שלוש שעות לפני ההפצצה: טראמפ עצר את המלחמה ברגע האחרון והדהים אפילו את הגנרלים שלו. בהשתפנות הטראמפיסטית שכבר אופיינית לתזזיות התנהלותו מיוחסת לפחדים שהשתלטו עליו בעיקר מאז שהטהרן מזהירה שייעדיה העיקריים עתה הם השמדת הכוח הכלכלי של טראמפ, סביבתו ומקורביו.
וכך זה התנהל בשטח: בזמן שמטוסים, ספינות, מערכות מודיעין ומפקדות אמריקניות השלימו את ההכנות לקראת גל תקיפות נוסף באיראן, פרסם דונלד טראמפ הודעה ברשת החברתית שלו ששינתה את כיוון האירועים כולו.
לאחר שבועות של איומים, חילופי אש, תקיפות הדדיות והצהרות על הסלמה אפשרית, הודיע הנשיא האמריקני כי הוא נכנס לחדר המצב בבית הלבן כדי לקבל “החלטה סופית” בנוגע להסדר המתגבש עם איראן.
אלא שבמקום לאשר את התקיפה, הוא בחר לבטל אותה.
לפי הדיווחים בארצות הברית, ההחלטה התקבלה כשלוש שעות בלבד לפני המועד שבו הייתה אמורה להתחיל מתקפה אמריקנית נוספת נגד מטרות ברחבי איראן.
התקיפה שבוטלה לא הייתה אמורה להיות מהלך סמלי.
מדובר היה בגל נוסף של תקיפות שנועדו לפגוע במערכי תקשורת, מערכות שליטה ובקרה, מתקני מעקב, אמצעי התרעה והגנה אווירית — בדומה לפעולה האמריקנית שבוצעה בלילה הקודם.
ואז הגיע הפוסט.
טראמפ כתב:
“איראן חייבת להסכים שלעולם לא יהיה לה נשק גרעיני או פצצה גרעינית. מצרי הורמוז חייבים להיפתח באופן מיידי, ללא אגרות וללא מגבלות לתנועה חופשית בשני הכיוונים. כל המוקשים הימיים יוסרו. הספינות שנתקעו במצר בשל המצור הימי האמריקני יוכלו להתחיל לשוב הביתה. החומר הגרעיני המועשר ייחפר ויושמד בתיאום עם איראן והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לא יועבר כסף עד להודעה חדשה. נושאים נוספים כבר סוכמו. אני נכנס עכשיו לחדר המצב כדי לקבל החלטה סופית.”
בפנטגון, בבית הלבן ובתקשורת האמריקנית פירשו את ההודעה כהקדמה למתקפה.
ההערכה הייתה שהנשיא מציב את תנאיו האחרונים לפני מתן אור ירוק למבצע.
אבל כשהדיון הסתיים, קרה בדיוק ההפך.
התקיפה בוטלה.
המטוסים לא המריאו.
הטילים לא שוגרו.
והבית הלבן עבר בתוך שעות ספורות משפת מלחמה לשפת משא ומתן.
ההפתעה הייתה כה גדולה עד שלפי דיווחים בתקשורת האמריקנית, חלק מהגורמים הצבאיים הופתעו יותר מהודעת הביטול מאשר מהאיומים שקדמו לה.
הסיבה פשוטה.
בשלב הזה ההיערכות המבצעית כבר הייתה מתקדמת מאוד.
רבים במערכת הביטחון האמריקנית הניחו שהנשיא נחוש להמשיך את הלחץ הצבאי.
במקום זאת הוא בחר במסלול אחר.
למעשה, טראמפ קיבל חלק משמעותי מהדרישות שהציבה טהרן לאורך השבועות האחרונים: מעבר מהיר ממשוואה של עימות למשוואה של הסדר, פתיחת נתיב לשיחות ארוכות יותר, והימנעות מהרחבת המלחמה בשלב הנוכחי.
האמריקנים מציגים זאת כהישג של מדיניות הלחץ.
לפי הגרסה הרשמית, האיומים והתקיפות הם שהחזירו את איראן לשולחן.
אלא שבטהרן מציגים תמונה אחרת לגמרי.
האיראנים טוענים כי לא התקבלה החלטה סופית, כי אין עדיין הסכם חתום וכי חלק מטענותיו של טראמפ אינן משקפות את מצב המשא ומתן בפועל.
גורמים איראניים אף הגדירו חלק מהצהרותיו כתערובת של אמת והגזמה.
וכאן נמצא מוקד הסיפור.
טראמפ נכנס לחדר המצב כאשר העולם כולו משוכנע שהוא עומד לאשר מתקפה נוספת.
הוא יצא ממנו כשהוא מקפיא את התוכנית וממריא לעבר הסדר אפשרי.
זהו מהלך שממחיש פעם נוספת את דפוס הפעולה שהפך לסימן ההיכר שלו: איום מקסימלי, יצירת תחושת משבר, לחץ צבאי וכלכלי כבד, ואז ניסיון להגיע להסכם רגע לפני הירי.
השאלה הגדולה היא האם הפעם זה יעבוד.
מפני שגם כעת נותרו פערים משמעותיים בין הצדדים.
איראן דורשת ערבויות.
ארצות הברית דורשת פיקוח.
סוגיית החומר הגרעיני טרם נסגרה.
מעמד מצרי הורמוז עדיין שנוי במחלוקת.
וגם בתוך הממשל האמריקני עצמו יש מי שחוששים שהנשיא ממהר מדי להכריז על פריצת דרך.
אבל מעבר לכל הפרטים הטכניים, מסתמנת תמונה רחבה יותר.
יותר ויותר פרשנים בארצות הברית סבורים שטראמפ הגיע למסקנה שמחיר המלחמה גבוה ממחיר הפשרה.
המשק האמריקני מגלה סימני חולשה.
השווקים עצבניים.
מחירי האנרגיה מאיימים לזנק בכל רגע.
והציבור האמריקני אינו מגלה תיאבון לעוד מלחמה ממושכת במזרח התיכון.
במציאות כזו, הסכם — אפילו חלקי — עשוי להיות עבור טראמפ הישג פוליטי גדול יותר מאשר עוד גל הפצצות.
מנגד, באיראן יש מי שמאמינים שהאסטרטגיה שלהם עובדת.
במקום להיכנע ללחץ, הם משכו זמן, סירבו להיבהל מהאיומים והצליחו להביא את וושינגטון בחזרה לשולחן המשא ומתן.
אם זו אכן הייתה התוכנית, מבחינתם מדובר בהישג משמעותי.
כך או כך, עובדה אחת כבר אינה שנויה במחלוקת:
שלוש שעות לפני תחילת מתקפה אמריקנית נוספת, טראמפ משך את הידית.
המלחמה שהייתה אמורה להתחדש באותו לילה נעצרה.
לפחות לעת עתה.
״עניין מרכזי״
חדשות וסקופים מאז 1999.
לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
