הטור דה פראנס הסתיים: פוגאצ’אר נכנס לפנתיאון עם זכייה חמישית – והעולם שוב נזכר מדוע זהו אירוע הספורט הקשה, המרגש ובין המופלאים על פני כדור הארץ בתחום הספורט האישי.
טאדיי פוגאצ’אר עשה זאת שוב. הרוכב הסלובני בן ה־27 השלים זכייה חמישית בטור דה פראנס, השווה את שיא כל הזמנים והצטרף לרשימה המצומצמת ביותר של אגדות הענף – ז’אק אנקטיל, אדי מרקס, ברנאר הינו ומיגל אינדוראין. במשך שלושה שבועות הוא היה הרוכב החזק, היציב והחכם ביותר במרוץ, סיים עם יתרון ברור על רמקו אוונפול הבלגי, בעוד חברו לקבוצת UAE, אייזק דל טורו, השלים פודיום חלומי במקום השלישי. בקטע הסיום בשאנז אליזה ניצח מתייה ואן דר פול, בעוד פוגאצ’אר חצה את הקו כמנצח הגדול של הטור כולו.
גם יתר החולצות היוקרתיות מצאו את בעליהן. ריצ’רד קראפאס מאקוודור זכה בחולצת המטפסים המנוקדת לאחר תצוגת טיפוס מרשימה, ומאדס פדרסן הדני הוכתר כמלך הספרינטרים עם החולצה הירוקה. שלושת השבועות הסתיימו כשהתארים האישיים הוכרעו בצורה ברורה, לאחר אינספור קרבות על כל שנייה, כל עלייה וכל ספרינט.
אבל המספרים מספרים רק חלק קטן מהסיפור.
הטור דה פראנס איננו עוד תחרות אופניים. הוא נחשב בעיני רבים לאירוע הספורט הקשה ביותר בעולם. לא משחק שנמשך שעתיים, לא גמר חד־פעמי, אלא שלושה שבועות רצופים של מלחמת הישרדות. יותר מ־3,300 קילומטרים, עשרות אלפי מטרים של טיפוס מצטבר, ימים של חום כבד, גשם, רוחות צד מסוכנות, ירידות במהירויות המתקרבות ל־100 קמ”ש, התרסקויות בלתי פוסקות, תשישות, כאבים ולעיתים גם דם ודמעות.
זו הסיבה שרבים בעולם הספורט משוכנעים שאין עוד תחרות הדורשת שילוב כזה של כוח, סיבולת, אומץ וחוסן נפשי.
כמעט כל רוכב מסיים את הטור כשהוא סוחב פציעות. יש מי שממשיך עם צלעות סדוקות, אחרים עם שפשופים עמוקים, דלקות גידים, שברים זעירים או כאבים שמלווים אותם לכל אורך הדרך. בכל בוקר הם מתעוררים כשהגוף זועק לעצור, ובכל זאת עולים מחדש על האופניים לעוד חמש או שש שעות של מאבק. דווקא שם נולד הקסם של הטור – לא רק מי שמנצח, אלא גם מי שמצליח בכלל להגיע לפריז.
הטור הוא גם משחק שחמט המתנהל במהירות של חמישים קילומטרים בשעה.
הצופה רואה חבורת רוכבים מדוושים. מנהלי הקבוצות רואים אלפי נתונים הזורמים בכל שנייה. כל התקפה מתוכננת שעות מראש. כל עלייה מחושבת לפי הספקי כוח. כל בקבוק מים, כל ג’ל אנרגיה, כל החלפת גלגל וכל שינוי קצב עלולים להכריע שלושה שבועות של עבודה.
מאחורי כל מועמד לניצחון פועלת מערכת עצומה של אנשי מקצוע – מנהלי קבוצה, מאמנים, רופאים, פיזיולוגים, תזונאים, פסיכולוגים, מכונאים, מהנדסי אווירודינמיקה, אנליסטים ומומחי נתונים. במובן הזה, הטור הוא אולי אירוע הספורט המתקדם ביותר מבחינה מדעית וטכנולוגית.
האופניים עצמם רחוקים שנות אור מאלה שעליהם רכבו אגדות הענף בעבר. כל רכיב מפותח במנהרות רוח. מדי הכוח מודדים כל לחיצה על הדוושות. מערכות מחשב מנתחות בזמן אמת את הדופק, צריכת האנרגיה, מהירות הרוח, זווית העלייה והסיכוי להצלחת כל התקפה. הבינה המלאכותית כבר משמשת לניתוח יריבים, לתכנון אסטרטגיות ולהערכת הסיכוי של כל מהלך עוד לפני שהוא יוצא לדרך.
