ריח חריף התפשט ברחובות רבים, שתי נשים הגיעו לבית החולים עם קשיי נשימה, גם הכבאים הריחו את הגז – אבל איש אינו מגלה מה מקורו. במוקד סימני השאלה: הבסיס הצבאי הענק המתפנה במערב העיר, מרחב פלמחים ואגני החמצון שפעלו בעבר באזור. האם נבדקו כל האפשרויות, ומה בדיוק נעשה בשטח?
תעלומה סביבתית מטרידה בראשון לציון: יממה לאחר שריח חריף המזכיר דליפת גז התפשט ברחובות רבים במערב העיר ובאזורים נוספים, הרשויות עדיין אינן מספקות תשובה לשאלה הבסיסית ביותר: מה בדיוק התפשט באוויר, מהיכן הגיע והאם מקורו אותר וטופל?
במקום הסבר מפורט, קיבלו התושבים הודעות שלפיהן צוותי הכיבוי השלימו סריקות ולא מצאו ריכוזי גז חריגים או סימנים לנוכחות חומרים מסוכנים. אלא שהתשובות הללו אינן מסבירות מדוע הורגש ריח חריף על פני שטח נרחב, מדוע גם לוחמי האש הבחינו בו, ומה גרם לו להיעלם.
העמימות אינה מפיגה את החששות. להפך. היא מעוררת שאלות קשות באשר למידע המצוי בידי הרשויות ואינו מובא לידיעת הציבור. אין בשלב זה ראיה להסתרה מכוונת, אך היעדר תשובות ברורות בהחלט מצדיק דרישה לחשיפת ממצאי הבדיקות.
החשד מתחדד לנוכח המאפיינים המיוחדים של מערב ראשון לציון: אזור מגורים צפוף הסמוך לשטח צבאי עצום הנמצא בתהליך פינוי, למרחב פלמחים ולתשתיות סביבתיות היסטוריות, ובהן אגני חמצון ששימשו בעבר לטיפול בשפכים.
האם נבדקו גם האזורים הללו, או שהרשויות הסתפקו בבדיקות ברחובות שבהם התלוננו התושבים?
מה התרחש אמש?
ביום ראשון, 1 בנובמבר, החלו להגיע למוקד 102 של כבאות והצלה פניות רבות מתושבי ראשון לציון על ריח חריף של גז, בעיקר במערב העיר.
התלונות הגיעו מרחובות שונים, ובחלק מהמקרים תיארו התושבים ריח שנמשך שעות. גם למערכות החדשות הגיעו דיווחים על שכונות שלמות שבהן הורגש המפגע.
צוותי כיבוי מתחנת ראשון לציון הוזעקו למקום והחלו בסריקות ובניטור, בשיתוף חברות הגז. לוחמי האש עצמם דיווחו כי הבחינו בריח.
במקביל הגיעו למרכז הרפואי שמיר, אסף הרופא, שתי נשים מראשון לציון, אחת בשנות השלושים לחייה והשנייה בשנות השמונים, כשהן סובלות מקוצר נשימה. לגבי האישה המבוגרת דווח גם על צריבה בעיניים.
השתיים קיבלו טיפול רפואי, אולם לא פורסמה קביעה רפואית המוכיחה קשר ישיר בין התסמינים לבין הריח החריג.
הדיווחים הרבים והעובדה שגם אנשי הכיבוי הריחו את החומר מלמדים שמדובר באירוע ממשי, ולא רק בשמועה שהתפשטה ברשתות החברתיות.
מה בדיוק מצאו צוותי הכיבוי?
בהודעה שפורסמה הבוקר נמסר כי צוותי כבאות והצלה ויחידות הניטור המיוחדות השלימו סריקות נרחבות ברחובות מערב ראשון לציון, באמצעות ציוד ניטור ייעודי ומתקדם.
על פי ההודעה, לא נמצאו ערכים חריגים, ריכוזי גז או סימנים לנוכחות חומר מסוכן.
אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה.
