שר המלחמה האמריקני פיט הגסת’ הדיח את הגנרל ברט סילביה, האחראי לתכנון האסטרטגי במטה המשולב, דווקא כאשר הנשיא דונלד טראמפ שוקל לחדש את התקיפות באיראן. ההדחה מצטרפת לגל חסר תקדים של פיטורים, פרישות מוקדמות והתפטרויות בצמרת הצבא ומשרד ההגנה. מאז תחילת המלחמה בפברואר איבד הפנטגון שורה של מפקדים בכירים, ובהם ראש המטה של צבא היבשה, מפקד הכוחות באירופה ובאפריקה ומזכירי הצבא והצי.
מאת רמי יצהר | Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999.
דרמה חדשה בצמרת הביטחונית האמריקנית: שר ההגנה פיט הגסת’ פיטר את לוטננט־גנרל ברט סילביה, אחד הקצינים הבכירים ביותר במערכת התכנון הצבאי של ארצות הברית, בעיתוי רגיש במיוחד שבו הבית הלבן בוחן אפשרות לחידוש המתקפה נגד איראן.
ההדחה התרחשה ביום רביעי, 28 באוקטובר, שמונה חודשים לאחר פרוץ המלחמה האמריקנית־ישראלית באיראן, וללא הסבר רשמי.
סילביה עמד בראש אגף האסטרטגיה, התוכניות והמדיניות במטה המשולב, המכונה J5. זהו אחד התפקידים המרכזיים בתכנון מערכות צבאיות ובתיאום בין הפנטגון, ראשי המטות המשולבים והבית הלבן.
לפי סוכנות הידיעות AP, טרם מונה לו מחליף.
מדובר בקצין בעל 32 שנות שירות, בוגר האקדמיה הצבאית וסט פוינט, שפיקד בעבר על הדיוויזיה המוטסת ה־101 ונחשב לבעל ניסיון מבצעי ופיקודי רב.
סילביה הוא גם הקצין השני שהודח מתפקיד ראש אגף J5 בתקופת כהונתו של הגסת’. קודמו, הגנרל ג’וזף מקגי, נאלץ לפרוש באוקטובר 2025.
המשמעות אינה רק אישית או ארגונית. בזמן שארצות הברית מרכזת כוחות נוספים במזרח התיכון, לרבות נושאת מטוסים שלישית ואלפי חיילים, מודח אחד האנשים האמורים לסייע בתכנון ובהכנת החלופות הצבאיות המוגשות לנשיא.
במקביל, גורמים אמריקניים הזהירו מדינות באזור מפני אפשרות לתקיפות נוספות לאחר בחירות האמצע לקונגרס בתחילת נובמבר, ומהאפשרות שאיראן תגיב נגד מטרות אמריקניות או בעלות בריתה של וושינגטון.
עם זאת, לפי הדיווחים, טראמפ עדיין לא קיבל החלטה סופית על תקיפה נוספת.
רשימת המודחים והנוטשים מאז תחילת המלחמה
מאז פרוץ המלחמה באיראן בפברואר 2026 התרחשו שינויים נרחבים בצמרת הפנטגון ובפיקוד הצבאי. חלק מהבכירים פוטרו במישרין, אחרים התבקשו לפרוש לפני תום כהונתם, ואחרים התפטרו בעקבות חילוקי דעות או לאחר שלא נמצא להם תפקיד המשך.
אלה השמות המרכזיים שעל עזיבתם דווח ואומתו:
1. לוטננט־גנרל ברט סילביה – ראש אגף התכנון האסטרטגי במטה המשולב. הודח ב־28 באוקטובר 2026. הפנטגון לא פרסם הסבר להחלטה ולא הכריז מיד על מחליף. הדחתו התרחשה בשעה שטראמפ שוקל תקיפות נוספות באיראן.
2. הגנרל רנדי ג’ורג’ – ראש מטה צבא היבשה האמריקני. נדרש לפרוש בתחילת אפריל 2026, יותר משנה לפני תום כהונתו המתוכננת. ג’ורג’ היה אחד הקצינים הבכירים ביותר בצבא האמריקני וחבר המטה המשולב. הוא הודח כאשר צבא היבשה נערך לאפשרות של הרחבת הפעילות הקרקעית במזרח התיכון.
