מבזקים
יום חמישי, 5 בנובמבר 2026

סגן הנשיא ואנס מאשים: נתניהו ״טעה בכל דבר״ באיראן — התבוסה הרפובליקנית מציבה את ישראל מול מציאות מסוכנת

Screenshot
Screenshot

מאת רמי יצהר

״עניין מרכזי״, חדשות וסקופים מאז 1999
5 בנובמבר 2026

סגן נשיא ארצות הברית, ג׳יי־די ואנס, האשים בשיחות פרטיות את בנימין נתניהו בכך ש״טעה בכל דבר״ בנוגע לאיראן. לפי הדיווח, ואנס הוביל בחודשים האחרונים מחנה בממשל שקרא להגיע להסכם ולסיים את המלחמה, והזהיר כי המשכה עלול לעלות לרפובליקנים בבחירות. אחרי אובדן השליטה בשני בתי הקונגרס, האזהרה הזאת הפכה לכתב אישום פוליטי בתוך המחנה השלטוני עצמו. 

עכשיו כבר אין מדובר רק במחלוקת שנשמרת בחדרים סגורים. ואנס קבע בפומבי כי המלחמה היא הסיבה להפסד, ובכך פתח עימות על ההחלטות שהובילו לתבוסה — ועל המדיניות שצריכה לבוא בעקבותיה. טראמפ הכיר בתרומתה של המלחמה לכישלון, אך המשיך להצדיק את היציאה אליה. לפי רויטרס, האפשרות לחידוש פעילות צבאית נרחבת באיראן עדיין נבחנת. 

מבחינת ישראל, זהו החידוש האסטרטגי המטריד ביותר: הוויכוח בוושינגטון אינו מתנהל עוד רק בין תומכי ישראל למבקריה. הוא מתנהל בתוך הממשל הרפובליקני, סביב השאלה אם הדרך שבה נוהלה השותפות עם ירושלים פגעה באינטרס האמריקני — ובכוחו הפוליטי של הנשיא.

התבוסה עצמה רחבה מכדי להסביר אותה במועמד חלש או בקמפיין מקומי כושל. הדמוקרטים כבשו את בית הנבחרים ואת הסנאט, שבו כבר הובטחו להם לפחות 54 מושבים. הקונגרס החדש יתחיל את כהונתו בינואר 2027. המשמעות היא ששנתיים האחרונות של טראמפ בבית הלבן יתנהלו מול רוב אופוזיציוני בשני הבתים. 

המהפך בסנאט ממחיש את עומק המכה. הדמוקרטים העבירו לידיהם שבעה מושבים רפובליקניים: באיווה, בקנזס, במיין, בצפון קרוליינה, באוהיו, בדרום קרוליינה ובטקסס. בקנזס ניצח אדם המילטון את רוג׳ר מרשל; במיין הדיח טרוי ג׳קסון את סוזן קולינס; בצפון קרוליינה גבר רוי קופר על מייקל ווטלי; ובאוהיו חזר שרוד בראון לסנאט לאחר שניצח את ג׳ון האסטד, במושב שאליו נבחר בעבר ואנס עצמו.

בטקסס ניצח ג׳יימס טלריקו את קן פקסטון — הישג דמוקרטי במדינה שבה המפלגה לא ניצחה בבחירות כלל־מדינתיות מאז 1994. בקנזס מדובר בבחירה הראשונה של סנאטור דמוקרטי מאז 1932. אלה פריצות דרך באזורים שהרפובליקנים התרגלו לראות בהם בסיס כוח בטוח. 

גם הנתונים הארציים מצביעים על תנועה עמוקה. לפי ניתוח רויטרס, הרפובליקנים נחלשו לעומת תוצאת טראמפ ב־2024 ב־99% מכ־2,200 המחוזות שבהם נספר רוב הקולות עד בוקר יום רביעי. בממוצע, חלקם בקולות ירד בשמונה נקודות אחוז. הנסיגה הקיפה אזורים עשירים ועניים, ערים ופרברים. 

