זהו סיפור מדהים בהתהוות שאינך יכול לפסוח עליו רק כי על פניו הוא עוסק בנושאים סבוכים שרק מביני עניין בריאים בו. אנחנו נדבר כאן על הפסיכולוגיה של ז׳קט העור: האיש שלעולם אינו מסיר את המדים. יש פרט אחד בדמותו הציבורית של ג׳נסן הואנג שנראה לכאורה שולי, אבל מבחינה פסיכולוגית הוא מרתק: ז׳קט העור השחור.
האיש ששווי מניותיו נאמד במאות מיליארדי דולרים, המנהל חברה שמעצבת את עתיד האנושות, מופיע שוב ושוב באותו פריט לבוש. בכנסים, בהשקות, בפגישות עם מנהיגי מדינות ובאירועים שבהם מיליונים עוקבים אחר כל מילה היוצאת מפיו.
הוא אינו לובש חליפות של בנקאים. הוא אינו נראה כמו מנהל תאגיד מסורתי. הוא משדר את דמותו של המורד, האיש שאינו מתפשר, שאינו מבקש רשות, שאינו זקוק לאישור מאיש.
ז׳קט העור מזוהה בתרבות הפופולרית עם חופש, מרדנות, קשיחות, גבריות ומיניות. מדמותו של מרלון ברנדו ב״הפרא״ ועד כוכבי רוק, זהו פריט לבוש שנושא עמו מטען סמלי ברור.
אצל הואנג הוא הפך למדים אישיים. כמעט לסמל מסחרי.
אבל מדוע אדם שהגיע לפסגת ההצלחה ממשיך להיצמד לתדמית קבועה כל כך?
הסבר אפשרי הוא שמדובר במיתוג אישי מחושב. המראה הקבוע מקל על זיהויו, מייצר רציפות ומחבר בין דמותו לבין החברה שבנה. ייתכן גם שהוא פשוט אוהב את הז׳קט ומרגיש בו בנוח.
אלא שמבחינה פסיכולוגית, דווקא הקביעות הזאת מעוררת שאלה רחבה יותר: מה קורה כאשר אדם הופך בעצמו למותג?
הוא כבר אינו רק ג׳נסן הואנג הפרטי. הוא ג׳נסן הואנג הציבורי, האיש בז׳קט העור, הגאון שמזהה את העתיד, המנהיג שמנצח את המתחרים ומפתיע את העולם.
במצב כזה עלול להיווצר פער בין האדם האמיתי לבין הדמות שהוא נדרש לגלם.
הציבור מצפה ממנו להפגין ביטחון מוחלט. העובדים מצפים שיידע את התשובות. המשקיעים מצפים שיחזה את המחר. וככל שההצלחה מתמשכת, כך עלול להתחזק הפיתוי להאמין שגם בחיים האישיים הוא מסוגל לשלוט בכל תוצאה.
זוהי כמובן אפשרות פרשנית, לא אבחון של הואנג. אי אפשר להסיק על אישיותו של אדם מפריט לבוש, מפורסם ככל שיהיה.
אבל אפשר ללמוד מן הדימוי שבנה על הפסיכולוגיה של כוח.
ז׳קט העור משדר שליטה. שתי פרשיות האהבים מעוררות את השאלה האם האיש שבתוכו הצליח לשמור על אותה שליטה גם כאשר לא היו מצלמות, במה ומשקיעים.
האשליה המסוכנת של המצליחנים: אם ניצחתי את כולם, אוכל לנצח גם את עצמי
הואנג בנה את אנבידיה במשך יותר משלושים שנה. הוא זיהה את הפוטנציאל של עיבוד מקבילי, השקיע בפיתוח סביבת התוכנה CUDA, והתמיד באסטרטגיה שהתבררה כאחת ההחלטות העסקיות המוצלחות בהיסטוריה.
הוא התמודד עם משברים, מתחרים, מחסור בשבבים, שינויים בשווקים ומגבלות ממשלתיות. שוב ושוב הוכיח יכולת לראות רחוק.
אלא שאינטליגנציה אינה חסינות מפני דחפים.
הפסיכולוגיה מבחינה בין יכולת קוגניטיבית לבין ויסות רגשי. אדם עשוי להיות מבריק בניתוח מערכות מורכבות, אך להתקשות לעמוד בפיתוי, להתמודד עם בדידות, לוותר על ריגוש או להכיר בסכנה אישית.
יש גם הטיה מוכרת של ביטחון־יתר: הצלחה מתמשכת בתחום אחד עלולה לגרום לאדם להאמין שהוא מוכשר באותה מידה בכל תחום אחר.
מי שהצליח שוב ושוב להמר על טכנולוגיה שאחרים לא הבינו עשוי להשתכנע שהאינטואיציה שלו כמעט אינה טועה.
