מאת רמי יצהר | Rami Yitzhar
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999 | עדכון: 1 בנובמבר 2026
המזרח התיכון שוב ניצב על סף התלקחות צבאית רחבת היקף. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מאיים להשלים את השמדת מתקני הגרעין האיראניים שטרם נפגעו, ההנהגה בטהרן מאיימת בתגובה צבאית מיידית וחסרת מגבלות גאוגרפיות, ובמקביל מתנהל מרוץ דיפלומטי בתיווך קטאר בניסיון למנוע סיבוב מלחמה נוסף. בלב העימות ניצבים שלושה מוקדי נפץ: מתקני הגרעין התת־קרקעיים, השליטה במצר הורמוז והאפשרות שהסלמה נוספת תגרור גם את ישראל ואת מדינות המפרץ למערכה אזורית.
העיתוי רגיש במיוחד. הבחירות לקונגרס האמריקני יתקיימו ביום שלישי, 3 בנובמבר, והאפשרות שטראמפ יקבל החלטה צבאית לאחריהן מרחפת מעל המגעים המדיניים. עם זאת, אין בשלב זה אישור פומבי שהתקבלה החלטה אמריקנית לחדש את התקיפות.
טראמפ: נותרו לנו עוד שתי מטרות – ונוכל לטפל בהן בתוך עשר דקות
ההתפתחות הדרמטית נרשמה בליל שבת, כאשר טראמפ שוחח עם עיתונאים באחוזתו במאר־א־לאגו שבפלורידה. הנשיא טען כי ארצות הברית כבר השמידה חלק ניכר מיכולותיה הצבאיות והגרעיניות של איראן, אך הוסיף שנותרו עוד אתר אחד או שניים שבהם יש לטפל.
לדבריו, ארצות הברית מסוגלת להשלים את הפעולה בתוך עשר דקות. טראמפ אף נקב בשמו של הר פיקאקס, שבו מצוי, על פי הערכות מודיעין מערביות, מתחם גרעיני תת־קרקעי שטרם הותקף. גורמים אמריקניים מעריכים כי איראן העבירה למקום אלפי צנטריפוגות. טהרן מכחישה שמתבצעת באתר פעילות גרעינית.
ההצהרה אינה רק איום צבאי. טראמפ מבקש להציג את איראן כמדינה שכבר הוכרעה מבחינה אסטרטגית, ושנותרו בה מטרות בודדות שניתן להשמיד בקלות יחסית. אלא שבין הכרזה נשיאותית על השמדת תוכנית גרעין לבין הוכחה מודיעינית שכל מרכיביה אכן הושמדו קיים פער משמעותי.
מתקן תת־קרקעי מבוצר, במיוחד כזה שנבנה בעומק רב, אינו מטרה שאפשר לקבוע מראש את תוצאת הפגיעה בו. גם תקיפה מוצלחת אינה מבטיחה השמדה מוחלטת של ציוד, חומר גרעיני, ידע מדעי או יכולת שיקום עתידית.
רוביו מנסה להרגיע: אין החלטה על תקיפה
לצד האיומים הנשיאותיים נשמע מסר זהיר בהרבה משר החוץ האמריקני מרקו רוביו. הוא הבהיר בשבת כי טראמפ עדיין לא החליט אם לחדש את התקיפות, וכי ארצות הברית מעדיפה להשיג פתרון באמצעות משא ומתן.
רוביו הדגיש שהאפשרות הצבאית נותרת על השולחן, אך לא הציב מועד סופי לסיום המגעים המדיניים. מדובר בהבחנה חשובה: וושינגטון ממשיכה בהכנות ובתכנון מבצעי, אך אינה מציגה את המלחמה המחודשת כעובדה מוגמרת.
הפער בין דברי טראמפ להצהרות רוביו עשוי להיות חלק מאסטרטגיית משא ומתן מוכרת של הנשיא האמריקני: יצירת תחושת דחיפות באמצעות איומים קיצוניים, ובמקביל השארת פתח להסדר שיוכל להציג כניצחון אישי.
הבחירות לקונגרס ב־3 בנובמבר מוסיפות ממד פוליטי למשבר. טראמפ כבר רמז בעבר כי יוכל להחליט על חידוש המתקפה לאחר הבחירות. אלא שמלחמה נוספת, על השלכותיה הכלכליות והאנושיות, עלולה להפוך במהירות גם לבעיה פוליטית פנימית עבורו.
המגעים החשאיים בקטאר: ניסיון למנוע את הפיצוץ
בעוד טראמפ מאיים, מתנהלים מגעים אינטנסיביים מאחורי הקלעים. לפי דיווח רויטרס מ־31 באוקטובר, נציגים איראנים נפגשו בדוחה עם מתווכים קטארים, לאחר יותר מ־12 שעות של דיונים שהתקיימו בטהרן ביום הקודם.
