נתניהו מודה בחשש מסנקציות בינלאומיות: ישראל נערכת לאפשרות של בידוד בנקאי, כלכלי וביטחוני
ארבעה ימים לפני הבחירות מודה ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל נדרשת להיערך לאפשרות של סנקציות כלכליות ובנקאיות בינלאומיות. החשש אינו מסתכם בפגיעה בקשרי המסחר: בתרחיש מחמיר עלולה ישראל להתמודד עם הגבלות על העברות כספים, השקעות, אספקת ציוד ביטחוני וקשרים עם מוסדות פיננסיים בעולם. נתניהו חושף כי כבר הורה לבחון דרכים להתמודדות עם האיום, לרבות שימוש בטכנולוגיית בלוקצ’יין ובמטבעות דיגיטליים.
הדברים נאמרים על רקע החרפת הביקורת הבינלאומית על מדיניות ישראל ברצועת עזה ועל האלימות שמפעילים גורמים יהודיים קיצוניים נגד פלסטינים בלתי מעורבים בגדה המערבית. צעדי חרם והגבלות כבר מופעלים, בעיקר נגד ההתנחלויות וגורמים המעורבים באלימות, אך ישראל עדיין אינה נתונה למשטר סנקציות כלכליות ובנקאיות גורף מהסוג שהוטל על איראן ועל רוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה.
האפשרות להרחבת ההגבלות מעוררת דאגה מיוחדת לנוכח המשך המתיחות המדינית. אם יוטלו סנקציות נרחבות, ובייחוד אם יצטרפו אליהן מגבלות על סיוע ביטחוני אמריקני, ההשלכות עלולות להיות מרחיקות לכת. המשך המדיניות הנוכחית עשוי להחריף את הלחצים, אך אין ודאות שסנקציות גורפות אכן יוטלו, וההחלטות תלויות גם בממשלות ובמוסדות הבינלאומיים הנוגעים בדבר.
בריאיון לרועי כ״ץ בתוכנית ״סוגרים שוק״ בערוץ 10 הכלכלי נשאל נתניהו אם הוא חושש מסנקציות כלכליות והשיב: ״בטח שאני חושש״. לדבריו, יש להיערך גם לאפשרות של סנקציות בנקאיות ולפתח ערוצים פיננסיים חלופיים. כשנשאל על שימוש בבלוקצ’יין, אישר כי האפשרות נבחנת וכי ביקש להכין תוכנית בנושא.
זו הודאה משמעותית בעצם הצורך בהיערכות. במקום להסתפק בהדיפת האזהרות מפני בידוד בינלאומי, ראש הממשלה מאשר שהתרחיש נבחן בדרג המדיני הבכיר ביותר.
לפי מיפוי של המכון למדיניות העם היהודי, תועדו 121 צעדים מגבילים ב־62 מדינות, מהם 93 בתוקף. הצעדים שונים מאוד בהיקפם ובמשמעותם, וחלקם אינם מכוונים נגד מדינת ישראל עצמה. עם זאת, הם ממחישים את התרחבות הלחץ הבינלאומי.
יותר מ־60 כלכלנים ובכירים לשעבר במערכת הכלכלית הישראלית, ובהם נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל, הזהירו מפני השלכות אפשריות של הרחבת הסנקציות אל המשק הישראלי כולו.
המשמעות המעשית עלולה להיות חמורה בהרבה מכפי שנדמה. אם בנקים זרים יפסיקו לעבוד עם בנקים ישראליים, יבואנים יתקשו לשלם לספקים, יצואנים יתקשו לקבל תמורה לסחורות ושירותים, וחברות ישראליות עלולות לאבד גישה לאשראי ולמערכות סליקה בינלאומיות. העברות כספים בדולרים ובאירו עשויות להפוך יקרות, מסובכות ולעיתים בלתי אפשריות.
הפגיעה תגיע גם לאזרח הפשוט: התייקרות מוצרים מיובאים, שיבושים באספקה, ירידה בהשקעות, פגיעה במקומות עבודה ולחץ על השקל. בתרחיש מחמיר עלולים להיפגע גם דירוג האשראי של ישראל ויכולתה של הממשלה לגייס חוב בתנאים סבירים. התוצאה האפשרית היא אינפלציה גבוהה יותר, עלויות מימון גדלות והכבדה נוספת על משקי הבית.