3. הגנרל דייוויד הודנה – מפקד פיקוד ההכשרה והטרנספורמציה של צבא היבשה. הודח באפריל, במקביל להדחת רנדי ג’ורג’. הודנה עמד בראש גוף שנועד להוביל שינויים טכנולוגיים ומבצעיים בצבא, לרבות התאמת הכוחות לשדה הקרב העתידי.
4. מייג’ור־גנרל ויליאם גרין הבן – ראש מערך הכמרים של צבא היבשה. הודח גם הוא באפריל. הפנטגון לא מסר נימוק פרטני להדחתו. הגסת’ מתח בעבר ביקורת חריפה על התרבות הארגונית במערך הכמרים והציג כוונה לשנות את אופן פעולתו.
5. הגנרל ג’יימס מינגוס – סגן ראש מטה צבא היבשה. נאלץ לפרוש מוקדם מהצפוי במסגרת שינויי הפיקוד שקידם הגסת’. במקומו קודם הגנרל כריסטופר להנב, ששימש קודם לכן עוזר צבאי בכיר של שר ההגנה.
6. לוטננט־גנרל דאגלס סימס – בכיר במטה המשולב. פרש לאחר שקידומו לתפקיד בכיר יותר נחסם. לפי דיווחים, הגסת’ התנגד לקידומו לדרגת גנרל בעל ארבעה כוכבים. מדובר בפרישה שהתרחשה על רקע שינויי כוח האדם בצמרת הצבא.
7. הגנרל כריסטופר דונהיו – מפקד כוחות צבא היבשה האמריקני באירופה ובאפריקה. סיים את שירותו מוקדם לאחר שהגסת’ לא תמך בהמשך מסלול הקידום שלו. דונהיו, שנודע כקצין האמריקני האחרון שעזב את אפגניסטן בעת הנסיגה ב־2021, היה מעורב בהתאמת הצבא ללוחמת כטב”מים ולהפקת לקחים מהמלחמה באוקראינה.
8. ג’ון פלן – מזכיר הצי האמריקני. הודח באפריל 2026 לאחר חילוקי דעות בצמרת הממשל, בין היתר בנושאי בניית ספינות וניהול הצי. פלן היה מינוי אזרחי של ממשל טראמפ, ולא קצין צבא. עזיבתו המחישה שהטלטלה אינה מוגבלת לגנרלים בלבד.
9. דן דריסקול – מזכיר צבא היבשה. התפטר ב־31 באוגוסט 2026, לאחר חודשים של מתיחות עם הגסת’. דריסקול, שנחשב למקורב לסגן הנשיא ג’יי.די. ואנס, עסק בקידום טכנולוגיות חדשות ובהתאמת הצבא לעידן הכטב”מים והבינה המלאכותית.
לפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, דריסקול הביע בפני טראמפ חשש מפני השלכות הדחתם של מפקדים בכירים על מוכנות הצבא ועל תוכניות ההתחדשות שלו.
גם פרישתו של הקולונל דייוויד באטלר, דובר צבאי בכיר, נקשרה בדיווחים למהלכי החלפת בעלי תפקידים שהגסת’ קידם.
חשוב להדגיש: הרשימה כוללת את השמות הבכירים שפורסמו ואומתו, ואינה מתיימרת לכלול כל קצין שפרש או כל בעל תפקיד שהוחלף. מספר העזיבות הכולל גדול יותר, וחלק מהנסיבות לא פורסמו רשמית.
הטלטלה החלה עוד לפני המלחמה
גל הפיטורים אינו תופעה שהחלה בעקבות המלחמה באיראן. כבר בתחילת כהונתו השנייה של טראמפ, בינואר 2025, החל הממשל בשינויים נרחבים בצמרת הצבא.
