמייר ליג. אם אחרי כמעט עשור של הפרות, חוזי דמה, חשבונות מטעים וממצאים בדבר ניסיונות לסכל את החקירה העונש יהיה כזה שמועדון עשיר מסוגל פשוט לרשום כהוצאה נוספת, המסר לשאר הכדורגל יהיה ברור. כללי הפייר פליי יהיו חזקים מול מועדונים קטנים וחלשים הרבה יותר מול מי שמסוגל לממן מאבק משפטי ארוך ויקר.
מנגד, סיטי עדיין לא אמרה את המילה האחרונה. המועדון מכחיש בתוקף את הממצאים, טוען שההכרעה לוקה בשגיאות משפטיות ועובדתיות ומתכוון לערער. לפיכך הדרמה האמיתית רק מתחילה.
השלב הראשון היה החקירה. השני היה ההליך המשפטי. השלישי הסתיים בהרשעה. עכשיו מגיעים קביעת העונש, הערעור, האפשרות לתביעות מצד יריבות, המאבק על התארים והפיצויים, שאלת האחריות של הנהלת המועדון — ולבסוף השאלה האם סיטי שתצא מן הפרשה הזאת תהיה אותה מנצ׳סטר סיטי שנכנסה אליה.
ב־2008 קנה השייח׳ מנסור מועדון אנגלי שחי בצלה של שכנתו האדומה. הכסף של אבו דאבי הפך אותו בתוך פחות משני עשורים לאימפריית כדורגל עולמית. שחקני־על הגיעו, אליפויות נערמו, פפ גווארדיולה בנה מכונת כדורגל וליגת האלופות הושגה לבסוף. איש אינו יכול למחוק את הכדורגל ששיחקו השחקנים או את הרגעים שחוו האוהדים.
אבל עכשיו התברר שהשאלה הגדולה ביותר בתולדות מנצ׳סטר סיטי מעולם לא היתה כמה כסף יש לאבו דאבי. השאלה היתה כיצד הכסף הזה נכנס למועדון, כיצד דווח — ומה הוא אפשר לסיטי לעשות שאסור היה לה לעשות לפי אותם כללים שחייבו את כל יריבותיה.
אם הערעור ייכשל והממצאים יישארו על כנם, הפרמייר ליג תידרש להכריע לא רק כיצד מענישים את מנצ׳סטר סיטי. היא תידרש להכריע אם החוקים שלה באמת חזקים יותר מן המועדון העשיר שעליו הם אמורים לחול.
וזו הסיבה שעולם הכדורגל עוצר עכשיו את נשימתו. 114 הרשעות כבר יש, העונש עדיין איננו — והוא עלול לקבוע לא רק מה יקרה למנצ׳סטר סיטי, אלא מה שווים מעתה חוקי המשחק בכדורגל העשיר בעולם.
״עניין מרכזי״ / ספורט
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