ענף ההייטק פגיע במיוחד. חברות ישראליות תלויות בלקוחות זרים, בהשקעות בינלאומיות, בשירותי ענן ובמערכות תשלום גלובליות. אם קשרים אלה יוגבלו, חברות עלולות להעתיק פעילות לחו״ל, משקיעים עשויים להתרחק וגיוסי ההון עלולים להצטמצם.
גם הביטחון הלאומי אינו חסין. הגבלות על מכירת מערכות נשק, תחמושת, חלפים וטכנולוגיות מתקדמות עלולות לפגוע ביכולת לחדש מלאים ולתחזק מערכות קיימות. אם לכך תתווסף פגיעה בסיוע האמריקני, תיאלץ ישראל לממן בעצמה חלק גדול יותר מצורכי הביטחון שלה, דווקא בתקופה שבה הכנסות המדינה עלולות להיפגע.
נתניהו עצמו הזהיר בריאיון כי עידן הסיוע הביטחוני האמריקני הנדיב אינו מובטח לעד. הסכם הסיוע הנוכחי, שנחתם ב־2016, מסתכם ב־38 מיליארד דולר לעשור ומסתיים ב־2028. עם זאת, סיום ההסכם אינו שקול להחלטה אמריקנית לבטל את הסיוע, והיקף התמיכה העתידית טרם נקבע.
בתסריט הקיצוני ביותר עלולים להתעורר קשיים אפילו ברכישת תרופות, ציוד רפואי, רכיבים לתעשייה וחומרי גלם. לא בהכרח משום שהמוצרים עצמם ייאסרו למכירה, אלא משום שהעברת התשלום, הביטוח וההובלה יהפכו למכשול.
וכאן עולה השאלה המרכזית: האם מטבעות דיגיטליים מסוגלים להציל מדינה מסנקציות בנקאיות?
בלוקצ’יין מאפשר להעביר נכסים דיגיטליים ללא צורך בבנק מתווך בכל שלב. אלא שסחר בינלאומי אינו מסתכם בהעברת כסף. הוא מחייב ספקים המוכנים למכור, חברות ביטוח, שירותי הובלה ומוסדות המוכנים להמיר מטבעות דיגיטליים לכסף רגיל. כאשר גופים אלה כפופים לסנקציות, הקריפטו אינו מבטל את המגבלות.
יתר על כן, עסקאות ברשתות בלוקצ’יין ציבוריות ניתנות במקרים רבים למעקב. בורסות קריפטו מפוקחות כפופות אף הן לחובות זיהוי לקוחות, למניעת הלבנת הון ולמשטרי סנקציות. המשקיע אבישי עובדיה, שותף מייסד בקרן קוליידר, כבר מתח ביקורת על האפשרות להציג מטבעות דיגיטליים כפתרון מעשי לעקיפת סנקציות מדינתיות.
גם הניסיון הרוסי מלמד שהקמת מנגנוני תשלום חלופיים אינה מבטלת את הפגיעה בגישה לאשראי, לטכנולוגיה ולשווקים מערביים.
ההבחנה החשובה היא בין סנקציות נקודתיות נגד יחידים, חברות או בנקים לבין בידוד פיננסי רחב של מדינה. לא כל צעד חרם מוביל לניתוק מהמערכת הבנקאית העולמית, ולא כל מדינה המטילה הגבלות פועלת באותה חומרה. אולם ככל שמספר המדינות והמוסדות המשתתפים בהגבלות גדל, כך מתרחבת גם הסכנה למשק.
ישראל היא כלכלה מתקדמת, המבוססת על יצוא, טכנולוגיה, השקעות וקשרים פיננסיים בינלאומיים. עוצמתה נשענת במידה רבה על השתלבותה בעולם. דווקא משום כך, בידוד כלכלי נרחב עלול להיות עבורה מכה קשה במיוחד.
השאלה האמיתית אינה אם הממשלה תצליח לפתוח ארנק קריפטו שיאפשר להעביר כספים מחוץ למערכת הבנקאית המסורתית. השאלה היא אם ישראל תוכל לשמר את קשריה עם העולם, את אמון המשקיעים ואת יכולתה לרכוש ולמכור סחורות ושירותים ללא מגבלות חריגות.
נתניהו מאשר כעת שהממשלה נערכת לאפשרות של סנקציות פיננסיות משמעותיות. ההיערכות כשלעצמה אינה מעידה שהתרחיש יתממש, אך היא מלמדת עד כמה רציני החשש מפני החרפת הבידוד.
האתגר הגדול של ישראל אינו למצוא דרך לעקוף את המערכת הפיננסית העולמית, אלא למנוע מצב שבו היא תיאלץ לחפש דרך כזאת.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999