הודעת הכיבוי אינה מזהה את מקור הריח. היא אינה מפרטת איזה חומר נבדק, באילו ריכוזים, באילו שעות ובאילו נקודות מדידה. גם לא נמסר אם מקור הריח אותר, אם בוצע תיקון כלשהו או אם המפגע פשוט התפוגג.
יש הבדל מהותי בין שלילת סכנה מיידית לבין זיהוי הגורם לאירוע סביבתי.
ריח חריף יכול להופיע גם בריכוזים הנמוכים מסף הסכנה של חומר מסוים. לעיתים מקורו בפליטה קצרה שהסתיימה לפני הגעת צוותי המדידה. במקרים אחרים הריח עשוי להינשא ברוח ממקור מרוחק.
לכן, הודעה שלפיה לא נמצאו חומרים מסוכנים אינה שקולה לקביעה שלא התרחש אירוע סביבתי המחייב חקירה.
התושבים אינם שואלים רק אם נשקפה להם סכנה. הם מבקשים לדעת מה נשמו.
מטווח 24: המתחם הצבאי העצום שמתפנה והופך לאזור נדל״ני
אחד המאפיינים החשובים של מערב ראשון לציון הוא קרבתו למטווח 24, מתחם צבאי גדול המשתרע באזור החוף מדרום לשכונות המערב ובקרבת פלמחים.
במשך עשרות שנים שימש המתחם לפעילות צבאית, אימונים וניסויים באמצעי לחימה. כעת הוא נמצא בעיצומו של תהליך פינוי מדורג, במסגרת הסכם שנחתם בסוף שנת 2022 בין משרד הביטחון לעיריית ראשון לציון.
בפברואר 2026 הודיע משרד הביטחון כי הושלם השלב הראשון בפינוי, וכי יותר מ־300 דונם נמסרו לעירייה.
על פי הודעת משרד הביטחון, מסירת השטח התאפשרה לאחר עבודות לפינוי נפלים שביצעה הרשות הלאומית לפינוי מוקשים ונפלים.
התוכנית הכוללת כוללת הקמת שמורת טבע רחבת ידיים, הרחבת רצועת החוף של ראשון לציון בשני קילומטרים לפחות ופיתוח אזורי מגורים ותעסוקה.
בשטח המתפנה מתוכנן גם רובע מגורים חדש, הכולל על פי התוכנית שפרסם משרד הביטחון כ־1,924 יחידות דיור.
מדובר במהפך תכנוני וכלכלי משמעותי: שטחים ששימשו במשך עשרות שנים לפעילות ביטחונית מועברים בהדרגה לפיתוח אזרחי, תיירותי ונדל״ני.
תהליך כזה מחייב מטבעו בדיקות סביבתיות, פינוי מפגעים אפשריים והכשרת קרקע לשימושים חדשים.
אין כל ראיה שפורסמה הקושרת את פעילות מטווח 24 לריח החריף של יום ראשון. אולם דווקא משום שמדובר במרחב גדול המצוי בתהליך שינוי, ראוי לברר אם הרשויות בדקו גם אותו.
האם התקיימו במתחם עבודות חריגות ביום האירוע? האם בוצעו חפירות, פינוי חומרים או פעולות אחרות שעשויות להיות רלוונטיות לחקירת הריח? האם נבדקו השטחים המתפנים? והאם משרד הביטחון התבקש למסור מידע על הפעילות במקום?
עד כה לא פורסמו תשובות לשאלות הללו.
מרחב פלמחים ואגני החמצון הישנים
מוקד נוסף המחייב בירור הוא מרחב פלמחים ותשתיות הטיפול בשפכים שפעלו בעבר באזור.
אגני חמצון משמשים לטיפול ביולוגי בשפכים. בתנאים מסוימים, פירוק חומרים אורגניים עלול ליצור גזים בעלי ריח חריף, ולעיתים גם ריחות המזכירים גז בישול או ביוב.