בין הבכירים שהודחו או פרשו בתקופה שקדמה למלחמה הנוכחית:
הגנרל צ’רלס קיו בראון, יו”ר המטות המשולבים, שהודח בפברואר 2025; האדמירלית ליסה פרנקטי, מפקדת הצי; הגנרל ג’יימס סלייף, סגן מפקד חיל האוויר; הגנרל טימותי האו, ראש הסוכנות לביטחון לאומי ומפקד פיקוד הסייבר; סגניתו ונדי נובל; תת־האדמירל שושנה צ’טפילד, נציגת ארצות הברית בוועדה הצבאית של נאט”ו; והגנרל ג’פרי קרוז, ראש סוכנות המודיעין הצבאית DIA.
קרוז הודח באוגוסט 2025, לאחר פרסום הערכת מודיעין ראשונית שלפיה התקיפות האמריקניות נגד מתקני הגרעין באיראן ביוני אותה שנה גרמו נזק מוגבל יותר מזה שתיאר הממשל. לא פורסם נימוק רשמי להדחתו.
עוד עזבו בתקופה שקדמה למלחמה הגנרל דייוויד אלווין, ראש מטה חיל האוויר; האדמירל אלווין הולסי, מפקד פיקוד הדרום; תת־האדמירל ננסי לקור, מפקדת כוחות המילואים של הצי; והאדמירל מילטון סנדס, מפקד מערך הלוחמה המיוחדת של הצי.
גם צמרת הייעוץ המשפטי הצבאי ספגה פיטורים: הגנרלים ג’וזף ברגר וצ’רלס פלאמר, שעמדו בראש מערכי המשפט הצבאיים של צבא היבשה וחיל האוויר.
במשרדו האישי של הגסת’ התרחשו טלטלות נוספות. ראש לשכתו ג’ו קספר הועבר לתפקיד אחר, שלושה מיועציו הבכירים – דן קולדוול, דארין סלניק וקולין קרול – פוטרו במהלך חקירת הדלפות, והדובר ג’ון אוליות עזב לאחר עימותים פנימיים.
חלק מהעזיבות התרחשו בעקבות פרשת השימוש באפליקציית סיגנל להעברת מידע מבצעי רגיש על תקיפות בתימן.
התמונה המצטברת מצביעה על שינוי עמוק בצמרת הצבא האמריקני, הרבה מעבר לחילופי גברי שגרתיים בין ממשלים.
הגסת’ מתכנן לצמצם חמישית ממשרות הגנרלים והאדמירלים
בספטמבר הודיע הגסת’ כי בכוונתו להשלים עד 1 בינואר 2027 צמצום של 20 אחוזים במספר המשרות המיועדות לקצינים בכירים בדרגות גנרל ואדמירל.
במערכת האמריקנית קיימות כ־800 משרות כאלה, ולכן מדובר במהלך בעל משמעות ארגונית רחבה.
הגסת’ מציג את המהלך כתיקון נחוץ של מערכת פיקוד מסורבלת, רוויית בירוקרטיה ושכבות ניהול מיותרות.
לטענתו, צבא ארצות הברית צריך להתמקד במוכנות מבצעית, במשמעת, באחריות וביכולת לנצח במלחמות, ולא במאבקים אידיאולוגיים ובמדיניות גיוון והכלה.
מבקריו טוענים מנגד כי החלפת מפקדים מנוסים עלולה לפגוע בזיכרון הארגוני, בעצמאות המקצועית של הצבא ובנכונותם של קצינים להביע הערכות שאינן תואמות את עמדת הדרג הפוליטי.
הסנאטור הדמוקרטי מארק קלי, טייס קרב לשעבר, הזהיר כי הפיטורים עלולים להביא לאובדן של דור שלם של מנהיגות צבאית מנוסה, וכי תיקון הנזק, אם אכן ייגרם, עלול להימשך שנים.
מנגד, תומכי הגסת’ טוענים כי דווקא החלפת הצמרת הוותיקה תאפשר שינוי בתרבות הפיקוד ותפחית חסמים בירוקרטיים.
המשמעות לישראל ולמערכה באיראן
מנקודת המבט הישראלית, הדחת ראש התכנון האסטרטגי האמריקני היא התפתחות המחייבת תשומת לב.