זו הסיבה שהסברו של ואנס חשוב, אבל אינו מספיק לבדו. המלחמה התחברה ליוקר המחיה, לחשבון הדלק ולתחושה שהממשל עוסק ביעדים גדולים מעבר לים בזמן שמשקי הבית מתקשים בבית. לצד אלה בלט גם הכעס על התנהלות השלטון ועל שחיתות. הבוחר האמריקני לא נדרש להכריע בכל פרטי האסטרטגיה מול איראן כדי להחליט שאינו מרוצה מהתוצאה בחייו. 

מכאן נגזרת גם מגבלת הניצחון הדמוקרטי: הצבעת ענישה אינה המחאה פתוחה. הדמוקרטים יצטרכו להראות שהם מסוגלים לשפר את המצב הכלכלי ולפקח על הנשיא בלי להיתקע בעימות מתמשך שאינו מניב הישגים לציבור.

עבור טראמפ, אובדן הקונגרס אינו מסיים את הנשיאות. הוא משנה את תנאי הפעלתה. לבית הנבחרים יהיה רוב שיוכל לדרוש מסמכים ועדויות ולנהל חקירות; בסנאט יוכל הרוב החדש לבלום מינויים בכירים ושופטים ולהקשות על קידום סדר היום הנשיאותי. לצד זאת, טראמפ יוכל להטיל וטו על חקיקה דמוקרטית. 

התוצאה האפשרית היא ממשל המחייב משא ומתן כמעט בכל צומת תקציבי וחקיקתי משמעותי. התוצאה האחרת היא שיתוק: הנשיא חוסם את הקונגרס, הקונגרס חוסם אותו, וכל צד מטיל על האחר את האחריות. עקיפת וטו דורשת רוב של שני שלישים בשני הבתים, כך שגם ניצחון דמוקרטי גדול אינו מבטיח יכולת לכפות על טראמפ חוקים שהוא מתנגד להם. 

גם הדיבורים על הדחה מחייבים דיוק. בית הנבחרים יכול לאשר אישומים נגד הנשיא, אך הרשעה והעברה מכהונה מחייבות תמיכה של שני שלישים מהסנאטורים הנוכחים במשפט. ברוב של 54 מושבים אין לדמוקרטים יכולת להדיח אותו בכוחות עצמם. תבוסה בבחירות האמצע אינה עילה חוקתית לסיום כהונה. 

הסכנה המיידית לטראמפ היא אפוא שחיקת סמכותו. נבחרים רפובליקנים שחוששים לעתידם עלולים להתחיל לשאול אם נאמנות אוטומטית לנשיא מסייעת להם או מסכנת אותם. במקביל, כל התבטאות של ואנס תיבחן גם דרך המאבק העתידי על הנהגת המפלגה.

בהיבט הזה, דבריו על המלחמה משרתים שתי מטרות: דרישה לשינוי מדיניות בהווה, ויצירת מרחק מהכישלון לקראת העתיד. זו פרשנות פוליטית, אך היא נובעת מהתזמון ומהבחירה של סגן נשיא מכהן להצביע בפומבי על ההחלטה המרכזית של הממשל כהסבר לתבוסה.

לישראל נוצרה בעיה כפולה. הדמוקרטים חוזרים לעמדות כוח עם ביקורת גוברת על מדיניותה, ובאגף הרפובליקני של ״אמריקה תחילה״ מתחזקת השאלה מדוע ארצות הברית צריכה לשאת בעלויות של מלחמה אזורית. שני המחנות אינם מסכימים על הכול; בעניינים מסוימים הנוגעים לישראל הם עשויים להיפגש.

לפי רויטרס, השליטה הדמוקרטית צפויה להביא לבחינה מחמירה יותר של הסיוע הצבאי ושל האלימות בגדה המערבית. ואנס עצמו הציג שינוי ביחסים עם ישראל כאחד הצעדים שעשויים להשיב למפלגה מצביעי טראמפ מאוכזבים. במישיגן נבחר עבדול אל־סייד, מבקר הסיוע הצבאי לישראל, לסנאטור המוסלמי הראשון בתולדות ארצות הברית. 

