פריז שרדה את הסערה הגרמנית בדרך לגמר החלומות מול ארסנל — ועכשיו אירופה מחכה לקרב ענקים
הדקה השלישית באליאנץ ארנה כבר סיפרה את כל הסיפור. באיירן מינכן עוד לא הספיקה להתייצב, הקהל הגרמני עוד היה בתוך השאגה הראשונה של הערב — ואז הגיעה המכה.
חביצ’ה קברצחליה פרץ באגף שמאל, טס בין שחקני ההגנה כאילו מדובר במשחק אימון, הרים רוחב מדויק — ועוסמאן דמבלה ירה פנימה בלי לעצור. 0:1 לפריז סן ז׳רמן. דממה במינכן. הלם. ותחושה ברורה שהקבוצה הצרפתית באה להעביר מסר: האלופה עדיין כאן.
בסיום זה נגמר 1:1 בלבד, אבל המשחק הזה היה הרבה יותר דרמטי ממה שהתוצאה מספרת. פריז עלתה לגמר ליגת האלופות אחרי 5:6 בסיכום שני המשחקים מול באיירן מינכן — בעקבות ה-4:5 הפסיכי והבלתי נשכח מהמשחק הראשון בפריז.
באיירן לחצה כמעט בלי הפסקה. הארי קיין ניסה שוב ושוב, מייקל אוליסה איים מרחוק, לואיס דיאס חיפש פרצות, והגרמנים שלטו דקות ארוכות בכדור. אבל פריז של לואיס אנריקה נראתה פתאום כמו קבוצה אחרת: פחות נוצצת, יותר קשוחה. פחות “אוסף כוכבים”, יותר יחידה שיודעת לשרוד.
בדקה ה-94 עוד היה נדמה לרגע שאולי הדרמה בדרך לטוויסט בלתי אפשרי. הארי קיין נגח פנימה את השוויון וקבע 1:1, השער השביעי שלו ברציפות במפעל, והאליאנץ ארנה רעד כולו בתקווה לעוד נס גרמני. אבל זה היה מאוחר מדי. פריז התגוננה עם הלב, מרקיניוס ופאצ׳ו זרקו את עצמם לכל כדור, והשופט שרק לסיום בתוך התפרצות רגשות אדירה של הצרפתים.
הגרמנים זעמו בסיום על השיפוט. בבאיירן דרשו פנדל בטענה לנגיעת יד של ז׳ואאו נבש, והתלוננו גם על כך שנונו מנדש היה צריך לקבל כרטיס צהוב שני. המאמן וינסנט קומפני רמז שההכרעות “נטו לצד הלא נכון”, ומנואל נוייר הודה בכאב: “לא היינו מספיק קטלניים”.
אבל האמת היא שפריז פשוט הייתה בשלה יותר ברגעי ההכרעה.
וזה אולי הסיפור הגדול באמת של הקבוצה הזו. במשך שנים פסז׳ נתפסה כמועדון שמפוצץ כסף אבל מתפרק תחת לחץ. השנה משהו השתנה. דמבלה הפך למנהיג. ויטיניה מנהל את הקצב בבגרות. קברצחליה נותן יצירתיות מטורפת. והמאמן לואיס אנריקה הצליח לבנות קבוצה שמסוגלת גם לסבול בדרך לניצחון.
ב-30 במאי בבודפשט תחכה לה ארסנל. וזה כבר סיפור בפני עצמו.
התותחנים חזרו לגמר ליגת האלופות לראשונה מאז 2006 אחרי 0:1 יוקרתי על אתלטיקו מדריד. בוקאיו סאקה כבש את שער הניצחון שהחזיר את צפון לונדון למעמד שעליו חלמו שם שני עשורים.
וזה בדיוק מה שהופך את הגמר הזה למטורף כל כך.
מצד אחד — פריז, האלופה המכהנת, עם ניסיון, ביטחון וכוכבים שיודעים כבר מה זה להחזיק את הגביע עם האוזניים הגדולות.
מהצד השני — ארסנל הצעירה, הרעבה, אולי הקבוצה הכי מרגשת באנגליה כיום, עם סאקה, אודגור, דקלן רייס וחבורה שמרגישה שהיא יכולה לכבוש את העולם.
זה יהיה גמר של סגנונות.
הברק והכישרון של פריז מול האינטנסיביות והלחץ של ארטטה.
המהירות של דמבלה מול המשמעת של ארסנל.
אלופה שרוצה לבנות שושלת מול מועדון שרוצה סוף סוף לגעת בפסגה האירופית.
אירופה כולה תחכה לערב הזה.
כי לפעמים גמר ליגת האלופות הוא רק משחק כדורגל.
והפעם — זה מרגיש הרבה יותר גדול מזה.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