המלחמה באיראן אינה מערכה אמריקנית מבודדת. היא משפיעה ישירות על ביטחון ישראל, על פריסת הכוחות האמריקניים במזרח התיכון, על ההגנה האווירית האזורית ועל הסיכון לתגובות איראניות נגד מדינות האזור.
לכן כל שינוי משמעותי במערכת התכנון והפיקוד האמריקנית עשוי להשפיע על רציפות העבודה ועל התיאום בין גורמי הצבא, המודיעין והדרג המדיני.
אין בכך הוכחה שהפיטורים פגעו בפועל בתוכניות המבצעיות או ביכולת התקיפה האמריקנית. צבא ארצות הברית מפעיל מערכות תכנון רחבות שאינן תלויות באדם יחיד.
אבל השאלה המתבקשת היא מדוע דווקא עכשיו, כאשר הבית הלבן שוקל מהלך צבאי נוסף, הוחלט להחליף את מי שאחראי על אחת החוליות המרכזיות בהכנת החלופות הצבאיות.
הדחת סילביה גם מחדדת את השאלה מי יחליף אותו, כמה זמן יידרש לחפיפה, והאם המינוי הבא ייהנה מעצמאות מקצועית מספקת כדי להציג לנשיא גם הערכות שאינן תואמות את רצונו.
האם טראמפ עצמו מודאג?
לפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, התפטרותו של דן דריסקול לוותה בדיונים עם הנשיא על היקף הדחת הקצינים הבכירים.
מקורות שתוארו כמעורים בשיחות מסרו כי טראמפ הופתע מהיקף השינויים ומהדרגות הבכירות של חלק מהמודחים.
הבית הלבן לא אישר בפומבי את כל פרטי השיחות האלה, ולכן אין לקבוע שהנשיא מתנגד למהלכיו של הגסת’.
עם זאת, עצם העובדה שהנושא הגיע לשולחנו של טראמפ מלמדת שהפיטורים הפכו מסוגיה פנימית של ניהול כוח אדם לשאלה בעלת משמעות אסטרטגית ופוליטית.
והשאלה הגדולה: מה יקרה אם המלחמה תתרחב?
ארצות הברית מחזיקה בכוח הצבאי החזק בעולם, ביכולות מודיעין מתקדמות, בנושאות מטוסים, במפציצים אסטרטגיים ובמערכות פיקוד ושליטה שנבנו לאורך עשרות שנים.
החלפת גנרל אחד אינה משביתה את המערכת הזאת.
אבל רצף של הדחות, פרישות מוקדמות והתפטרויות בצמרת הביטחונית, דווקא בעיצומה של מלחמה ממושכת, מחייב בחינה של השלכותיו.
האם המערכת נעשית יעילה יותר, כפי שטוען שר ההגנה, או שמא היא מאבדת ניסיון מצטבר ויכולת לנהל מחלוקת מקצועית?
האם המפקדים החדשים יוכלו לפעול בחופשיות ולהציג לנשיא גם תרחישים קשים, או שהמערכת תעדיף בהדרגה את ההערכות הנוחות ביותר לדרג הפוליטי?
אלה אינן שאלות תיאורטיות.
כאשר על שולחן הנשיא מונחות אפשרויות לתקיפה נוספת באיראן, וכאשר כל החלטה עלולה לגרור תגובה אזורית רחבה, איכות התכנון הצבאי ועצמאות שיקול הדעת המקצועי עשויות להיות בעלות משמעות מכרעת.
הדחת ברט סילביה היא אפוא הרבה יותר מעוד שינוי בצמרת הפנטגון. היא מתרחשת בצומת שבו נפגשים המאבק על דמותו של הצבא האמריקני, יחסי הכוחות בין הגנרלים לדרג הפוליטי והאפשרות למלחמה נוספת במזרח התיכון.
והשאלה המטרידה ביותר עדיין פתוחה: האם חילופי הגברי התכופים מכינים את צבא ארצות הברית למערכה הבאה – או דווקא מחלישים את יכולתו להתמודד עם הבלתי צפוי?
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