המשמעות המעשית אינה ניתוק אוטומטי של היחסים, אלא סביבה שבה כל בקשה ישראלית עלולה לדרוש יותר הסברים, יותר התחייבויות ויותר מאמץ פוליטי. עסקת נשק, תקציב חירום או תמיכה בהסלמה יצטרכו לעמוד בפני שאלה אמריקנית פשוטה: כיצד הדבר משרת את ארצות הברית, ומה המחיר?

לכך נוספה התפתחות שאסור להבליע: רויטרס דיווחה שטראמפ אמר בריאיון לפוקס ניוז כי הגיע להסכמה עם נתניהו על סיום הסיוע הביטחוני השנתי לישראל. באותו דיווח הודגש שלא ברור אם בידיו הסמכות המשפטית לעצור את הסכומים המועברים מדי שנה. יש הבדל מהותי בין הכרזה נשיאותית לבין שינוי שכבר נכנס לתוקף; עצם ההכרזה, לצד תוצאות הבחירות, מחייבת היערכות ישראלית רצינית. 

גם החשבון הכלכלי עלול להגיע לירושלים. ככל שישראל תידרש לממן בעצמה חלק גדול יותר מהצטיידותה, הלחץ יעבור לתקציב המדינה, לסדרי העדיפויות וליכולת לממן צרכים אזרחיים. חוסר ודאות באספקת נשק מחייב תכנון מלאים וייצור מראש; הוא אינו נפתר בשיחת טלפון ברגע שבו מתעורר צורך מבצעי.

בזירה האיראנית, התבוסה אינה מבטיחה שטראמפ יבחר מיד בפשרה. נשיא שנחלש מבית עשוי לחפש הישג מדיני מהיר, אך הוא עלול גם להתקשות לקבל הסכם שיוצג ככניעה. לכן ישראל צריכה להיערך לשני מסלולים: לחץ אמריקני לסיים את המלחמה, או החלטה להסלים בניסיון לשפר את תנאי סיומה. בשניהם, מרחב ההשפעה הישראלי עלול להיות צר יותר.

המבחן הישראלי כעת הוא לשקם קשרים עם מוקדי הכוח בשתי המפלגות, ולהציג יעדים ביטחוניים שניתנים להסבר ולמדידה: מה נדרש כדי לצמצם את האיום האיראני, מה אפשר להשיג בהסכם, ואילו התחייבויות חיוניות לישראל אם וושינגטון מבקשת לצאת מהמלחמה.

הלקח מהבחירות חד: ידידות עם נשיא אינה תחליף לתמיכה אמריקנית רחבה. כשמלחמה במזרח התיכון נקשרת בארצות הברית למחירי הדלק ולתבוסה בקלפי, ישראל נעשית חלק מהוויכוח הפנימי על הכישלון. הממשלה שתפעל בירושלים תצטרך להוכיח שהשותפות עמה היא נכס לאמריקה — ולבנות מחדש את ההסכמה הזאת מעבר לאדם אחד ולמפלגה אחת.

״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק… מומלץ!

שתפו את המאמר

תמונה של רמי יצהר
רמי יצהר

עיתונאי, שדרן, עורך ויזם תקשורת. חבר נשיאות מועצת העיתונות והתקשורת בישראל. מנחה NLP מאסטר וטריינר בהכשרה ישראלית ובינלאומית. עבד כשדרן, עורך ומגיש ב״קול ישראל״ ומשדר בגלצ. קצין בכיר בצה״ל, שירת כקצין חקירות בכיר במצ״ח. ערך את בטאון חיל הים ״בין גלים״ ואת בטאון המשטרה הצבאית ״הד חמ״צ״. ערך את בטאון הסטודנטים ״יתוש״ של אוניברסיטת תל אביב. בהשכלתו בעל תואר שני בתקשורת, יועץ ארגוני ומגשר. עורך ״עניין מרכזי״ מאז שנת 1999. העיתון מפרסם חדשות וסקופים ללא תלות בשום גורם פוליטי או עיסקי. עצמאי, בלתי תלוי ואינו מהסס לומר את האמת גם בתנאים מסובכים.

הורידו עכשיו את האפליקציה שלנו בחינם!

ותהנו ממגוון תכנים בזמן אמת לנייד שלכם