זה קרה לפתע, ללא הודעה מוקדמת דווקא ביום בחירות האמצע אולי בניסיון נואש אחרון להראות שהוא מתנתק מישראל וזונח אותה לאנחות. טראמפ הנחית נוקאאוט על ישראל: סוגר את ברז הסיוע הצבאי — ומותיר את ישראל מבודדת ומסוגרת מול המזרח התיכון המתאחד. זו מה שמאיר אחריו נתניהו הכושל – מדינה יהודית בסכנה קיומית חסרת תקדים מיום הקמתה-
זעזוע חסר תקדים בירושלים: נשיא ארצות הברית הודיע כי בסוף השנה תיפסק העברת הסיוע הצבאי האמריקני לישראל, בהיקף של כ־4 מיליארד דולר בשנה. החל מ־2027 ישראל תידרש לשלם מכיסה עבור מערכות נשק, חימוש וציוד צבאי שבעבר מומנו בסיוע וושינגטון. טראמפ ניסה לרכך את המכה וטען שנתניהו הסכים למהלך, אבל במציאות מדובר בשינוי דרמטי במערכת היחסים הביטחונית בין שתי המדינות.
והעיתוי? ישראל מתמודדת עם התגבשות ברית צבאית אזורית חדשה בהשתתפות סעודיה, טורקיה ופקיסטן, כשמצרים עשויה להצטרף.
דונלד טראמפ הנחית היום על ישראל נוקאאוט מדיני וביטחוני. בראיון מפתיע לרשת פוקס ניוז, דווקא בבוקר יום בחירות האמצע בארצות הברית, הודיע הנשיא כי ארה"ב תפסיק להעביר לישראל את הסיוע הצבאי השנתי כבר בתום 2026.
מדובר בכ־3.8 מיליארד דולר בשנה, סכום המתקרב ל־14 מיליארד שקל.
טראמפ לא הסתפק בהצהרה כללית. הוא הציג את הפסקת הסיוע כהסכם שכבר סוכם עם בנימין נתניהו לפני חודשים. אם היה סיכום כזה אזרחי ישראל מעולם לא נחשפו אליו.
הנשיא האמריקני הסביר שישראל היא מדינה משגשגת שאינה זקוקה עוד לכספי משלם המסים האמריקני. הוא אף הוסיף כי ארה"ב תמשיך לסייע במקרה הצורך ותאפשר לישראל לרכוש נשק אמריקני.
אבל כאן בדיוק מסתתרת המכה האמיתית.
לא עוד צ'ק אמריקני. ישראל תשלם מחיר מלא.
עד היום נהנתה ישראל ממערכת מימון ביטחונית מיוחדת שאפשרה לה לרכוש מערכות נשק אמריקניות באמצעות כספי הסיוע.
המסגרת הזאת עמדה בבסיס חלק ניכר מההתעצמות הצבאית הישראלית.
מטוסי F-35, מסוקי אפאצ'י, חימוש מדויק, מערכות הגנה אווירית, תחמושת ואמצעים מתקדמים — כולם חלק ממערכת יחסים שבה ארה"ב אינה רק ספקית נשק אלא גם מממנת מרכזית של הרכש.
מעתה, לפי המתווה שטראמפ הציג, ישראל תצטרך לשלם מכיסה.
וזה הבדל עצום.
כאשר ישראל רוכשת נשק מכספה, היא תלויה בתקציב הביטחון שלה, בתנאי העסקה, בהחלטות הממשל האמריקני ובאישורי המכירה.
הממשל בוושינגטון יוכל להחליט איזה ציוד למכור, באיזה מועד, באיזה מחיר ובאילו תנאי תשלום. גם כאשר מדובר במערכות חיוניות לצה"ל.
הסיוע הכספי אמנם אינו מבטיח אוטומטית אספקה של כל מערכת נשק, אבל הוא מעניק לישראל מסגרת תקציבית ארוכת טווח ומאפשר תכנון רכש בהיקפים גדולים.
המסגרת הזאת עומדת להשתנות.
טראמפ עטף את המכה במחמאה לנתניהו
הנשיא האמריקני ניסה להציג את המהלך כהסכמה הדדית וכצעד המעיד על עוצמתה הכלכלית של ישראל.
הוא טען שנתניהו עצמו ביקש להפחית את התלות בסיוע, וכי השניים שוחחו על הנושא במשך תקופה ממושכת.
אלא שנתניהו דיבר בעבר על הפחתה הדרגתית של הסיוע לאורך שנים. לא על הפסקה מיידית בתוך שבועות.
ההבדל אינו סמנטי. מדובר בשינוי סדרי עדיפויות ביטחוניים, בתקציבי ענק ובתלות של מערכת הביטחון הישראלית במקורות מימון חיצוניים.
בישראל הופתעו מההכרזה. בכירים במערכת הכלכלית והביטחונית נאלצו להתמודד עם הודעה פומבית של הנשיא האמריקני על שינוי כה משמעותי, בעוד ההסכם הקיים עדיין בתוקף.
הבחירות בארה"ב: ישראל הפכה לנטל אלקטורלי
טראמפ בחר בעיתוי שאי אפשר להתעלם ממנו.
ביום בחירות האמצע הוא עלה לשידור והודיע על סיום הסיוע. הוא קשר את המהלך במפורש לביקורת הפוליטית בארה"ב על התמיכה בישראל, ואף הזכיר את המועמד הדמוקרטי עבדול אל־סייד ממישיגן.