אבל היכולת לזהות הזדמנות עסקית אינה זהה ליכולת לזהות מניפולציה רגשית.
והיכולת להוביל עשרות אלפי עובדים אינה מעניקה בהכרח שליטה מוחלטת במשיכה מינית.
במצבים של עוררות רגשית, בני אדם נוטים לעיתים להעניק משקל גדול יותר לתגמול המיידי ולמשקל קטן יותר לנזק העתידי. בפסיכולוגיה מכנים זאת בין היתר העדפת ההווה.
המחיר האפשרי יכול להיות אדיר: משפחה, מוניטין, קריירה, הון אישי ואמון הציבור.
אבל באותו רגע שבו מתעורר הפיתוי, העתיד נראה רחוק והסיפוק נראה קרוב.
הפרדוקס הוא שדווקא אנשים בעלי יכולת תכנון יוצאת דופן אינם בהכרח מוגנים מפני התופעה.
כוח, הערצה ומין: כשהעולם מפסיק לומר לך לא
הפסיכולוגיה של בעלי כוח מציעה הסבר אפשרי נוסף.
אדם העומד בראש אימפריה כלכלית מוקף באנשים הזקוקים לאישורו. עובדים מבקשים את קרבתו. מנהלים מתאמצים להרשים אותו. פוליטיקאים רוצים להצטלם לצדו. משקיעים מייחסים משקל עצום לדבריו.
הסביבה הזאת עשויה לשנות בהדרגה את תפיסת המציאות.
כאשר כמעט כל בקשה נענית, כאשר כמעט כל החלטה זוכה לתשומת לב וכאשר הצלחותיך מתוארות כגאוניות, עלולה להיחלש ההבחנה בין מה שאפשר לעשות לבין מה שנכון לעשות.
מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מצאו קשרים בין תחושת כוח לבין התנהגות נועזת יותר, ולעיתים גם נטייה מופחתת להביא בחשבון את נקודת מבטם של אחרים. אין פירוש הדבר שכל אדם חזק מתנהג כך, ובוודאי שאין בכך הוכחה לגבי הואנג.
אבל השאלה העקרונית נותרת: מי מסוגל לומר לא לאיש שכולם רגילים לומר לו כן?
דירקטוריון? יועץ משפטי? מנהלת הכפופה לו? בן משפחה?
בארגונים שבהם המייסד הוא גם המנכ״ל, גם החזון וגם המותג, קשה במיוחד להפריד בין טובת החברה לבין רצונותיו של האיש העומד בראשה.
וכאשר מתווסף לכך קשר אינטימי עם עובדת בכירה, נוצר קושי נוסף: פער הכוחות בין הצדדים עלול להשפיע על החלטות מקצועיות ועל יכולת הארגון לאכוף את כלליו.
זו הסיבה שהפרשה השנייה חשובה לא פחות מן החשד לריגול סיני. היא נוגעת לאופן שבו חברה בעלת שווי עצום מפקחת על האדם החזק ביותר בתוכה.
אנבידיה: איך הפכה יצרנית כרטיסי מסך לאימפריה שהעולם תלוי בה?
אנבידיה נוסדה בשנת 1993 בידי ג׳נסן הואנג, כריס מלקובסקי וקרטיס פרים.
בתחילת דרכה התמחתה במעבדים גרפיים. במשך שנים זוהתה בעיקר עם משחקי מחשב ויכולות עיבוד תמונה.
אלא שהמעבדים הגרפיים מסוגלים לבצע חישובים רבים במקביל, תכונה שהתבררה כחיונית לפיתוח בינה מלאכותית.
אנבידיה השקיעה שנים בפיתוח חומרה, תוכנה וכלי תכנות שאפשרו לחוקרים ולחברות לנצל את היכולות הללו.
כאשר פרצה מהפכת הבינה המלאכותית היוצרת, התברר שהיא מחזיקה ביתרון עצום.
מיקרוסופט, גוגל, אמזון, מטא וחברות רבות נוספות החלו להשקיע סכומי עתק במרכזי נתונים ובמערכות מחשוב המבוססות על הטכנולוגיה שלה.
הביקוש לשבביה הפך לאחד ממנועי הצמיחה הגדולים בעולם הטכנולוגיה.
אבל אנבידיה אינה מוכרת רק שבבים. היא מוכרת מערכת שלמה: מעבדים, תקשורת מהירה, תוכנה, כלי פיתוח ותשתיות למרכזי נתונים.
המערכת הזאת מקשה על מתחרים להחליף אותה, ומעניקה לה מעמד אסטרטגי יוצא דופן.
זו גם הסיבה שהמאבק בין ארצות הברית לסין סביב מוצריה אינו סכסוך מסחרי רגיל.
מי שמחזיק ביכולת מחשוב מתקדמת עשוי ליהנות מיתרון במחקר מדעי, בפיתוח תרופות, במערכות מודיעין, בסייבר וביישומים צבאיים.
