צחי הנגבי מפרסם היום טור אישי בידיעות שבו הוא מפרט את חמשת ההישגים הבולטים של המלחמה ואת חמשת הכשלונות הגדולים. ידיעות אחרונות ראוי למחמאות על שהצליח לשכנע את הנגבי והכותב ראוי למחמאות על אומץ הלב חרף מאמציו המוגזמים לנפח הישגים ולהצניע את היקף הכשלונות.
מדובר בטור מעניין וחשוב בעיקר משום הפונקציות המרכזיות שמילא הנגבי כראש המל״ל בקרבה אימתנית לנתניהו עד שנזרק בבושת פנים על ידי אותו נתניהו רק כי העז לא להסכים איתו אוטומטית בנושא אקוטי ומרכזי ביותר. אגב, צחי הנגבי צדק.
וכך כותב הנגבי:
אלה הם נכון לעכשיו ה"טופ 5" של הישגי התקיפות של ארה"ב וישראל:
1. הושגה פגיעה מערכתית רב-ממדית בתשתיות הביטחוניות הקונבנציונליות של איראן (מערכי ההגנה האווירית; התעשיות הביטחוניות; חילות הים והאוויר; מפעלי ייצור הטילים הבליסטיים; מתקני מודיעין, קשר, סייבר וחלל).
2. נגרמה פגיעה נרחבת לתשתיות ביטחון הפנים (משמרות המהפיכה; בסיג׳; משטרה).
3. הושגה פגיעה נרחבת בצמרת המדינית, הצבאית והמודיעינית של איראן.
4. הברית המדינית והביטחונית בין ישראל וארה"ב העפילה לרמת אינטימיות שאין גבוהה ממנה.
5. השילוב המוצלח בין אחוזי היירוט הגבוהים של המערכות הישראליות והאמריקניות – הפחית למינימום את מספר הנפגעים, הן ביחס למבצע "עם כלביא" והן ביחס לתרחישים שעמדו בפני מקבלי ההחלטות לקראת המערכה הנוכחית.
ואלה הם ה"טופ 5" של הישגי האויב:
1. מכת הפתיחה המוצלחת קידמה, באופן סוריאליסטי, דווקא את הבחירה במוג'תבא חמינאי למנהיג העליון של איראן. בשנים האחרונות, לאור גילו המתקדם של עלי חמינאי, רווחה הערכה שלפיה משמרות המהפכה ינסו בבוא היום להכתיר את בנו מוג'תבא, הקיצוני מבין המועמדים, למנהיג העליון של איראן. חיסול האב ובחירת הבן ששרד את התקיפה, הביאו לתוצאה הגרועה ביותר מבין כל האפשרויות. אמנם אין עדיין יכולת להעריך את מידת השפעתו המעשית על ההחלטות המתקבלות בעיקר על ידי בכירי משמרות המהפכה, אבל הישרדות המשטר תיזקף לזכותו של מוג'תבא ותעצים את מעמדו.
2. איראן הצליחה למנף את שליטתה במצרי הורמוז לטובת חיזוק דימויה כגורם נועז וחסר מעצורים, שאינו נרתע ממהלכים בלתי מרוסנים. יריביה כשלו בגביית מחיר משמעותי בגין פעולותיה המתריסות. כך התחזק מעמדה במשא ומתן על תנאי סיום המערכה.
3. חיזבאללה הוכיח יכולת התאוששות מרשימה על אף המכות הרבות שספג במהלך ולאחר מבצע "חיצי הצפון". יכולתו לשמר רציפות יחסית בתפקוד מערכי השיגור של רקטות וכטב"מים מבססת את ההערכה שתרומתו של הסכם הפסקת האש עם לבנון בנובמבר 2024 לביטחון יישובי הצפון, הייתה זניחה.
4. מנגנוני הדיכוי של איראן, על אף שנאלצו לתפקד תחת תקיפות קטלניות, שיטתיות ומדויקת, הצליחו למנוע התארגנות מחודשת של פעילות המחאה. הניסיון המגושם להיעזר באירועי חג הנורוז כדי לדרבן את הציבור האיראני לשטוף מחדש את הרחובות לא הוכתר בהצלחה. במקביל עלה בידי המשטר ליזום תוך כדי המלחמה מפגני הזדהות המוניים במדיניותו, תוך שימוש מתוחכם בהלוויות של בכיריה "השהידים".
5. איראן השכילה לקבע "מאזן אימה" מול שכנותיה במפרץ ומול מדינות אירופה. סעודיה ואיחוד האמירויות הערביות אולי מייחלות למפלתה בחדרי חדרים, אבל נרתעות מכל תגובה ראויה למטחי הטילים והכטב"מים האיראניים שמשוגרים אליהן. גם מדינות אירופה נזהרות מכל סממן של שת"פ עם צבא ארה"ב. טראמפ נכשל עד כה בגיבוש קואליציה ערבית ובינלאומית תומכת, בשונה מן המערכות המסיביות שהובילו הנשיאים בוש האב (1991), בוש הבן (2003) ואובמה (2014). הבידוד האמריקאי עלול אף להחריף ככל שתתרחב הפגיעה בצרכי האנרגיה העולמיים.
עד כאן הנגבי שמתאמץ להיות עדין בסיכומיו אבל חושף טפח מהכשלונות הגדולים במלחמה הזו, שעוד ידובר בהם לדורי דורות גם אחרי שנתניהו יהפוך לזיכרון עמום ומאוד לא חיובי בתולדות האומה.
אגב, הסעיפים של הנגבי תומצתו בעיקרם המאמר המלא בידיעות אחרונות.
״עניין מרכזי״