אחד החומרים המוכרים בהקשר זה הוא מימן גופרי, המתאפיין בריח של ביצים סרוחות. אולם אין כל ממצא שפורסם המצביע על נוכחותו באירוע הנוכחי, ולכן אין בסיס לייחס לו את הריח.
העובדה שבעבר פעלו במרחב אגני חמצון מעלה שאלות לגבי מיקומם המדויק, מצב השטח כיום, תשתיות שנותרו במקום והאפשרות שמתקני שפכים פעילים או ישנים קשורים למטרדי ריח.
אין פירוש הדבר שאגני החמצון לשעבר הם מקור המפגע. פירוש הדבר הוא שיש לברר אם האפשרות נבדקה ונשללה.
במהלך האירוע אף דווח כי נבדקת אפשרות שמקור הריח במערכת הביוב. אלא שגם לגבי האפשרות הזאת לא פורסמה מסקנה.
האם נערכה בדיקה של קווי הביוב, תחנות השאיבה ומתקני השפכים? האם נבדקו תשתיות ישנות באזור החוף? האם נעשתה הצלבה בין מפת תלונות התושבים לבין כיוון הרוח?
אלה שאלות מקצועיות בסיסיות, ולא השערות פרועות.
ראש העיר הבטיח להמשיך בבדיקות גם מחוץ לראשון לציון
ראש העירייה רז קינסטליך אישר אמש כי התקבלו פניות רבות למוקד העירוני ואף אליו ישירות.
בהודעתו מסר כי לוחמי האש וגורמי הפיקוח וההצלה סורקים את העיר במטרה לאתר את מקור הריח.
לדבריו, על פי המידע שהתקבל מכבאות והצלה, לא הייתה באותה עת עדות לאירוע חומרים מסוכנים, ולכן לא ניתנו הנחיות מיוחדות לציבור.
עם זאת, קינסטליך הבהיר כי הורה להמשיך ולוודא את מקור הריח גם אם יתברר שמקורו אינו בתחום העיר.
זו התחייבות חשובה, אך היא מחייבת גם דיווח על תוצאות הבדיקות.
אם מקור הריח אינו בראשון לציון, ייתכן שיש צורך בבדיקות בשטחי רשויות סמוכות, במתקנים תשתיתיים או במתחמים שאינם באחריות העירייה.
ראש העיר ביקש גם להימנע מהפצת שמועות בלתי מבוססות. בין השמועות שהופצו הייתה טענה בדבר משאית אמוניה שהתהפכה באזור. גורמים המעורים בפרטים הכחישו את הטענה.
אלא שהפרכת שמועה אינה מספקת תשובה לשאלה מה באמת קרה.
הדרך להתמודד עם שמועות אינה רק לבקש מהציבור שלא להפיצן, אלא לפרסם מידע עובדתי מלא ככל האפשר.
מה אפשר ללמוד ממפת הריחות?
אחד הכלים החשובים בחקירת אירוע כזה הוא מיפוי מדויק של תלונות התושבים.
אם ידוע באילו רחובות הורגש הריח, באיזו שעה החל ובאיזו שעה נעלם, אפשר להשוות את הנתונים לכיוון הרוח ולמהירותה בזמן האירוע.
בדיקה כזאת עשויה לסייע באיתור אזור מוצא אפשרי של פליטה, אף שאינה מספיקה לבדה כדי לקבוע מה היה המקור.
לשם כך דרושים גם נתוני ניטור, בדיקות תשתית ומידע על פעילות במתקנים סביבתיים ותעשייתיים רלוונטיים.
לא פורסם אם בוצע ניתוח כזה בראשון לציון, ואם כן – מה העלה.
גם לא נמסר אם המשרד להגנת הסביבה השתתף בחקירה או אם נערכו בדיקות משלימות לאחר סיום הסריקות של צוותי הכיבוי.
היעדר המידע הזה הוא חלק מהבעיה הציבורית.
האם משהו מוסתר מהציבור?
זוהי השאלה המתבקשת לנוכח הפער בין עוצמת האירוע לבין דלות המידע שנמסר בעקבותיו.