השבבים של אנבידיה הפכו למשאב אסטרטגי.
שמונה אחוזים מהמדד האמריקני: איך משבר אישי מטלטל את חסכונות העולם?
בשנים האחרונות הגיעה אנבידיה למשקל שהתקרב ל־8% ממדד S&P 500.
זהו נתון דרמטי.
מדובר במדד הכולל כ־500 מן החברות הציבוריות המובילות בארצות הברית, ומשמש בסיס למכשירי השקעה בהיקפים עצומים.
כאשר חברה אחת אחראית לחלק כה גדול ממשקל המדד, התנודות במנייתה משפיעות על ביצועי תיקי השקעות בכל העולם.
אובדן אפשרי של כ־600 מיליארד דולר משווי השוק אינו כסף מזומן שנעלם מקופת החברה, אלא ירידה בשווי שבו השוק מתמחר את מניותיה.
ובכל זאת, ההשלכות משמעותיות.
המשקיעים אינם חוששים רק מן השערורייה עצמה. הם חוששים מפגיעה בהנהגה של חברה שהצלחתה קשורה באופן חריג לאדם אחד.
הואנג מחזיק בכ־3.6% ממניות אנבידיה. הוא האיש המזוהה יותר מכל אדם אחר עם החזון הטכנולוגי שלה, עם לקוחותיה ועם קשריה בוושינגטון.
הדחתו, אם תתרחש, תחייב את החברה להוכיח שהיא מסוגלת להמשיך להוביל את מהפכת הבינה המלאכותית גם בלעדיו.
דירקטוריון אנבידיה מונה 11 חברים, ולפי תקנון החברה הוא רשאי להדיח מנכ״ל בהחלטת רוב, גם ללא קביעה של עבירה פלילית.
על פי דיווחים, החברה כבר נעזרת בגורמים חיצוניים לבחינת מועמדים אפשריים להחלפתו.
בין השמות המוזכרים נמצאת סמנכ״לית הכספים הוותיקה קולט קרס, הנחשבת מועמדת אפשרית להנהגה זמנית. אבל עדיין אין הודעה על מינוי יורש.
טראמפ, סין והמאבק על המוח של המאה ה־21
הפרשה מסתבכת עוד יותר בגלל מעמדו הפוליטי של הואנג.
בשנים האחרונות הוא הפך לדמות בעלת השפעה בוושינגטון, ובמיוחד בסביבתו של הנשיא טראמפ.
הואנג תמך בגישה שלפיה מכירת שבבים אמריקניים לסין עשויה דווקא לחזק את התלות הסינית בטכנולוגיה אמריקנית ולצמצם את התמריץ לפיתוח חלופות מקומיות.
מולו ניצבו גורמים בממשל ובמערכת הביטחון שטענו כי מכירת שבבים מתקדמים לסין עלולה לחזק את יכולותיה הצבאיות והמודיעיניות.
הקשר האישי שנחשף עם אליס הואנג העלה שאלות חדשות על שיקול הדעת שמאחורי פעילותו של המנכ״ל למען הקלה במגבלות הייצוא.
אין הוכחה שהקשר הרומנטי השפיע על עמדותיו המקצועיות או על החלטות הממשל. אבל בעולם הביטחון הלאומי, גם האפשרות לניגוד עניינים מחייבת בדיקה.
הואנג אינו רק איש עסקים המוכר מוצרים למדינות שונות. הוא אחד האנשים המרכזיים בתעשייה שעליה מתנהל מאבק בין שתי המעצמות הגדולות.
וזה הופך את חייו האישיים לעניין בעל משמעות ציבורית וביטחונית.
ההיבט הישראלי: מלאנוקס, אלפי עובדים ונכס טכנולוגי אסטרטגי
לישראל יש סיבה מיוחדת לעקוב אחר המשבר באנבידיה.
בשנת 2020 השלימה החברה את רכישת מלאנוקס הישראלית תמורת כ־7 מיליארד דולר, אחת העסקאות החשובות בתולדות ההייטק הישראלי.
מלאנוקס התמחתה בטכנולוגיות תקשורת מהירות, שהפכו לרכיב חיוני במרכזי הנתונים המתקדמים של אנבידיה.
החברה מעסיקה בישראל אלפי עובדים, ומפעילה מרכזי מחקר ופיתוח בתחומים הנמצאים בלב תעשיית הבינה המלאכותית.
המשמעות היא שישראל אינה רק שוק לקוחות של אנבידיה. היא חלק ממערך הפיתוח והחדשנות שלה.
משבר הנהגה ממושך עלול ליצור אי־ודאות בנוגע להשקעות, להתרחבות ולתוכניות פיתוח עתידיות. אין כרגע בסיס לקבוע שפעילות החברה בישראל תיפגע, אבל יציבותה של אנבידיה חשובה לכלכלת ההייטק המקומית.