המגעים מתקיימים תוך קשר שוטף עם וושינגטון. קטאר מנסה לגבש מסגרת שתאפשר לצדדים לצאת מהעימות בלי שאחד מהם ייאלץ להכריז על כניעה.
המתווכים הציעו תוכנית בת שבעה ימים לבניית אמון, המבוססת על צעדים הדדיים והדרגתיים. אלא שהאיראנים דחו את ההצעה במתכונתה הנוכחית בטענה שאינה מספקת.
טהרן מציבה שלוש דרישות מרכזיות: הסרת המצור האמריקני על נמלי איראן, הפשרת נכסים איראניים מוקפאים והכרה בהסדר שיט במצר הורמוז התואם את עמדתה.
שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י אישר כי טהרן בוחנת גם מכתב שהועבר מסגן נשיא ארצות הברית ג'יי־די ואנס. עם זאת, האיראנים ממשיכים לטעון שההצעה שלהם היא הבסיס המתאים לפתיחת נתיב השיט.
עצם קיומם של המגעים אינו מעיד על פריצת דרך. להפך: הפערים בין הצדדים נותרו עמוקים, וטראמפ כבר דחה בעבר את ההצעה האיראנית.
הורמוז: הנשק הכלכלי שמאיים על העולם
מצר הורמוז הפך לאחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר במשבר. הנתיב הימי הצר שבין איראן לעומאן הוא עורק מרכזי בהובלת נפט וגז מהמפרץ הפרסי לשווקים הבינלאומיים.
המשמעות חורגת בהרבה ממחירי הדלק בתחנות. פגיעה ממושכת בתנועת המכליות עלולה להגדיל את עלויות הביטוח וההובלה הימית, לשבש שרשראות אספקה, להאיץ התייקרויות ולפגוע בפעילות הכלכלית באירופה, באסיה ובמדינות מתפתחות התלויות ביבוא אנרגיה.
איראן מבינה היטב את יתרונה הגאוגרפי. גם כאשר כוחה הצבאי נחלש, יכולתה לשבש את השיט במפרץ מעניקה לה מנוף לחץ כלכלי משמעותי. מבחינת וושינגטון, הסכמה להסדר שיעניק לטהרן שליטה מוגברת בתנועה הימית תהיה ויתור אסטרטגי שקשה לקבלו.
זהו אחד ההסברים לכך שהמשא ומתן מסתבך: האמריקנים דורשים צמצום של האיום האיראני, בעוד האיראנים מבקשים להפוך את יכולתם לשבש את השיט לנכס מדיני מוכר.
חמינאי מורה להיערך לתגובה מיידית – גם מחוץ לאיראן
במקביל לפעילות הדיפלומטית הורה המנהיג העליון של איראן, מוג'תבא חמינאי, לכוחות המזוינים להיערך לתגובה מיידית ועוצמתית במקרה של תקיפה אמריקנית או ישראלית.
ההנהגה האיראנית הבהירה כי התגובה אינה חייבת להיות מוגבלת לשטח איראן. בין האזורים שהוזכרו נמצאים המפרץ הפרסי, מצר הורמוז ומפרץ עומאן.
המסר מופנה בראש ובראשונה לוושינגטון, אך הוא מיועד גם לישראל ולמדינות המפרץ. איראן מבקשת להבהיר שכל מתקפה נוספת עלולה להצית עימות שיחרוג ממטרות הגרעין ויפגע בבסיסים צבאיים, במתקני אנרגיה ובנתיבי שיט.
הסכנה המרכזית אינה רק מתקפה איראנית מתוכננת, אלא גם הידרדרות כתוצאה מטעות בחישוב. תקיפה מוגבלת לכאורה עלולה להוביל לתגובה רחבה, שתגרור מתקפת נגד נוספת ותיצור שרשרת פעולות שאיש מהצדדים לא התכוון להגיע אליה מלכתחילה.
האיום הגרעיני החדש: בטהרן שוקלים לשנות את כללי המשחק
התפתחות מדאיגה במיוחד נרשמה בדבריו של בכיר מנגנון הביטחון האיראני מוחסן רזאי. לדבריו, בהנהגה האיראנית מתקיים דיון בשאלה אם לשנות את האיסור המסורתי על פיתוח נשק גרעיני במקרה שהלחימה תחודש.
רזאי הבהיר כי טרם התקבלה החלטה.