אין כרגע ראיה להסתרה מכוונת, ובוודאי שאין בסיס להצביע על גוף מסוים כאחראי למפגע. אולם גם אין הצדקה להסתפק בהודעות כלליות שאינן מסבירות את ההתרחשות.
כאשר תושבים רבים מדווחים על ריח חריף, כאשר צוותי הכיבוי עצמם מבחינים בו וכאשר שתי נשים מגיעות לבית החולים עם קשיי נשימה, הציבור מצפה לחקירה שתסתיים בממצאים ולא רק בהודעה שהסריקות הסתיימו.
העובדה שבדיקות הכיבוי לא גילו ריכוזים מסוכנים היא נתון חשוב. אבל היא אינה פוטרת את הרשויות מן החובה לברר את מקור המפגע ולפרסם את תוצאות הבירור.
במקרים כאלה, עמימות ממושכת עלולה לפגוע באמון הציבור לא פחות מן האירוע עצמו.
מה הרשויות חייבות לפרסם?
עיריית ראשון לציון, כבאות והצלה, המשרד להגנת הסביבה, חברות הגז והגורמים המופקדים על המתקנים והתשתיות באזור נדרשים לספק תשובות לשאלות הבאות:
מה היה מקור הריח? האם זוהה חומר מסוים, או שמקור המפגע נותר בלתי ידוע?
מה בדיוק נבדק? אילו חומרים נמדדו, באילו מכשירים, באילו שעות ובאילו מקומות?
האם נבדקו השטחים הצבאיים המתפנים? האם נמסר מידע ממשרד הביטחון על פעילות במטווח 24 בזמן האירוע?
האם נבדקו מרחב פלמחים ותשתיות השפכים? האם נבחנה האפשרות שמקור הריח במערכת הביוב או בתשתיות סביבתיות ישנות?
האם נבדקו נתוני הרוח? האם בוצע ניסיון לאתר את מקור הפליטה באמצעות מפת התלונות והנתונים המטאורולוגיים?
ומה נעשה בפועל? האם אותרה תקלה שתוקנה, האם הופסקה פעילות שגרמה למפגע, או שהריח פשוט נעלם מבלי שאיש יודע מדוע?
אלה תשובות שהציבור זכאי לקבל, גם אם המסקנה הסופית תהיה שלא נמצאה סכנה בריאותית.
השורה התחתונה: הריח נעלם, התעלומה נותרה
מערב ראשון לציון עומד בפני שינוי היסטורי. מתחם צבאי ענק מתפנה בהדרגה, רצועת החוף צפויה להתרחב, קרקעות חדשות מיועדות לבנייה ולתעסוקה, ואזור ששימש במשך עשרות שנים לפעילות ביטחונית ותשתיתית עומד להפוך למרחב אזרחי חדש.
בתקופה כזאת נדרשת רגישות מיוחדת לשאלות סביבתיות, לבריאות הציבור ולשקיפות בנוגע לפעילות בשטחים המתפנים.
אין כל סיבה לייחס את אירוע הריח למתקן צבאי, לאגני חמצון או לגורם אחר ללא ממצאים. אבל באותה מידה אין הצדקה להתעלם מהאפשרויות הללו אם טרם נבדקו.
הרשויות אינן יכולות להסתפק בהודעה שלא נמצאה סכנה, כאשר אינן יודעות – או לפחות אינן מספרות לציבור – מה גרם לאירוע.
ייתכן שבסופו של דבר יתברר שמדובר בתקלה פשוטה, בפליטה חולפת או במטרד שאינו מסוכן. ייתכן גם שהמקור נמצא מחוץ לעיר. כל האפשרויות מחייבות בדיקה, ולא ניחוש.
עד לפרסום ממצאים מלאים, התעלומה נותרת פתוחה.
והשאלה החשובה ביותר היא לא רק מה גרם לריח החריף שהתפשט אמש בראשון לציון, אלא מדוע גם לאחר סיום הסריקות אין לציבור תשובה ברורה על מה שהתרחש בסביבתו.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
