פרס נובל לשלום לשנת 2026 הוענק לנאווי פילאי, שעמדה בראש ועדת החקירה של האו״ם שקבעה כי ישראל ביצעה רצח עם בעזה והאשימה את נתניהו ובכירים נוספים בהסתה לרצח עם. ההחלטה מעוררת כעס בישראל, אך היא גם ממחישה עד כמה נשחק מעמדה הבינלאומי של המדינה. הביקורת החריפה על התארכות המלחמה ועל שיקוליה המדיניים של הממשלה מציבה שאלה קשה: האם ישראל שילמה מחיר לאומי כבד על המשך הלחימה גם כאשר התועלת הצבאית שלה נעשתה שנויה במחלוקת?
מאת רמי יצהר Rami Yitzhar
נאווי פילאי, המשפטנית הדרום אפריקנית שעמדה בראש ועדת החקירה הבינלאומית שהאשימה את ישראל בביצוע רצח עם ברצועת עזה, הוכרזה היום, יום שישי, כזוכת פרס נובל לשלום לשנת 2026. ההכרזה, שלושה ימים בלבד לאחר יום השנה השלישי לטבח 7 באוקטובר, מציבה באור חריף את המשבר המדיני והתדמיתי שאליו נקלעה ישראל בעקבות המלחמה הממושכת ואת המחיר שמשלמים אזרחיה על הידרדרות מעמדה בעולם.
ההחלטה אינה רק אירוע סמלי. היא מעניקה הכרה בינלאומית יוקרתית למשפטנית שהייתה מזוהה עם אחת ההאשמות החמורות ביותר שהופנו כלפי מדינת ישראל מאז הקמתה. בעיני מבקרי הממשלה, זהו ביטוי נוסף לתהליך שבו מלחמה שנפתחה בעקבות מתקפת טרור רצחנית הפכה למוקד של האשמות בינלאומיות נגד ישראל עצמה.
פילאי, בת 85, כיהנה כנציבת האו״ם לזכויות האדם, כשופטת בבית הדין הפלילי הבינלאומי וכנשיאת בית הדין הבינלאומי לפשעי רצח העם ברואנדה. ועדת נובל הדגישה את תרומתה ארוכת השנים להגנה על זכויות האדם ולקידום המשפט הבינלאומי.
בספטמבר 2025 קבעה ועדת החקירה שבראשה עמדה כי ישראל ביצעה מעשים המהווים רצח עם ברצועת עזה. הוועדה קבעה גם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה יצחק הרצוג ושר ההגנה לשעבר יואב גלנט הסיתו לרצח עם. ביחס לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ולבכירים נוספים ציינה הוועדה כי יש לבחון את התבטאויותיהם, אך לא קבעה בעניינם אותה מסקנה אישית.
ישראל דחתה את ממצאי הוועדה והאשימה אותה בהטיה. יש להדגיש כי מדובר במסקנות של ועדת חקירה בינלאומית ולא בפסק דין של בית הדין הבינלאומי לצדק.
אבל מעבר למחלוקת המשפטית ניצבת מציאות מדינית קשה. ישראל, שנהנתה בראשית המלחמה מהזדהות בינלאומית רחבה בעקבות הזוועות שביצע חמאס, מצאה את עצמה ככל שהתארכה הלחימה תחת ביקורת הולכת וגוברת. ההרס העצום בעזה, הפגיעה באוכלוסייה האזרחית, המשבר ההומניטרי והעימותים החוזרים עם בעלות בריתה הפכו את המלחמה למוקד של מחלוקת עולמית.
כאן מתעוררת השאלה שהממשלה מתקשה להשיב עליה: האם המשך המלחמה לאורך זמן שירת את האינטרס הלאומי של ישראל, או שהחלטות מדיניות ופוליטיות תרמו להתארכותה מעבר לנדרש מבחינה צבאית?
מבקרי הממשלה טוענים כי השיקולים שהנחו את המשך הלחימה לא היו צבאיים בלבד, וכי המחיר המצטבר כלל פגיעה ביחסים הבינלאומיים, בכלכלה, בביטחון ובמעמדה של ישראל בקרב ידידותיה. הממשלה ותומכיה טוענים מנגד כי המשך הלחימה נדרש כדי למנוע מחמאס להשתקם וכדי להשיג את מטרות המלחמה.
אי אפשר לנתק את הדיון הזה מנקודת ההתחלה. ב־7 באוקטובר 2023 ביצע חמאס מתקפת טרור רצחנית נגד אזרחים וחיילים ישראלים, רצח כ־1,200 בני אדם וחטף מאות לרצועת עזה. ישראל הייתה זכאית להגן על אזרחיה, לפעול נגד הארגון שביצע את הטבח ולדרוש את השבת החטופים.
אולם זכות ההגנה העצמית אינה פוטרת מדינה מחובותיה לפי המשפט הבינלאומי, וגם מלחמה שמטרותיה הראשוניות מוצדקות מחייבת בחינה מתמדת של אופן ניהולה, משכה ומחירה.
הפרס לפילאי מחדד אפוא שתי מציאויות המתקיימות זו לצד זו: הזיכרון הישראלי של טבח 7 באוקטובר והתחושה שהעולם אינו מעניק לו את המשקל הראוי, ומנגד התפיסה שהשתרשה בחלקים נרחבים של הקהילה הבינלאומית כי פעולות ישראל בעזה מחייבות בירור ואחריות.
מבחינת ישראל, הסכנה אינה מסתכמת בגינויים או בדוחות. אובדן אמון בינלאומי עלול להשפיע על שיתופי פעולה ביטחוניים, קשרים כלכליים, יחסים מדיניים ועל יכולתה של המדינה לגייס תמיכה בעת משבר עתידי. כאשר הביקורת מופנית גם כלפי מוסדות המדינה ומנהיגיה, השלכותיה עלולות להימשך הרבה מעבר לסיום המלחמה.
ובכל זאת, יש להבחין בין ביקורת על ממשלת ישראל ומעשיה לבין יחס עוין כלפי יהודים באשר הם. אין הצדקה להטיל על יהודים בעולם אחריות קולקטיבית למדיניותה של ממשלה בישראל, והתגברות האנטישמיות מחייבת התמודדות נפרדת ונחושה.
פרס נובל לשלום אינו בית משפט, והענקתו לפילאי אינה הופכת את מסקנותיה לפסק דין. אבל הבחירה בה מלמדת על המשקל הציבורי והבינלאומי שקיבלו טענותיה כלפי ישראל.
וזו אולי המסקנה הכואבת ביותר: המלחמה החלה בעקבות אחד הפשעים הנוראים שבוצעו נגד יהודים מאז השואה. שלוש שנים לאחר מכן, העולם מעניק את פרס נובל לשלום לאישה שהאשימה את ישראל ברצח עם. השאלה שצריכה להטריד את הנהגת ישראל אינה רק מדוע העולם הגיע למצב הזה, אלא גם אילו החלטות ישראליות תרמו להידרדרות — ומה עוד אפשר לעשות כדי לתקן את הנזק.
״עניין מרכזי״ חדשות וסקופים מאז 1999.