אף על פי כן, עצם העלאת האפשרות בפומבי היא מסר הרתעתי משמעותי. במשך שנים הציגה איראן את האיסור הדתי על נשק גרעיני כאחד הנימוקים לכך שתוכניתה מיועדת לצרכים אזרחיים. שינוי רשמי בעמדה זו עלול להחריף את המשבר מול ארצות הברית, ישראל והקהילה הבינלאומית.
עם זאת, יש להבחין בין איום לשנות מדיניות לבין החלטה לפתח פצצה, ובין החלטה כזו לבין יכולת מבצעית מוכחת. אין בשלב זה אישור שהתקבלה החלטה איראנית לייצר נשק גרעיני.
ישראל עלולה למצוא את עצמה במרכז הסיבוב הבא
מבחינת ישראל, חידוש המתקפות האמריקניות עלול ליצור מציאות ביטחונית מורכבת במיוחד. גם אם ישראל לא תהיה שותפה ישירה לתקיפה הראשונה, איראן עשויה לראות בה חלק בלתי נפרד מהמערכה.
התרחישים האפשריים כוללים ירי טילים וכטב"מים לעבר ישראל, פגיעה בנכסים אמריקניים במזרח התיכון, מתקפות באמצעות ארגונים הנתמכים בידי איראן ושיבושים בתנועה הימית ובאספקת האנרגיה.
במקביל, ישראל ניצבת בפני דילמה אסטרטגית. מצד אחד, פגיעה נוספת במתקני הגרעין עשויה לצמצם את יכולותיה של איראן. מצד שני, מלחמה ממושכת עלולה לגבות מחיר ביטחוני וכלכלי כבד, להגדיל את העומס על מערכי ההגנה ולערער את היציבות האזורית.
האפשרות המדאיגה ביותר היא שילוב בין מערכה צבאית שאינה משיגה הכרעה מוחלטת לבין החלטה איראנית להאיץ את שיקום יכולותיה הגרעיניות. במקרה כזה, הישג צבאי בטווח הקצר עלול להתחלף במרוץ חימוש מסוכן בטווח הארוך.
טראמפ רוצה ניצחון, איראן רוצה לשרוד – ושני הצדדים חוששים להיראות חלשים
מאחורי ההצהרות הלוחמניות מסתתרת בעיה פוליטית ופסיכולוגית עמוקה. טראמפ מבקש להציג את המערכה נגד איראן כהצלחה היסטורית. הסכם שיאפשר לטהרן לשמר יכולות גרעיניות משמעותיות או להשיג שליטה מוגברת במצר הורמוז עלול להיתפס בעיני מבקריו כוויתור.
ההנהגה האיראנית מצדה מתקשה לקבל הסדר שיוצג בציבור כהיענות לאולטימטום אמריקני. המשטר מבקש להוכיח כי שרד את התקיפות, שמר על עצמאותו והצליח לחלץ הישגים מדיניים וכלכליים למרות הלחץ הצבאי.
זהו מלכוד מוכר ביחסים בינלאומיים: גם כאשר לשני הצדדים יש אינטרס למנוע מלחמה, החשש מפגיעה ביוקרה ובכושר ההרתעה עלול לדחוף אותם דווקא להסלמה.
מה צפוי בימים הקרובים?
שלוש התפתחויות עשויות להכריע את הכיוון: תוצאות המגעים בתיווך קטאר, החלטות טראמפ לאחר הבחירות לקונגרס והערכת ההנהגה האיראנית לגבי מידת הרצינות של האיום האמריקני.
אם תושג נוסחה מוסכמת לפתיחת מצר הורמוז ולהפחתת הלחץ הכלכלי, עשוי להיווצר בסיס להסדר רחב יותר. אם המגעים ייכשלו, טראמפ יידרש להחליט אם לממש את איומיו או להמשיך להשתמש בהם כאמצעי לחץ.
אלא שגם החלטה אמריקנית על תקיפה ממוקדת לא תבטיח עימות מוגבל. האיראנים כבר הבהירו שאינם מתחייבים להגביל את תגובתם, והמשמעות היא שכל פעולה צבאית עלולה להצית סבב רחב בהרבה.
השורה התחתונה: טראמפ מאיים להשלים בתוך דקות את מה שלא הושלם בחודשים של לחימה, אך מולו ניצבת הנהגה איראנית שמזהירה מפני תגובה אזורית נרחבת. הדיפלומטיה עדיין פעילה, אולם הפערים בין הצדדים עמוקים. הסכנה אינה רק בהחלטה מודעת לפתוח במלחמה חדשה, אלא גם בכך שכל צד ישתכנע שהאחר מבלף – עד שיהיה מאוחר מדי.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