קיים גם ממד אסטרטגי רחב יותר.
ישראל פועלת בשוק טכנולוגי שבו מדיניות הייצוא האמריקנית, היחסים עם סין והגישה לשבבים מתקדמים משפיעים על חברות, מוסדות מחקר ויכולות ביטחוניות.
כל שינוי במדיניות האמריקנית בעקבות הפרשה עשוי להשפיע גם על התעשייה הישראלית.
מי יחליף את האיש שאי אפשר להחליף?
האתגר המרכזי של דירקטוריון אנבידיה אינו רק להחליט אם הואנג יכול להמשיך בתפקידו.
עליו להתמודד עם שאלה קשה בהרבה: כיצד מנהלים חברה שהמייסד שלה הפך לחלק בלתי נפרד מזהותה?
הואנג אינו רק מנכ״ל. הוא המנהיג הטכנולוגי, איש המכירות החשוב ביותר, הדובר המרכזי והסמל הציבורי של החברה.
הוא מכיר את הטכנולוגיה, את הלקוחות, את המנהלים ואת השוק במשך יותר משלושה עשורים.
עזיבתו עלולה ליצור חלל משמעותי, גם אם הפעילות העסקית תימשך.
מצד שני, אם יתברר שהחברה אינה מסוגלת להפעיל מנגנוני פיקוח אפקטיביים על המנכ״ל, הדבר עלול לפגוע באמון המשקיעים לא פחות מהחלפתו.
זהו מבחן אמיתי לממשל התאגידי של אחת החברות החשובות בעולם.
האם הדירקטוריון מסוגל לפעול באופן עצמאי מול המייסד האגדי? האם טובת החברה קודמת לנאמנות האישית כלפיו? והאם אנבידיה יכולה להוכיח שהיא גדולה יותר מהאדם שיצר אותה?
המסקנה הפסיכולוגית: המוח שכבש את העתיד והמיטה שהחזירה אותו אל העבר
בסופו של דבר, הסיפור של ג׳נסן הואנג הוא הרבה יותר מסיפור על שתי נשים, מנכ״ל עשיר וחשדות לריגול.
זהו סיפור על הסתירה הבסיסית ביותר באדם.
אנחנו מסוגלים לפתח מכונות המבצעות טריליוני חישובים, ליצור מערכות בינה מלאכותית, לתכנן ערים חכמות, לחקור את היקום ולחזות תהליכים מורכבים.
אבל אותן מערכות מוח שמאפשרות לנו לעשות את כל אלה אינן מבטלות את הצורך באהבה, במשיכה, בהערצה, בריגוש ובסיפוק.
האדם המודרני מחזיק בטכנולוגיה מתקדמת, אך נושא בתוכו מנגנונים רגשיים שהתפתחו במשך מאות אלפי שנים.
לפעמים הם פועלים בהרמוניה. לפעמים הם מתנגשים.
וכאשר האדם מחזיק בכוח עצום, המחיר של ההתנגשות עלול להיות עצום בהתאם.
ז׳קט העור השחור של הואנג מסמל את האיש שכביכול אינו זקוק לכללים. האיש שאינו מתפשר. האיש שמסוגל לשנות את העולם.
אבל שום ז׳קט, שום הון ושום הישג טכנולוגי אינם מעניקים חסינות מפני חולשות אנושיות.
אין עדיין הכרעה סופית בשאלה אם הואנג יודח, ואין הצדקה לקבוע שהחשדות המודיעיניים נגד אליס הואנג הוכחו. אולם הפרשה כבר ממחישה עד כמה מסוכן לרכז כוח עצום בידי אדם אחד בלי מנגנוני פיקוח עצמאיים.
ואולי זהו הלקח החשוב ביותר.
העולם הפקיד בידי ג׳נסן הואנג חלק עצום מעתיד הבינה המלאכותית. הוא בנה מכונות שמסוגלות לחשב את הבלתי נתפס. אבל שום מכונה לא יכלה להבטיח שיקבל תמיד את ההחלטה הנכונה ברגע שבו השכל מתמודד עם היצר.
אפשר לכבוש את פסגת הטכנולוגיה. אפשר להפוך חברה קטנה לאימפריה של ארבעה טריליון דולר. אפשר להכתיב את קצב ההתפתחות של העולם.
אבל לפעמים די ברגע אחד של חולשה כדי לסכן מפעל חיים שלם.
האיש בז׳קט העור הצליח לשנות את העתיד. עכשיו הוא מגלה שהחולשה האנושית העתיקה בעולם עדיין מסוגלת לשנות את עתידו שלו.
״עניין מרכזי״ – חדשות וסקופים מאז 1999. מומלץ!
אין לראות בכתבה זו ייעוץ או המלצה להשקעה.