המסר לבוחרים האמריקנים ברור: מדוע להמשיך להעביר מיליארדים למדינה עשירה, כאשר הנושא משמש את יריביו הפוליטיים של הממשל?
ישראל, שהייתה במשך עשרות שנים נושא בעל הסכמה דו־מפלגתית רחבה בוושינגטון, הפכה לנושא שנוי במחלוקת חריפה יותר.
זוהי התפתחות אסטרטגית מסוכנת. קשר ביטחוני שנשען על הסכמה אמריקנית רחבה עלול להפוך לקשר שתלוי בזהות הנשיא, במצב הרוח של הקונגרס ובתוצאות הבחירות.
ובינתיים, במזרח התיכון מתגבשת ברית חדשה
כאן הופכת ההודעה האמריקנית למטרידה במיוחד מבחינת ישראל.
סעודיה, טורקיה ופקיסטן חתמו על הסכם הגנה משותפת המכונה ברית מכה. ההסכם קובע כי התקפה צבאית על אחת המדינות החתומות תיחשב התקפה על כולן.
מדובר בהתפתחות בעלת משקל אסטרטגי: סעודיה מביאה עוצמה כלכלית והשפעה אזורית, טורקיה מביאה צבא גדול ותעשייה ביטחונית מתקדמת, ופקיסטן מביאה יכולות צבאיות משמעותיות וארסנל גרעיני.
הנשיא הטורקי ארדואן כבר הצהיר כי הדלת פתוחה להצטרפות מדינות נוספות, ובאוגוסט אמר כי גם מצרים עשויה להצטרף בעתיד.
ב־23 באוקטובר פרסמו שרי החוץ של מצרים, סעודיה, טורקיה ופקיסטן הצהרה משותפת חריפה נגד מדיניות ישראל, שבה הגדירו את הכיבוש הישראלי מקור מרכזי לחוסר היציבות באזור.
אין פירוש הדבר שכל המדינות הללו נערכות למלחמה נגד ישראל.
אבל אין ספק שמדובר בהתגבשות של שיתוף פעולה מדיני וביטחוני בין מדינות בעלות אינטרסים אזוריים משמעותיים, שחלקם מנוגדים לאינטרסים הישראליים.
גם ירדן משמיעה קולות מדאיגים
במקביל, המלך עבדאללה הירדני ממשיך להתריע מפני ההשלכות האזוריות של המדיניות הישראלית. ההצהרות מירדן, יחד עם ההתקרבות בין אנקרה, ריאד ואסלאמאבאד, מצטרפות לתמונה מדינית שישראל חייבת לקחת ברצינות.
ישראל ניצבת מול סביבה אזורית משתנה, כאשר היחסים עם חלק ממדינות ערב מתוחים, המאבק מול איראן נמשך, והקשרים הביטחוניים עם ארצות הברית עוברים טלטלה.
הבעיה אינה רק הכסף. הבעיה היא אובדן הוודאות.
אפשר להתווכח אם ישראל מסוגלת לממן בעצמה את מלוא צורכי ההתעצמות שלה. אפשר גם לטעון שהפחתת התלות בסיוע האמריקני היא יעד ראוי לטווח הארוך.
אבל מדינה שנדרשת להיערך למלחמה בכמה חזיתות אינה יכולה להרשות לעצמה חוסר ודאות ביחס למקורות החימוש שלה, לאספקת התחמושת ולמערכות ההגנה האווירית.
גם כאשר טראמפ מבטיח שארצות הברית תמשיך למכור נשק ולסייע בעת הצורך, המציאות החדשה מעניקה לוושינגטון מנופי השפעה נוספים על ירושלים.
היכולת לקנות נשק אינה זהה ליכולת להבטיח את זמינותו בזמן מלחמה.
המהלומה של טראמפ מחייבת את ישראל להתעורר
הודעת הנשיא האמריקני אינה עוד מחלוקת דיפלומטית בין ידידים. היא מערערת את אחד היסודות המרכזיים של תפיסת הביטחון הישראלית בעשורים האחרונים.
טראמפ אמנם ממשיך לדבר על ידידותו לישראל, אבל במבחן המעשי הוא מודיע על שינוי דרמטי: אמריקה לא תמשיך לממן את ישראל כפי שעשתה בעבר.
והעיתוי קשה במיוחד. ברית אזורית חדשה מתגבשת, טורקיה וסעודיה מחזקות את שיתוף הפעולה הצבאי, פקיסטן מצטרפת למערכת ההרתעה האזורית, מצרים בוחנת את האפשרות להצטרף, וישראל נדרשת לחשב מחדש את יחסיה עם המעצמה שעליה נשענה במשך שנים.
האם נתניהו ידע שהמהלך יוכרז דווקא עכשיו? האם אכן הסכים להפסקת הסיוע במתכונת שטראמפ תיאר? מדוע הציבור הישראלי לא קיבל הסבר מסודר מהממשלה?
אלה שאלות שהממשלה חייבת להשיב עליהן.
האמריקנים משנים את כללי המשחק. המזרח התיכון משנה את פניו. ישראל עלולה לגלות שהמשענת שעליה נשענה במשך עשרות שנים כבר אינה מובטחת.
עניין מרכזי — חדשות וסקופים מאז 1999.
