עדות חריגה מלב לשכת ראש הממשלה: מאבטח בכיר לשעבר מציג שורת טענות קשות על התנהלות, משפחה ושלטון.
עדות יוצאת דופן שנמסרה בימים האחרונים ב־מעריב מטלטלת את המערכת הפוליטית ומציבה סימני שאלה כבדים סביב התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, סביבתו הקרובה, והאופן שבו מתקבלות החלטות בצמרת השלטון.
עמי דרור, לשעבר ראש צוות האבטחה של ראש הממשלה, אדם שפעל במשך שנים בלב המערך הרגיש ביותר של המדינה, טוען לשורה של דפוסי התנהלות חמורים – אישיים, משפחתיים ומערכתיים – שלדבריו אינם חריגים נקודתיים אלא שיטה מתמשכת.
מדובר בעדות אישית, הנמסרת על ידי גורם אחד, שאינה מלווה בשלב זה במסמכים, הקלטות או ממצאים חקירתיים פומביים. מנגד, מדובר באדם שפעל בתפקיד ביטחוני רגיש, תחת אחריות ישירה לביטחון ראש הממשלה, ולכן לטענותיו יש משקל ציבורי מיוחד המחייב בחינה, בדיקה ותגובה רשמית.
טענות המרכזיות: לא רכילות – דפוסי פעולה
בלב הדברים מציג דרור כמה טענות אופרטיביות, החורגות בהרבה מהבעת דעה פוליטית:
• התנהלות אישית שיטתית – לטענתו, ראש הממשלה נהג לאורך זמן להעביר הוצאות פרטיות לגורמים בסביבתו, עוזרים ומאבטחים, באופן שחורג מנורמות בסיסיות של אחריות אישית.
• השפעה משפחתית על קבלת החלטות – דרור טוען כי רעיית ראש הממשלה ובנו מילאו תפקיד מרכזי יותר ויותר במעגל קבלת ההחלטות, עד כדי השפעה ישירה על מהלכים פוליטיים ומשפטיים.
• אירועים חריגים בזירה המשפחתית – בין היתר נטען לאירוע אלים בתוך המעגל המשפחתי, אשר הצריך התערבות אבטחתית. מדובר בטענה חמורה במיוחד, שלא הוצגה עד כה בפירוט כזה, ושמחייבת בירור עצמאי.
• פגיעה בתפקוד מערכות המדינה – לדברי דרור, ברגע שבו ראש הממשלה תפס את מוסדות המדינה כמי שפועלים נגדו אישית, השתנתה תפיסת ההפעלה: משיקול ממלכתי לשיקול הישרדותי.
מכונת התודעה והמאבק על המציאות
חלק מרכזי בעדות עוסק בטענות לקיומה של מערכת תקשורתית־פוליטית מתוזמרת, שנועדה לייצר לגיטימציה, להפחיד יריבים ולהשתיק ביקורת. דרור אינו מסתפק בביקורת רעיונית אלא מתאר מנגנון, שלדבריו פועל בשיטתיות ובתקציבים גדולים.
גם כאן, חשוב לציין: מדובר בפרשנות של עד אחד, אך כזו שמשקפת תחושה רווחת בקרב חלקים נרחבים בציבור הישראלי, במיוחד מאז אירועי ה־7 באוקטובר והשלכותיהם.
חלק מהאמירות חריפות, בוטות ולעיתים טעונות רגשית. עם זאת, עצם העובדה שאדם בעל ניסיון ישיר, ששירת שלושה ראשי ממשלה, בוחר לומר דברים כאלה בפומבי – מחייבת התייחסות רצינית ולא ביטול כלאחר יד.
הכדור כעת עובר לגורמים המוסמכים:
• תגובה רשמית מלשכת ראש הממשלה
• בדיקה עיתונאית עצמאית
• ואם יימצא בסיס – גם בירור משפטי או פרלמנטרי
העדות של דרור אינה עומדת בפני עצמה. היא מצטרפת לשורת פרסומים, חקירות, עימותים פומביים ותחושת אי־שקט ציבורית עמוקה, המלווה את ישראל בשנים האחרונות וביתר שאת מאז ה־7 באוקטובר.
השאלה איננה עוד אם אוהבים או שונאים את נתניהו, ואינה נוגעת למחנה פוליטי כזה או אחר. היא שאלה אחת, בסיסית ומטרידה: האם החלטות בצמרת השלטון מתקבלות מתוך שיקול ממלכתי, אחריות לאומית ושלטון חוק – או מתוך מצוקה אישית, הישרדות פוליטית ומאבק על שליטה בנרטיב.
זו שאלה שאין להתעלם ממנה, ואין לפטור אותה בביטול או בצעקות. אם יש בה ממש – היא מחייבת בדיקה. בינתיים – אין תגובה מנתניהו וזה לא מפתיע. מבקרי הביביזם יאמרו שזו התנהלותו המוכרת כשאין מה לומר.
לא מדובר כאן בשאלה של ימין או שמאל, תומכים או מתנגדים, אלא בבחינה קרה של אופן קבלת ההחלטות במדינה בזמן משבר היסטורי. כשהטענות מגיעות מאדם שפעל בלב מערכת האבטחה הרגישה ביותר, אי אפשר לפטור אותן בביטול, בהכחשה או בשתיקה.
אם יש בהן אמת – היא מחייבת בדיקה רצינית. אם אין בהן אמת – היא מחייבת הכחשה ברורה. שתיקה, כפי שניתן לראות גם הפעם, רק מעמיקה את תחושת חוסר האמון ומותירה את הציבור עם שאלה פתוחה אחת: מי באמת מנהל את המדינה, ועל סמך אילו שיקולים.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
הכתבה של מעריב כולל ראיון הטלוויזיה
https://www.maariv.co.il/news/israel/article-1281804