אבל למרות כל הטכנולוגיה, בסופו של דבר הטור מוכרע על ידי האדם.
אין פסקי זמן. אין חילופים. אין דרך להתחבא. אם רוכב נשבר – העולם כולו רואה. אם הוא מצליח להתאושש ולנצח, זו אחת התמונות המרגשות ביותר שספורט יכול לייצר.
מעבר להיבט הספורטיבי, הטור הוא מנוע כלכלי אדיר.
במשך שלושה שבועות הופכת צרפת כולה לאצטדיון אחד ענק. מאות ערים וכפרים נהנים מחשיפה עולמית. מיליוני תיירים מציפים את הכבישים. בתי המלון מלאים חודשים מראש, המסעדות עובדות מסביב לשעון, ועסקים מקומיים נהנים מהכנסות עצומות. יצרני אופניים, ציוד ספורט, אופנה, תזונה, רכב, ביטוח וטכנולוגיה משקיעים מאות מיליוני אירו כדי להיות חלק מהאירוע.
ובמקביל, מאות מיליוני צופים ברחבי העולם מקבלים מדי יום את סרט התיירות היפה ביותר שנעשה אי פעם. מסוקים מרחפים מעל כרמים, טירות, נהרות, כפרים ציוריים, שדות לבנדר, אגמים ופסגות מושלגות. אין עוד אירוע שמציג מדינה שלמה לעולם בצורה כה מרהיבה. עבור צרפת, הטור הוא לא רק תחרות – הוא גם אחד ממפעלי התיירות והשיווק המוצלחים ביותר שנוצרו אי פעם.
גם מבחינה לוגיסטית מדובר במבצע כמעט בלתי נתפס.
הקרקס הנודד של הטור כולל אלפי אנשי צוות, מאות משאיות, אוטובוסים, כלי רכב, מסוקים, מטוסים, אופנועים, צוותי שידור, שוטרים, אנשי רפואה ומתנדבים. בכל ערב מתקפלת העיר הניידת הזו, ובבוקר היא מוקמת מחדש מאות קילומטרים משם. מעט מאוד אירועים בעולם מתקרבים להיקף ההפקה הזה.
אי אפשר גם להתעלם מהעבר המורכב של המרוץ. פרשות הסימום, ובראשן זו של לאנס ארמסטרונג, הטילו במשך שנים צל כבד על הטור ופגעו באמון הציבור. מאז הוחמרו הבדיקות והפיקוח במידה חסרת תקדים, והמאבק לשמור על ניקיון הענף הפך לאחד היעדים המרכזיים של המארגנים ושל איגוד האופניים העולמי.
ומה הלאה?
אם לשפוט לפי היכולת שהציג השנה, טאדיי פוגאצ’אר רחוק מאוד מסיום דרכו. בגיל 27 בלבד הוא כבר השווה את שיא הזכיות, ורבים בענף משוכנעים שכבר בשנה הבאה יוכל להפוך לרוכב הראשון בהיסטוריה שיניף את הגביע בפעם השישית. מאחוריו כבר מתייצב דור חדש של כישרונות, ובהם אייזק דל טורו ורוכבים צעירים נוספים, שמבטיחים כי הקרבות הגדולים באמת עדיין לפנינו.
וזו אולי גדולתו האמיתית של הטור דה פראנס.
ברגע שהטקס בפריז מסתיים, הקבוצות כבר מתחילות לחשוב על השנה הבאה. מהנדסים מתכננים אופניים חדשים, מאמנים בונים תוכניות אימון, ספונסרים מחפשים את הכוכב הבא, וילד אחד אי שם באירופה כבר מטפס עכשיו על גבעה קטנה וחולם ללבוש יום אחד את החולצה הצהובה.
הטור אף פעם לא באמת נגמר.
ברגע שרוכב אחד מניף את הגביע, המרוץ הבא כבר התחיל.
כי הטור דה פראנס הוא הרבה יותר ממרוץ אופניים.
הוא חגיגה של כוח רצון, אומץ, טכנולוגיה, טבע, תרבות, כלכלה, תיירות ואנושיות.
זה המקום שבו האדם בודק, בכל קיץ מחדש, עד כמה רחוק הוא באמת מסוגל להגיע.
עניין מרכזי – חדשות וסקופים מאז 1999. לחיצה על לייק תביא אותך לידיעה הבאה, שכנראה לא תמצא במקום אחר. מומלץ!
